למה מי שלא מצביע בבחירות המקומיות הוא סוציומט, ושתי סגולות בדוקות להחליט איזה מועמד טוב יותר
ככל שהבחירות המקומיות מתקרבות (יום שלישי הקרוב, תודה ששאלתם), אני שומע יותר ויותר אנשים שאומרים שהם לא מתכוונים להצביע, וכל אחד נימוקיו עמו. אחד אומר שממש לא אכפת לו מי יהיה זה שיפנה לו את הזבל מהרחוב, שני אומר שחבל לטרוח כי ממילא כל מי שהולך לפוליטיקה עושה את זה אך ורק למען עצמו, ושלישי אומר שיתביישו כולם, אם כבר החליטו שיום הבחירות הוא יום שבתון אז חייבים לגלות אזרחות טובה, לקום בבוקר, לצאת מהבית וללכת לים.
האמת היא שזה לא נורא מפתיע, בהתחשב בכך שאחוז ההצבעה בבחירות המקומיות ב‑2013 עמד על 51.1 אחוזים, ב‑2008 הוא היה 51.9 אחוזים וב‑2003 49.3 אחוזים. זאת אומרת שאחד מכל שניים לא יוצא להצביע, ואחד מכל שניים זה כמעט חצי, אם אני זוכר טוב את השיעורים בחשבון, שבחצי מהם לא הקשבתי ואת החצי השני לא הבנתי. האמת היא שאם כבר בבית הספר היסודי חצי מהתלמידים מתפרצים לדברי המורה בלי הצבעה, מה הפלא שכשהם הופכים למבוגרים הם ממשיכים לא להצביע?
אז תקשיבו רגע, ה‑50 אחוזים שלא הולכים להצביע כי "כולם אותו דבר". בגדול, אתם צודקים. הפוליטיקה, במיוחד הפוליטיקה המקומית, קנתה לעצמה שם רע של תככים אפלים הרחק מעיני הציבור, והיא הרוויחה את זה ביושר. זאת אומרת בחוסר יושר. באמת שבענו מפוליטיקאים מדושני עונג שלפני הבחירות מבטיחים הרים וגבעות, ואחר כך משאירים אותנו עם מכתשים בכבישים ובורות עמוקים בתקציב העירוני.
אז בגדול, אתם צודקים. אבל בענק, אתם טועים. זה לא נכון שאין הבדלים בין המועמדים וכולם ממילא יעשו אותה עבודה. עובדה שיש לא מעט ערים ויישובים שהיו מקומות חביבים ומאוזנים, ואז התחלף השלטון והם הפכו לבלתי נסבלים. גם לא נכון שכל הפוליטיקאים חושבים רק על עצמם ולא יעשו שום דבר. לראיה, ראשי רשויות ששינו את היישובים שלהם בצורה מעוררת התפעלות, למשל תל אביב, באר שבע, לוד, ירוחם, אור עקיבא. כשאתם לא הולכים להצביע אתם בעצם מחזקים את המועמד הפחות טוב, זה שלא הייתם מצביעים לו אילו הייתם טורחים להיכנס אל הקלפי בדרך אל הים.
כשאחוז ההצבעה נמוך, זה מגדיל מעבר לכל פרופורציה את כוחם של כל מיני בעלי עניין ממוקדי מטרה – קבלנים שרוצים לקבל אישורי בנייה בהליכים מקוצרים, מאכערים שעוזרים להם להשיג את זה ועל הדרך עושים עלינו קופה, משפחות פשע, חמולות או סתם קבוצות מגובשות שאחרי הבחירות יקבלו ג'ובים נחמדים בעירייה. עכשיו לך תנסה לדבר עם פקיד כזה שמחויב לקבוצה הסגורה שלו ולא לך. נכון, יש סיכוי מסוים שראש העיר בכל זאת יפעל למען כלל הציבור ולא רק למען החברים הטובים שארגנו לו את הלשכה המרווחת, אבל לא הייתי בונה על זה. הרבה קבלנים בעלי עניין, לעומת זאת, בונים על זה. בונים מאוד.
נער הייתי גם בגרתי, ורק פעם אחת לא בחרתי. הייתי אז חייל סדיר באיזה חור ברמת הגולן, ואמרתי לעצמי שממילא יצאתי מהבית ואני לא באמת יודע מה קורה בעיר שגדלתי בה, אז למה לשגע את המפקדים כדי שיממשו את חובתם הצבאית למען זכותי הדמוקרטית ויביאו לי קלפי לשטח. בדיעבד, צריך להיות סוציומט לא קטן כדי להגיד שאם אני כבר לא גר שם אז מה אכפת לי אם למשפחה שלי יהיה טוב או שהם יחיו בעיר מתנוונת. ראש העיר שנבחר אז, אגב, נאלץ להתפטר עוד לפני סוף הקדנציה בגלל חשדות לקשרים מפוקפקים עם גורמים עוד יותר מפוקפקים, שכן טרחו להגיע לקלפי.
צאו להצביע, אל תהיו אנטיפתים. אל תחשבו שאם אתם לא מצביעים אתם דופקים את אלה שדפקו אתכם במשך חמש שנים, כי זה בדיוק להפך – אתם נותנים להם אישור להמשיך לדפוק אתכם. ולא, אחוז הצבעה נמוך זו לא מחאה עממית. ראש עיר שנבחר בזכות אחוזי הצבעה נמוכים לא עושה חשבון נפש, הוא עושה חשבון לגבי האחוזים הגבוהים שמגיעים לאלה שהביאו אותו לשלטון בזכות האחוזים הנמוכים.
הכצעקתה הבאה אליי
השאלה היא, כמובן, איך מחליטים למי להצביע. יכול להיות שאתם מכירים את אחד המועמדים ויודעים שהוא איש ישר ומוכשר, או להפך, חלקלק וחמקמק. ואז אתם חייבים להצביע כדי לעזור לו לעזור לכם, או כדי לעזור ליריב שלו ולמנוע מההוא להפריע.
ואם אתם לא מכירים? או. בדיוק בשביל זה אני פה, כדי להציע שני סימנים, סגולות בדוקות להחלטה נבונה. רבים ניסו וראו ישועות, נסו גם אתם ותיוושעו, ואם לא – חפשו אותי אחרי הבחירות ונראה אם תמצאו.
סימן ראשון: האם העירייה שלכם מאירה לכם פנים? האם כשאתם פונים עונים לכם באדיבות וביעילות? האם כשאתם מתלוננים על מפגע הוא מתוקן תוך פרק זמן סביר, אם בכלל? האם מישהו מהמחלקה שפניתם אליה חוזר אליכם אחר כך כדי לוודא שהנושא טופל? אם לא, כנראה הגיע הזמן להעמיד בראשות העירייה מישהו שיבהיר לעובדיה בשביל מי הם נמצאים שם.
סימן שני: האם העירייה דואגת כמו שצריך לנכים? לקשישים? לילדי החינוך המיוחד? לנזקקי הרווחה? תשאלו חברים, תעשו גוגל, חפשו בתוכניות רדיו כמו "יהיה בסדר" בגל"צ ו"סדר יום" ברשת ב'. אם בעיר שלכם יש מקרים חוזרים ונשנים של מוסדות ציבור לא מונגשים, של בתי קשישים מוזנחים, של בעיות בהסעות לחינוך המיוחד, אתם חייבים להחליף ראש עיר.
חברה מתוקנת נמדדת קודם כול באחריות שלה כלפי החלש, והאנשים בעירייה מקבלים משכורת כדי להוביל את זה. אם זה שאמור להוביל אותם לא רוצה או לא מסוגל ליישם אחריות חברתית, תגידו לו יפה תודה, תשלחו במקומו מישהו אחר ותנו לו חמש שנים. אם המצב ישתפר, תשאירו אותו. אם לא, תראו גם לו את הדרך הביתה.
תשאלו אפילו את חז"ל, שלימדו אותנו שגזר דינה של סדום נחתם בגלל צעקתה של נערה אחת במצוקה. אצלנו לא צריך להחריב את העיר, מספיק להחליף הנהגה. רק אל תגידו שזה לא משנה, שכולם אותו דבר. חפשו את המועמד או המועמדת הכי טובים (אתם יודעים מה? גם הכי פחות גרועים זה בסדר), ולכו להצביע. אל תגידו "אתם פשוט לא מעניינים, אתם משעממים אותנו". אם אנחנו נבהיר לפוליטיקאים שזה מאוד מעניין אותנו, גם הם יהיו חייבים להתעניין בנו אחר כך.
ריאל תמימי
זוכרים שריאל מדריד אירחה בחיוכים מתרפסים את המחבלת עהד תמימי והעניקה לה תעודת הוקרה? מאז היא לא מפסיקה להפסיד. ריאל, אני מתכוון. בעצם גם תמימי.
זוכרים שארגנטינה ביטלה ברגע האחרון את המשחק בירושלים כדי לא להרגיז את הפלשתינים? אז אחרי ההופעה האומללה בגביע העולם, בשבוע שעבר היא שוב הפסידה. ועוד לברזיל. ומסי שבר את היד.
מתי, מתי הם כבר ילמדו שלא כדאי להתעסק איתנו?