אני יודע שילדים לא כל כך אוהבים שמגיע סוף השנה ואז יש אסיפת הורים. "עכשיו אמא שלי תדע את כל השטויות שעשיתי בכיתה, והיא לא תאהב את זה", רטן באוזניי בן דוד שלי שוקי. ניסיתי להשתתף בצערו אבל לא ממש הצלחתי, כי אצלנו בבית הספר לא יודעים מה זו אסיפת הורים. לפני כמה שנים החליטה המנהלת שבמקום אסיפת הורים – יש אסיפת תלמידים.
איך נולד הרעיון? מעשה שהיה כך היה. לפני כמה שנים לימד אצלנו בבית הספר מורה בשם יגאל. יגאל היה מורה מסור: תמיד הכין את השיעורים היטב, לא איחר, דפי העבודה שלו היו מודפסים יפה, והוא התאמץ לעניין אותנו בנושא שדי קשה לעניין בו תלמידים: היסטוריה.
למרבה הצער, הוא לא מאוד הצליח. כלומר, בלב כולנו הערכנו מאוד את המורה יגאל, אבל מה שהוא ראה בשיעורים איתנו היה בעיקר אווירוני נייר שהעפנו זה על זה, או פרצופים משועממים שבוהים החוצה דרך החלון בתקווה לברוח הביתה על כנפי איזו ציפור פלאית.
יגאל המשיך להתאמץ, לחשוב, להשקיע. הוא קנה כל מיני אביזרים שימחישו לנו את העלייה השנייה, את מלחמת העולם ואת פעולתם של החלוצים, אבל העלה חרס בידו. במקום ללמוד על ייבוש ביצות, העדפנו לייבש את המורה. כך חלפו להם החודשים, וככל שהתקרבה השנה לסיומה, יגאל הלך והשתופף. הוא התייאש מלנסות לעניין אותנו בשיעורים, ונכנס בפנים אפורות בכל פעם לכיתה. הוא העביר את השיעור בלי להבחין אם אנחנו מקשיבים או לא, ועם הישמע הצלצול יצא לחדר המורים. בסוף השנה הוא הודיע למנהלת שהוא לא מתכוון להמשיך בעבודת ההוראה, כי הוא מרגיש שנכשל.
במכתב ששלח לנו המורה יגאל, הוא התנצל שלא לימד אותנו כראוי, והודיע שבזכותנו הוא הבין שאינו מתאים להיות מורה. הוא אמר שיחפש מקצוע אחר, ובינתיים ייצא לחופשה. דממה השתררה בכיתה בזמן שהבנו מה עשינו לו. "בכלל לא התכוונו שזה מה שיקרה", התחרט איתמר, "בסך הכול לא היה לנו כוח להקשיב בשיעור". "נכון", המשיך גלעד בקול מלא צער, "הוא היה מורה כזה טוב. באמת, רואים שהוא השקיע ממש בכל שיעור". "אז מה אתם מתכוונים לעשות כדי לתקן את זה?" נשמע לפתע קולה של המנהלת שנכנסה לכיתה. השפלנו מבט בבושה. "אני כבר חשבתי על משהו", היא הכריזה, "אבל אתם תעזרו לי להוציא את זה לפועל".
ואז סיפרה לנו המנהלת על אסיפת תלמידים: "בכל סוף מחצית, התלמידים יגיעו בערב לבית הספר, והמורים יבואו לפגוש אותם, אחד אחד. כל מורה ישמע מהתלמידים הערכה על עבודתו. כמובן, בנימוס ובדרך ארץ. אתם בעיקר תספרו כמה אתם מעריכים את העבודה שלו, מה אתם אוהבים בשיעור ומה מעניין אתכם. אתם יכולים גם לבקש דברים שהייתם רוצים שיהיו קצת אחרת, אבל בעיקר לתת למורה הרגשה טובה על כל מה שהוא משקיע למענכם, כדי שלא יקרו מקרים נוספים כמו של המורה היקר יגאל".
מאז אותה שנה, מתקיימת אצלנו אסיפת התלמידים בהצלחה מרובה. המורים יוצאים שמחים בדרך כלל מערב של אסיפת תלמידים, וגם יודעים מה כדאי לשפר כדי שהשיעור יהיה מוצלח יותר בשבילנו. אבל האמת היא שהתלמידים מרוצים עוד יותר: הם מרגישים שהכירו טובה והחזירו קצת בחזרה למי שהתאמצו בשבילם כל השנה. נראה לי שזה אחד השיעורים הכי טובים שהיו לנו בבית הספר.