הציבורי מול האישי, הלאומי מול המגזרי, ואני נגד מסי ושאר העולם. ככה זה כשהכול מתערבב בשבוע שבין יום הזיכרון לשואה ובין יום העצמאות
אדוני השר/סגן שר/חבר כנסת/חבר המועצה המקומית/קצין בכיר,
הנדון: כללי התנהגות בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
א.ג.נ (ההודעה מיועדת לגברים ולנשים כאחד ומנוסחת בלשון זכר מטעמים מיזוגנים בלבד),
ברכותיי על השליחות החשובה שנפלה בחלקך, לייצג את הממשלה/הכנסת/העירייה/צה"ל בטקס יום הזיכרון. בבואך למלא את תפקידך הציבורי אבקשך להקפיד על הכללים הבאים:
- נכון שנדמה לך שכל הנוכחים בטקס הגיעו רק למענך ולכבודך, ונכון שאתה שר/סגן שר/חבר כנסת/חבר מועצה/קצין בכיר והם לא, ונכון שאתה נבחרת להגיע לכאן בעוד יריבך למפלגה/קואליציה/מטכ"ל, יהויריב סקנדלוביץ', נשלח רק ליישוב נידח בשולי הפריפריה; אף על פי כן השתדל נא, לפחות למראית עין, לשדר שאתה זה שבא לכבד את המשפחות השכולות ולא להפך.
- אל תאריך בדבריך. הציבור אמנם צמא לשמוע על פועלך האדיר לעומת חוסר המעש של אחרים, יהויריב סקנדלוביץ' למשל, אבל אתה נואם בעמידה ולא כדאי שתתעייף.
- הימנע מקלישאות. שומעי לקחך קוראים עליך מדי פעם בעיתון, ויודעים שאתה לא באמת מתכוון למה שאתה אומר.
- מצד שני, אל תנסה להיות מקורי. אתה כאן כדי לייצג, לא כדי להראות כמה העוזר הפרלמנטרי שלך יודע לצטט שירים מהאינטרנט. ולא, זה לא המקום לסגור חשבונות עם סקנדלוביץ'.
- אל תאלתר. אתה איש עסוק, זה נכון, אבל הציבור בכל זאת מצפה שתניח רגע למאבקים עם סקנדלוביץ' ותשקיע כמה דקות בכתיבת הנאום.
- השתדל להמעיט בשימוש במילים "אמרתי", "החלטתי", "הוריתי", "הנחיתי". לאנשים יש זיכרון קצר, זה נכון, אבל גוגל זוכר הכול.
- אל תספר מה אמרת בנאומך האחרון בכנסת/בית יד לבנים/שבתרבות/טוויטר. אם מישהו ירצה לדעת הוא יוכל לקרוא על זה לבד. אם.
- אל תשווה. לא את ישראל לגרמניה, לא את השמאל לאויבי המדינה, לא את טראמפ לאובמה ולא את המצב בסוריה לסיכוייך לעקוף את סקנדלוביץ' בפריימריז הקרובים. נכון שפרובוקציות יביאו אותך לכותרות וככה סוף סוף יידעו שאתה קיים, אבל אולי בכל זאת עדיף לא לעשות את זה דווקא על הגב של המשפחות השכולות.
- אל תגיד שהמשפחות השכולות נמצאות כל העת עמוק בלבך. אתה בעצמך לא זוכר איפה השארת את הלב שלך.
- בסוף הטקס לחץ ידיים ברפרוף וחזור במהירות אל המכונית הממוזגת. אתה הרי לא באמת רוצה לשמוע מה יש לציבור להגיד, וחשוב שתספיק לנוח לפני פתיחת החגיגות לכבודך. זאת אומרת, לכבוד יום העצמאות.
אני תקווה כי הקפדה על כללים אלה יסייעו לך לעבור בהצלחה את היום המפרך לקראת הקידום לתפקיד הבא, הרבה לפני סקנדלוביץ'.
גזור על המגזר
נכון שהבחירות לנשיאות צרפת מתגמדות מול המתח והעניין שמעוררות הבחירות לראשות הבית היהודי. נכון שהעולם עוצר את נשימתו ולאף אחד אין מושג מה עומד לקרות, אבל אני בכל זאת מוכן להמר, ואני הולך להפתיע את כולכם ולומר שלדעתי, נגד כל הסיכויים, מי שהולך לנצח הוא – תחזיקו חזק – נפתלי בנט.
אז מאבק אמיתי על ההנהגה כנראה אין כאן (אלא אם כן בנט יפסיד, שזה סביר בערך כמו שמכבי תל אביב תנצח), אבל מאבק על דרכה הפוליטית של הציונות הדתית יש ויש – האם הבית היהודי שקמה על חורבות המפד"ל צריכה להיות המפלגה של הציונות הדתית, או מפלגה כלל-ישראלית? להשפיע על המדינה או לשאוף להוביל אותה? לראות במשרד החינוך את לב העשייה או רק תחנה בדרך לקריה, שגם היא רק מקפצה לחלום המגלומני על ראשות הממשלה? מה יותר חשוב – עמונה, החינוך הממלכתי-דתי או היחסים עם ארצות הברית?
כך כתבה לי השבוע מישהי שאני מכיר, מאוד "כלל-ישראלית" וממש לא מגזרית: "זה אמנם מגזרי אבל מרתיח ממש, ההבטחה של בנט להוריד משכר הלימוד של האולפנות והישיבות התיכוניות. כשנשאל למה זה לא קורה הוא ענה בקצרה שהתלמידים שלנו מקבלים שעות נוספות והעביר נושא. זה מרגיז. התלמידים החרדים לומדים פי שניים שעות ולא משלמים מחצית ממה שאנחנו משלמים. בשנה שעברה שילמנו לפנימייה של בתנו 18,000 שקל ולא קיבלנו שום הנחה. אנחנו לא מיוצגים כמו שצריך בכלל. בקיצור, מעצבן".
אז בנט כנראה ייבחר, למרות שהוא גם לא שיפר את תנאי התשלום לפנימיות, גם לא מנע את פינוי עמונה, וגם לא ברור כמה הוא מצליח להשפיע על מדיניות הממשלה והקבינט. לשבחו ייאמר שהוא לא מפלה אף אחד, אלא מבטיח ולא מקיים לכולם במידה שווה. מה שאומר שהוא באמת התמקם יפה בשורה הראשונה של הפוליטיקאים.
מסי הקטר
לא באמת אכפת לי מי תזכה באליפות ספרד, ברצלונה או ריאל, העיקר שזאת לא תהיה ברצלונה. כן, אני יודע שברצלונה היא הקבוצה הכי אהודה בעולם, כולל בישראל, בגלל הסגנון והאופי, והטיקי-טקה והפקה-פקה. ברצלונה היא הקבוצה הכי מצליחנית באלף הנוכחי (יעני מי שישמע כמה שנים כבר היו באלף הזה), אז כולם רוצים להיות חלק מסיפור ההצלחה. תן להם כמה שנים של כישלונות וכולם יעברו ליובנטוס, או למי שתהיה באותו רגע על הסוס.
אבל אני לא סובל את ברצלונה. כי הקבוצה הזאת, שמציגה את עצמה כמי שמקדמת בעולם שלום, סובלנות ואחווה, מקבלת חסות מקטאר, מדינה שמפיצה בעולם טרור, הסתה ואל-ג'זירה. ואם ברצלונה היא הקבוצה הכי אהודה בעולם, וקטאר מזוהה עם ברצלונה, העולם מקבל את קטאר בברכה ומתעלם מהאלימות האומללה שלה, כולל האוהדים הישראלים שלא מבינים שכל גרם אהדה לליאו מסי הוא עוד קילוגרם לגיטימציה ליוסוף אל-קרדאווי, המנהיג האסלאמי שיושב בקטאר, משבח את היטלר ומעודד לרצוח יהודים. וזה עוד לפני שדיברנו על גילויי האנטישמיות בקרב הקהל של ברצלונה, שלא היה מוכן לקבל מועמד יהודי לנשיאות הקבוצה ושקורא קריאות נאצה נגד ישראל במשחקי הכדורסל של הקבוצה נגד מכבי תל אביב.
חוץ מזה שמסי הוא סתם אגואיסט שחצן ומפונק, שלא עושה כלום חוץ מלהבקיע שני שערים מכריעים בקלאסיקו, אחד מהם בדקה האחרונה של תוספת הזמן, ולגרום לאוהדים של ריאל לתפוס את הראש בתדהמה ולאל-קרדאווי לחכך את ידיו בהנאה. ועוד ביום השואה. שייחנק. גם קרדאווי.
עכשיו המאבק לאליפות ספרד נפתח מחדש, והאמת היא שזה רק כדורגל אז ממש לא אכפת לי מי תזכה. העיקר שזאת לא תהיה ברצלונה.
לתגובות: dvirshrayber@gmail.com