חילוקי הדעות בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי ניתנים לגישור, אלא שלעיתים נראה ששני הצדדים מעדיפים להיפרד, ובלבד שהאחריות לגירושין תוטל על הצד השני
1. קרוב ל-150 עיתונאים ועובדי תקשורת דתיים מקיימים ביניהם שיח ער ושוטף בנושאים מקצועיים, חדשותיים ואידיאולוגיים בקבוצת הווטסאפ המכונה "שובי נפשי". בתחילת השבוע התפרסמו בקבוצה תוצאות של משאל פנימי שנערך בין חבריה לגבי שביעות הרצון שלהם מתפקודם של 18 חברי כנסת דתיים מכל סיעות הבית. כמחצית מחברי הקבוצה השיבו לשאלון. במקום הראשון, בפער גדול לפני כל מתחריה, נבחרה איילת שקד. במקום השני נבחר בצלאל סמוטריץ', ואחריו בפער קטן נפתלי בנט.
המיקום הגבוה שבו נבחר ח"כ סמוטריץ' הוא הישג ראוי לציון למי שמוקם במקום התשיעי ברשימת הבית היהודי, והיה נשאר בחוץ אלמלא קודם למקום השמיני עקב פטירתו המצערת של השר אורי אורבך ז"ל. ההישג גדול עוד יותר בגלל ההרכב האידיאולוגי של הברנז'ה העיתונאית המגזרית, שבה יש ייצוג זעום למדי לציבור החרד"לי, שסמוטריץ' הוא נציג מובהק שלו. התוצאות מוכיחות שגם עיתונאים דתיים בעלי השקפה ליברלית מעריכים את תפקודו של הח"כ הצעיר והנמרץ, את רהיטותו התקשורתית, את הישגיו בתחום החקיקה, את מאבקיו מול מערכת המשפט ואת עמדותיו המנומקות בעניינים שבמחלוקת בין שמאל לימין.
2. כזכור, ערב הבחירות הקודמות ביקש יו"ר האיחוד הלאומי אורי אריאל לפרק את השותפות עם הבית היהודי ולרוץ ברשימת 'יחד' עם אלי ישי. סמוטריץ' הוביל את המחנה שהתנגד למהלך הזה. למרות שלא נשא אז בתפקיד רשמי במפלגה, סמוטריץ' הצליח לסחוף אחריו את חברי המרכז ולאלץ את היו"ר אריאל להמשיך בשותפות עם בנט.
בינתיים אין שום אינדיקציה לכך שעמדתו העקרונית של אורי אריאל השתנתה. אם זה היה תלוי רק בו, נראה שגם היום הוא היה מעדיף לרוץ בנפרד. אם המחלוקת בין שני נציגי האיחוד הלאומי תצוץ שוב לקראת הבחירות הבאות, לא ברור מה יוכל הפעם סמוטריץ' להציע לחבריו במפלגה כדי לשכנעם למנוע פילוג ועימות פנימי בציונות הדתית. כי על פי הצהרות חוזרות ונשנות של נפתלי בנט ואנשיו, בפעם הבאה האופציה של ריצה ברשימה משותפת לשתי המפלגות לא תהיה קיימת. בנט מצפה מאנשי האיחוד הלאומי להתפרק מקיומם כמפלגה נפרדת, להתמזג בתוך הבית היהודי ולהתמודד על מקומם בכנסת בפריימריז של המפלגה.
3. מדוע באיחוד הלאומי לא מסכימים לדרישה הזאת? יש לכך כמה סיבות. ראשית, ברור שמיזוג בין שתי המפלגות מחייב לתת לאיחוד הלאומי ייצוג ראוי במרכז המפלגה ובשאר מוסדותיה. שנית, ברור גם שאם חברי האיחוד הלאומי יידרשו להתמודד בפריימריז, יש לתת להם הזדמנות לפקוד את תומכיהם למפלגה באופן שיוכלו להשתתף בהצבעה.
עניין נוסף הוא ניסוח מוסכם של מצע אידיאולוגי שהמפלגה המאוחדת תהיה מחויבת אליו. באיחוד הלאומי חולקים על בנט כבר היום בענייני דת ומדינה, ולא מסתירים את חששם שבעתיד, בגלל שאיפתו להיבחר לראשות הממשלה, הוא יבקש לבצע תפנית לכיוון המרכז גם בנושא המדיני. אריאל וסמוטריץ' וחבריהם לא מעוניינים להיטמע כמיעוט בתוך הבית היהודי לפני שיהיה ברור מהי השקפת המפלגה ומהו מצעה.
מכשול נוסף הוא התנגדותם העקרונית של ראשי האיחוד הלאומי לשיטת הפריימריז, בטענה שהצורך לגייס כספים למערכת הבחירות האישית גורם לשחיתות בלתי נמנעת. בבית היהודי, לעומת זאת, טוענים שלא הגון ולא הגיוני לדרוש שחברי האיחוד הלאומי ישתבצו ברשימה המשותפת לאחר סיבוב בחירות קצר וקליל במרכז המפלגה, בעוד חבריהם מהבית היהודי נאלצים לכתת רגליים ולפזר ממון בפריימריז מתישים.
4. בעיה נוספת שמעכבת את איחוד שתי המפלגות היא חוקת המפלגה של הבית היהודי, שהתקבלה לפני כשלוש שנים. החוקה החדשה העניקה ליו"ר המפלגה סמכויות מרחיקות לכת, שליטה כמעט מוחלטת במוסדות המפלגה, ויכולת לנווט את המפלגה ולעצב את דמותה כרצונו.
הסמכויות מרחיקות הלכת הללו, שהיו מוגזמות גם בשעתן, ניתנו לבנט בעת שנישא על כנפיה של שרשרת הצלחות, ולאחר שחברי המרכז שוכנעו שהסמכויות דרושות לו כדי להפוך את הבית היהודי למפלגת שלטון. בינתיים איבדה המפלגה שליש מכוחה האלקטורלי, וחלום ראשות הממשלה של בנט נראה היום הרבה יותר רחוק, אבל הסמכויות ברובן נותרו על כנן.
בניגוד לדיבורים על חיזוק היו"ר לצורך קידום המפלגה, סמכויות היתר של היו"ר דווקא היו לרועץ בעת הרכבת הרשימה הקודמת, כאשר בנט השתמש בסמכותו לשריין מועמדים ברשימה באופן כושל ומעורר מחלוקות סוערות. תחילה הוא שריין ברשימה את ינון מגל, שנאלץ לפרוש מהכנסת לאחר זמן קצר בעקבות האשמות בתקשורת על התנהגות לא הולמת כלפי נשים. לאחר מכן הוא שריין את הכדורגלן אלי אוחנה, אך זגזג לנוכח גל גדול של ביקורת ציבורית ונאלץ לוותר על המינוי. בנוסף לכך, בנט השתמש בסמכות השריון כדי לשדרג לקדמת הרשימה את ד"ר ענת רוט, תוך שהוא דוחק אחורה את הרבנית יהודית שילת, שהקדימה את רוט בפריימריז. בכך שידר בנט שהוא לא רוחש כבוד רב להכרעת מתפקדי המפלגה.
באיחוד הלאומי לא מסתירים את חששם מפני האפשרות שבנט ישתמש בסמכויות היתר שלו כדי לדלל את הייצוג של הציונות הדתית במפלגה ולצרף אליה אנשים כרצונו. בריאיון לכתבתו של ניצן קידר בגיליון זה, סמוטריץ' מעלה אפשרות שערב הבחירות בנט ימזג את המפלגה עם מפלגה אחרת. באיחוד הלאומי מדברים אפילו על תרחיש מרחיק לכת של מיזוג הבית היהודי עם מפלגה פיקטיבית, שתורכב ממועמדים שבנט רוצה לראות אותם ברשימה שלו. על פי התרחיש, לנציגי אותה מפלגה פיקטיבית בנט דווקא כן יאפשר להשתלב ברשימה משותפת בלי פריימריז. החשש הוא שמרכז המפלגה יאמץ כל הצעה שבנט יציג לפניו בדקה ה‑90 לפני הבחירות, מתוך ידיעה שסטירת לחי פוליטית ליו"ר המפלגה ערב בחירות תביא למפלה בבחירות.
5. על כל חילוקי הדעות הללו ניתן לגשר אם יש רצון אמיתי ללכת ביחד. אך לעיתים נראה שהיחסים בין שתי המפלגות דומים ליחסים בין איש ואישה נשואים ששניהם מעדיפים להתגרש, אך כל אחד מהם חושש מתגובת הילדים ורוצה שהשני ייתפס כמי שאחראי לפרידה. באיחוד הלאומי מבינים שהיערכות לקראת ריצה נפרדת לא יכולה לחכות עד לרגע האחרון. זהו הרקע למכתב שנשלח השבוע לבית היהודי, בציפייה להיכנס למשא ומתן מואץ על הסכם לסיבוב נוסף של ריצה משותפת. לבית היהודי מצדו אין סיבה למהר. היו"ר בנט, המנכ"ל ניר אורבך וחבריהם יכולים להמתין עד סמוך לבחירות הבאות, ואז להחליט מה עדיף בשבילם. לכן מיהרו שם להדוף את הכדור בחזרה אל מגרשו של היריב, ולהזמין את חברי האיחוד הלאומי להצטרף למפלגתם ולהתמודד בפריימריז.
6. בשלב זה נראה ששני הצדדים לא מספיק ערים לסכנה שבפירוד. באיחוד הלאומי בטוחים ביכולתם לצבור ארבעה מנדטים ויותר, ומתעלמים מהאפשרות שריצה נפרדת שלהם תתנפץ על אחוז החסימה הגבוה ותביא לאובדן מנדטים למחנה הדתי-לאומי. מאידך, בהנהגת הבית היהודי עדיין חולמים להפוך בתוך זמן קצר למפלגת שלטון, ומוכנים לוותר על שניים-שלושה מנדטים בטוחים של בוחרים נאמנים לטובת התקווה למנדטים רבים של בוחרים חדשים, שאמורים לנהור למפלגה אם רק תשכיל להיפרד מהאגף הקיצוני שלה.
באין מבוגר אחראי, לעיתים הילדים צריכים להיות המבוגר שיסביר לשני הוריו שחבל לוותר על הטוב הקיים ולהתגרש בגלל חלומות על אפשרויות נוצצות שכביכול ממתינות בחוץ. כדאי להיזכר איך נראית מערכת בחירות מכוערת עם מלחמת מתרסים שקו החזית שלה עובר עמוק בתוך השטח המגזרי. במקום להיבנות מהפרידה, שני הצדדים עלולים לצאת ממנה מדממים וחבולים, כשאת הפירות יקצרו נתניהו והליכוד. בסופו של יום עלולות להתקבל שתי מפלגות קטנות שמתנדנדות על סף אחוז החסימה. הבחירות אולי עוד רחוקות, אבל את ההחלטה להמשיך ביחד צריך לקבל כבר עכשיו.