בסופה של סאגה ארוכה וכואבת ביטל השבוע בית הדין בחיפה את קידושיהם של סרבן הגט עודד גז ואשתו. למרות טענותיהם של כמה מארגוני הנשים, בבית הדין טוענים כי אין קשר להפקעת הקידושין השנויה במחלוקת שביצע הרב שפרבר בבית דין פרטי שבועיים קודם לכן
בחדר עבודה עמוס ספרים שהוסב לכמה שעות לבית דין, התכנסו הרב פרופ' דניאל שפרבר ועוד שניים החפצים בעילום שמם, והתירו את מסורבת הגט הוותיקה בישראל – צביה גרודצקי. הצעד מעורר המחלוקת זכה לתשואות רמות במיוחד מארגוני הנשים ומתנגדי בתי הדין הרבניים, שמיהרו להכריז על אלטרנטיבה לתהליך המסורבל והמחמיר לטענתם בבתי הדין הרבניים. שבועיים מאוחר יותר התפרסם פסק דין בתיק של עגונה מפורסמת לא פחות, והדהים את כולם. בית הדין הרבני בחיפה, בראשות הרב אברהם מאיר שלוש, ביטל למפרע את הקידושין של סרבן הגט עודד גז, והחזיר את אשתו למעמד רווקה כפי שהייתה קודם חתונתם.
החיבור בין שני פסקי הדין לא איחר לבוא, כשבארגוני הנשים חוגגים את יישור הקו לכאורה של דייני בית הדין הרבני עם פסיקתו של הרב שפרבר. "לא מן הנמנע שמה שקידם את פסק הדין לביטול הקידושין של עודד גז הוא פסק דין דומה של בית דין פרטי שניתן לפני כשבועיים במקרה אחר", כתבה עו"ד בתיה כהנא-דרור, העומדת בראש ארגון 'מבוי סתום', "המקרה הזה מעיד שכאשר יש רצון מצד הרבנים נמצאת גם הדרך ההלכתית".
אלא שלמרות הדמיון החיצוני בין שני פסקי הדין, והעיתוי המשותף, בבתי הדין טוענים שהקשר מקרי לחלוטין ושני פסקי הדין רחוקים זה מזה. אומנם הדיינים בחרו שלא לחשוף את נימוקיהם בפסק הדין – צעד נדיר בפני עצמו – אך גורמים שמכירים את פסק הדין טוענים שהבסיס ההלכתי והעובדתי שונה לחלוטין. "מי שמשווה את זה לפסק הדין שניתן על ידי בית דין פרטי לפני שבועיים, טועה לחלוטין – לא קרב זה אל זה", אומר שמעון יעקבי, לשעבר מנכ"ל בתי הדין הרבניים והיום יועץ משפטי שם. "יותר מזה, אחד מדייני ההרכב שנתן את פסק הדין בבית הדין בחיפה, ישב בתיק של צביה גרודצקי באותו בית דין בחיפה. הוא בדק גם שם את הבסיס העובדתי, ופסק שאין מקום לבטל את הקידושין. בתיק ההוא היה ניסיון לומר שהטבעת נקנתה מכספה של האישה. הדיינים עושים לילות כימים כדי להציל נשים ממצוקתן בכל אחד מהמקרים, אבל יש מקרים שמצטברת תשתית עובדתית והלכתית ויש שלא. מה שבטוח זה שהדיינים רואים כל אישה כזאת כאילו היא הבת או האחות שלהם".
גם העיתוי הסמוך מטעה, מפני שלמעשה פסק הדין של בית הדין בחיפה נכתב הרבה לפני שבית הדין הפרטי פרסם את פסק דינו. יעקבי מסביר שפסק דין עדין ונדיר כזה, לא רק שנפרש על עשרות עמודים ודורש אישור וחוות דעת של רבנים נוספים, הוא גם דורש שלב ארוך של גביית עדויות וראיות. תהליך כזה אורך חודשים רבים, אם לא מעבר לכך.
פסק הדין הנדיר שניתן השבוע מסמן את סופה של סאגה ארוכה וכואבת. לפני חמש שנים ביקשה אשתו של ד"ר עודד גז, אז דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן, לקבל ממנו גט לאחר שנאלצה להסתתר מפניו במעון לנשים מוכות. גז סירב לבקשתה ולהפצרות בית הדין, עד שלפני שנתיים גזר עליו בית הדין חרם דרבנו תם, פרסם את שמו וקרא לערוך לו ביוש, שיימינג, ברשתות החברתיות. גז נמלט באותו זמן מהארץ, נדד בין כמה מדינות באירופה, ובימים אלה הוא עצור בבלגיה ונמצא בתהליכי הסגרה לארץ. פסיקת בית הדין שניתנה השבוע מייתרת את הצורך בהסגרתו מצד כפייתו לנתינת הגט, אלא שמעל גז תלויים גם חשדות של שימוש בדרכון מזויף.
אומץ לב הלכתי
פסק הדין המלא אומנם לא ניתן לפרסום בשלב זה, בהוראת הדיינים, אך מה שכן פורסם הוא הכלי ההלכתי המרכזי שבו השתמשו הדיינים – ביטול הקידושין למפרע. "ההיתר של בית הדין בחיפה מעיד על המאמצים של בית הדין להתיר עגונות, ועל המוכנות להיכנס לעומק ההלכה ולכוח דהיתרא עדיף", אומר ל'בשבע' דיין בכיר במערכת בתי הדין הרבניים. "צריך להבין שקשה מאוד לבטל קידושין למפרע. יש שתי דרכים לעשות זאת – להוכיח שהקידושין לא נעשו כהלכה, ולכן הם בטלים למפרע, או לומר שהיה מום גדול ועל ידי שנתגלה הוא הופך את הקידושין למקח טעות. היות שאנחנו מדברים פה על אשת איש, כדי להוכיח שהקידושין אינם תקפים יש צורך בראיה ברורה, שמוציאה מכלל כל ספק. לכן זו משימה לא פשוטה, אבל משתמשים בה כאשר זה אפשרי. הפתרון של מקח טעות קשה יותר, כי אם בני הזוג המשיכו לחיות ביחד, זה מוכיח שבעצם הם קיבלו את המום והם התכוונו לקידושין. במצב כזה אי אפשר להתיר את הקידושין".
האבחנה הזאת מחזקת את ההנחה שהדיינים השתמשו בכלי של ביטול הקידושין באמצעות מציאת פגם במעשה עצמו, שכן בני הזוג גז חיו ביחד תקופה מסוימת אחרי הנישואין. גם שמעון יעקבי, שעושה רושם כי הוא מכיר את פסק הדין, מדבר על אפשרות של מציאת פגם במעשה הקידושין עצמו. יעקבי מבקש גם להדגיש את ההבדל המשמעותי שבין ביטול הקידושין ובין האופציה שארגוני הנשים דוחפים ומנסים לקדם בכנסת – אופציה של הפקעת הקידושין. ביטול למפרע הוא כלי ידוע שנעשה בו שימוש בהיסטוריה הפסיקתית פעמים רבות, בהקשרים של התרת ממזרים ועגונות, לעומת הפקעת כסף הקידושין שנתן הבעל, שזו פרקטיקה שלא נעשה בה שימוש על ידי הפוסקים וגם לא ייעשה בעתיד, כך לדבריו.
"בית הדין נזקק להיתרים כאלה רק כאשר אין עוד דרך להתיר עגונה. לכתחילה הוא פועל בדרכים של כפייה על הגט, ובדרך כלל זה עוזר", מסביר הדיין את הייחודיות של פסק הדין. "אני יכול להעיד שבית הדין פועל ומשקיע מאמצים, מדיר שינה מעיניו ונוקט דרכים שדורשות אומץ לב הלכתי כדי לכפות על הגט. זה גם דבר שדורש עיון רב מבחינה הלכתית. ההיתר של הפקעת קידושין נעשה רק בשעת הדחק, כשאין תקווה למתן הגט". גם כאשר מחליטים ללכת בדרך של ביטול קידושין, ישנו קושי גדול למצוא פגמים במעשה הקידושין, מפני שעל פי החוק רק רב שהוסמך לכך רשאי לסדר קידושין.
בניגוד למדיניות המקובלת בבתי הדין הרבניים, שבהם פסקי הדין מפורסמים לציבור ברשת האינטרנט, במקרה הזה בחרו הדיינים להסתיר מעיני הציבור את הנימוקים. סיבה אפשרית אחת שמעלה יעקבי היא ששמו של גז כבר פורסם, מה שמקשה על חשיפת פסק הדין עצמו. "בדרך כלל לפני שמפרסמים את פסקי הדין מוחקים את השמות של בעלי הדין", הוא מסביר, "ולכן נוצר צורך לאזן בין פרסום השם שלו לפני שנתיים לפרסום של פסק הדין המלא".
אך הסיבה היותר עקרונית קשורה לחגיגות של ארגוני הנשים בעקבות פרסום פסק הדין, כפי שמסביר הדיין: "בית הדין לא פרסם את הנימוקים לפסק הדין, וטוב עשה, כי מבחינה הלכתית כאשר ההיתר לא יהיה מובן לרבים אסור לפרסמו, שמא יטעו בו אחרים או שמא יערערו עליו בלי לרדת לעומקו. במקרה שלנו למשל, ארגוני הנשים חושבים שהפקעת הקידושין היא היתר שרירותי שניתן כפי דעת בית דין, ואינם מבינים שההלכה לא מאפשרת להתיר בדרך כזאת מבלי אחת הסיבות שאמרתי קודם. מאידך יש גם מקטרגים על בתי הדין ואומרים שאין לסמוך עליהם וכותבים נגדם כתבי פלסתר, ולכן כבוד אלוקים הסתר דבר, ויש להמתין כמה שנים עד שיהיה נכון לפרסמו ברבים", חותם הדיין.