שיתופי פעולה מוזיקליים בין ז'אנרים שונים הם דבר מקובל. אבל כידוע, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. המוזיקה החסידית השמרנית תמיד הקפידה להקיף את עצמה בחומה בצורה, שאותה אף טרחה להגביה מפעם לפעם, כאשר נדמה שהגלים הסוערים מאיימים לדלג על החומה בקלילות.
סדקים ראשונים בחומה בצבצו כבר לפני כמה שנים, כאשר גדול הזמר החסידי מרדכי בן דוד, השמרן כמעט היחיד בצמרת, בחר לבצע מלחניו של אהרן רזאל, ובהמשך השיב לו כגמולו והתארח באחד משיריו. בעקבות שיתוף הפעולה הפורה החל האחרון להופיע בקעמפים ובישיבות חרדיות מובהקות. לאחרונה אף הלחין שיר שהפיק המוזיקאי החסידי דודי קאליש, חסיד בעלז ברמ"ח ושס"ה, לרגל שמחת נישואי בתו.
נדמה שמה ששובר באופן סופי את המחיצות בין המוזיקה החסידית המיתולוגית למוזיקה היהודית המקורית (שם זמני, כבר עשרים שנה) הוא השיר 'נפשי' שהלחין שמואל יפת, אשר מבוצע בדואט תקדימי של מוטי שטיינמץ וישי ריבו. את ריבו אין צורך להציג: דוס למהדרין, כזה שחורך את גלגלצ וקיסריה כאחד. שטיינמץ לעומתו הוא חסיד ויז'ניץ שמפאר כמעט כל דינר של חצר חסידית שמכבדת את עצמה. למרות העולם המוזיקלי השונה שממנו מגיעים השניים, השירה שלהם מתמזגת יחד בצורה הרמונית, כאילו הם מכרים ותיקים ששרים יחד מימי מקהלת בית הספר. בתוך שבועיים וחצי זכה השיר להצלחה מסחררת, עם קרוב ל‑380 אלף צפיות ביוטיוב, ובמקביל גם מושר בתלמודי תורה חסידיים.
האם זה רק הלחן המוצלח או שהציבור אמר את דברו בנוגע למפגן האחדות? אם נראה בקרוב את חנן בן ארי על הפראנצ'ס של תולדות אברהם יצחק, התשובה כנראה תהיה ברורה.