הרומן החדש של גילית חומסקי לא רק כתוב טוב אלא גם מכיל בתוכו עושר של דימויים ותובנות שהם הרבה מעבר לפילוסופיה בגרוש
על אהבה אני רוצה להגיד, גילית חומסקי, ידיעות ספרים
נתחיל מהשורה התחתונה: לכו קנו את הספר החדש של גילית חומסקי, תתרווחו על הספה ותקראו במנות מדודות. גם שיחלחל פנימה וגם שלא ייגמר מהר.
הבונוס הראשון שמביא 'על אהבה' של חומסקי הוא השפה העשירה. אוקיינוס רחב ועמוק של מילים ומושגים שכבר לא מוצאים בספרים. לידם ואיתם, עושר של דימויים שמצמיחים תובנות אמת על החיים. לא פילוסופיה בגרוש, אלא סוג של אמירות שכשקוראים אותן אי אפשר שלא להתפעל מהניסוח המדויק שלהן.
ועכשיו העלילה. חומסקי מביאה סיפור על מערכת יחסים בין סטודנטית שהופכת לחוקרת וסופרת ובין פרופסור לספרות. הוא מתחיל כמושא הערצה שלה ונהיה מנטור קרוב. עמליה טראו לא מאוהבת בפרופסור יהושע ברינגר, הוא יושי. יש לה חיי משפחה מלאים ותומכים עם האיש שלה, עמוס. יחסי הקרבה עם ברינגר נסובים סביב ההשקפה על התרבות ועל בני אדם וגישה לחיים.
היחסים בין טראו לברינגר יודעים עליות ומורדות. כשהפרופסור פוגע בערכים הבסיסיים של אמת ונאמנות, טראו לא יושבת בשקט ובוגדת גם היא. טראו חוצה את הקווים ועוברת מספרות מדויקת ונקייה של אקדמיה, להשתתפות בתוכנית ספרות-ריאליטי. בכך היא משתפת פעולה עם כל מה שבזו לו השניים. בתוך כך שזורות השאלות המהדהדות: מה היא ספרות? האם היא מתארת מציאות? האם המציאות מתארת אותה? ומה המקום של אמנות גבוהה בעידן הריאליטי הרדוד.
גם השקפה על יהדות ואמונה נמצאת בספר פה ושם. על רובה אני חולקת, אבל זה עניין של טעם אישי. אם הייתי יכולה לבקש מחומסקי בקשה אחת לפני שהדפיסה את הספר, היא הייתה לשנות את העמוד האחרון. הסוף פתוח אבל בכיוון מאוד רמוז, שיכול לשפוך אור אחר על כל הספר. כך או כך, את כל 206 העמודים האחרים אהבתי.