בלשכת ראש הממשלה אזרו סוף סוף אומץ ומימשו את הרצון להעניש את שר החוץ הגרמני הפרו-פלשתיני. נתניהו דאג לגרוף מהצד גם את ההון פוליטי
כבר זמן מה שהביקורת הגרמנית על התנהלות ישראל בכל הקשור לבנייה מעבר לקו הירוק מרגיזה מאוד את ראשי המערכת המדינית בירושלים. אבל הזדמנות כמו זו שנפלה לידיו של נתניהו השבוע, לא באה בכל יום.
האורח, שר החוץ של גרמניה זיגמר גבריאל, לא ידוע כאוהב ישראל. רחוק מכך. גבריאל ביקר כאן כמה פעמים בשנים האחרונות. ב‑2012, אחרי שסייר בשטחי הרשות, הוא טען שישראל מפלה באופן מכוון את הפלשתינים. הוא לא הסתפק בכך וכינה את ישראל "מדינת אפרטהייד". מיותר לציין שהוא סירב לכל דרישת התנצלות.
וזה עוד לא הכול. האורח רם המעלה הוא הבכיר הגרמני הראשון שיצא לביקור באיראן מיד אחרי חתימת הסכם הגרעין, ומאז הסרת הסנקציות על טהרן הוא מנסה בכל דרך לחמם את היחסים שלה עם גרמניה. בנוסף לכל אלה, במשרד החוץ ידעו שלגבריאל נקבעה פגישה עם ראשי 'שוברים שתיקה' ו'בצלם'.
הדרך לניצול ההזדמנות באמצעות האולטימטום לשר הגרמני הייתה קצרה מאוד. "המדיניות שלי היא ברורה: לא להיפגש עם דיפלומטים שמבקרים בישראל ונפגשים עם ארגונים שמכפישים את חיילי צה"ל ומבקשים להעמיד לדין את החיילים שלנו כפושעי מלחמה. אותם דיפלומטים לא יעלו על דעתם לעשות את זה בארצות הברית או בבריטניה, או בשום מקום אחר", אמר נתניהו, שידע שגרמניה לא תעשה רעש גדול יותר מדי מהסיפור. במקביל, כאן בישראל הוא הרוויח לא מעט נקודות אצל הקהל שלו.
גורם מדיני בכיר אומר ל'בשבע' כי ראש הממשלה עוד היה עדין. "מאחורי הקלעים היה זעם רב מאוד. השר הגרמני ידע בדיוק מה יקומם אותנו, והלך לצעד הזה בעיניים פקוחות. האם ראש הממשלה היה מעלה על דעתו להיפגש עם ארגונים שפועלים נגד ממשל כלשהו במהלך ביקור שאליו הוזמן על ידי אותו ממשל?".
הגורם גם מסב את תשומת הלב לכך שקולה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כלל לא נשמע בפרשה. "העובדה שהגרמני סירב לקבל את שיחת ההבהרה מראש הממשלה, ושהממשל שלו לא הוציא תגובה קשה – מוכיחה שיכול להיות שגם שם, כמו אצלנו, חושבים שהוא בא לעשות כאן הון פוליטי", מוסיף הגורם. השר הגרמני בא לכאן לצרכיו הפוליטיים הפנימיים. הוא לא התעניין בישראל ולבושתם של הפלשתינים, גם לא בהם. הוא בא לסמן וי על חיזוק תדמיתו הפוליטית בתוככי גרמניה.
כסף גרמני בשימוש פלשתיני
זו לא תיאוריה. הגורם הבכיר יודע בדיוק כיצד משרד החוץ פעל כדי שלא לפגוע באורח, ולכן המשרד הוא זה שהעביר את האולטימטום, ולא ראש הממשלה. במשרד גם ציפו לתשובה שבוששה לבוא, עד שהשר הגרמני הבהיר בקולו באחת הרשתות הגרמניות שהוא לא מבטל את הפגישה המדוברת.
נתניהו אפילו התקשר להסביר, אך הגרמני לא ממש רצה לשמוע. את ציבור הבוחרים הגרמני שלו מרשימים מפגנים מהסוג הזה. בעוד כמה חודשים ילך הציבור בגרמניה לבחור מחדש את מנהיגיו, והנקודות שמקבל גבריאל כשהוא נפגש עם אנשי שמאל שוות לו את ביטול הפגישה עם ראש הממשלה.
וכשנציג חיצוני בא לעשות כאן הון פוליטי, בירושלים מבינים שהיחסים אינם כתמול שלשום. השבוע פרסם העיתון הגרמני 'דר שפיגל' כתבה נרחבת ומעמיקה בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני. הכתבה עסקה בהתנערות הישראלית מכל ניסיון גרמני להתערב בניסיונות לחדש את תהליך השלום. בירושלים משתמשים במיטב הכלים הדיפלומטיים בשביל לעצור כל ניסיון של גרמניה להניח אפילו אצבע, והודפים כל ניסיון תיווך. באופן רשמי שגריר ישראל בגרמניה, יעקב הדס, אמר לעיתון כי ישראל אינה מעוניינת במתווכים באופן כללי, אלא שהדברים נאמרו בעיתון גרמני. לא תשמעו את שגריר ישראל בארצות הברית, או כל בכיר אחר, דוחה מעורבות או תיווך אמריקני.
בירושלים יודעים שהגרמנים מאוד מעוניינים להיות מעורבים כאן בישראל. העיתונאי אלדד בק, מומחה לגרמניה, סיפר השבוע כי ארגונים גרמניים מממנים לא מעט פעילות פנימית בישראל, והם חששו מאוד מחוק השקיפות שהיה עלול לחשוף עד כמה עמוקים הניסיונות של גרמניה להכות כאן שורשים ולהשפיע.
לפי כמה טענות, הניסיונות של גופים גרמניים להשפיע על השיח כאן כה גדול, שפוליטיקאים במדינה אף טרחו והוקיעו את ישראל תוך הבעת דאגה מעצם הליך החקיקה. רק זה חסר לממשל בברלין, שיגלו שארגונים גרמניים מקדמים נושאים אזרחיים ואף מניעים אנשים לפעולה בניגוד לעמדתה הרשמית של המדינה. יש הרבה דרכים להגדיר את זה. ביחסים דיפלומטיים תקינים, זה מכונה הפרת אמון.
לכך תוסיפו את נתוני מכון המחקר NGO Monitor, לפיהם ממשלת גרמניה מממנת מספר רב של ארגונים פלשתיניים, ישראליים ואירופיים, הפעילים במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי. על פי הנתונים המימון מועבר באמצעות סוכנויות פדרליות, קרנות פוליטיות, ארגוני סיוע כנסייתיים וארגונים הומניטריים. חלקם פעילים בקמפיין ה‑BDS ומשבחים טרור ואלימות, ואחרים עוסקים בפעילות אנטישמית טהורה.
כך לדוגמה, הארגון הפלשתיני 'ועדות תיאום המאבק העממי' (PSCC) קיבל מימון גרמני בין השנים 2013‑2016. מדובר בגוף שמארגן הפגנות שלעתים קרובות הופכות לאלימות, משתמש ברטוריקה של "שאהידים", ומאשים את צה"ל בהאשמות מופרכות. זו רק דוגמה אחת מני רבות, וגרמניה גילתה השבוע את הפנים הבלתי נעימות שלה ביחס לישראל.
שכחו את תושבי עמונה
אז למה שום דבר לא זז בעניין עמונה? האמת, קשה מאוד להבין. השבוע נערכה ישיבה שהוגדרה "משמעותית" בעניין הקמת היישוב הזמני החדש למפונים. ההגדרה לא תאמה למתרחש. שום בשורה לא יצאה גם מהפגישה הזאת.
הטענה של אנשי עמונה היא ש"למרות שאנחנו כבר שלושה חודשים נרקבים באכסניית נוער, גורמי פקידות בעלי אג'נדה שמאלית עושים הכול כדי לשבש ולמרוח ולמוסס ולסכל את החלטת הממשלה פה אחד להקים יישוב חדש ביו"ש". הם מצביעים על דרגי הצבא, ובעיקר על היועצים המשפטיים הצבאיים, כמי שמעכבים את התהליך. בצה"ל מכחישים זאת.
את המצב בשטח זה לא ממש משנה. להפך. היו הבטחות לאנשי עמונה, ובינתיים הן נותרו על הקרח. לפני חודש אישר הקבינט את הקמת היישוב החדש, אבל אז החלו הבעיות והביורוקרטיה.
מה שעומד בין התושבים ובין היישוב הוא צו אלוף שיורה להתחיל באופן מיידי את בניית האתר החדש. בינתיים כולם גוררים רגליים, בין אם מדובר ביועץ המשפטי לממשלה או בשר הביטחון ובאחרים. גם שרי הבית היהודי לא הצליחו עדיין להפעיל את הלחץ המספק כדי להביא לתוצאה הנחוצה של קיום ההבטחה לאנשי עמונה, שראש הממשלה עצמו הבהיר שיקיים.
כרגע המצב לא נראה טוב. העיכובים מתמשכים והתושבים סובלים. הפריימריז לראשות הבית היהודי כבר הסתיימו, והגיע הזמן שנבחרי הציבור שם יחלו להשקיע את מרצם בסיום חיובי יותר לסיפור העצוב של מפוני עמונה.
השבית את עצמו
אבי ניסנקורן בא לחפש מלוכה בכל מקום שהוא מגיע אליו. השבוע אפילו אתונות הוא לא מצא. יו"ר ההסתדרות עומד בפני מערכת בחירות לא פשוטה, ובדרך הוא משתמש בכל כלי שעומד לרשותו. איום השביתה הכללית במשק, שנמנעה באופן לא מפתיע ממש ברגע האחרון, היה מעט פתטי. אף אחד לא האמין שהשביתה הזאת אכן תצא אל הפועל. ההסכם שנולד בעקבותיה לגבי שילוב עובדי רשות השידור בתאגיד היה נראה מוכן מראש.
עצוב במיוחד שיש מי שמשתפים פעולה עם הצעדים הללו, בסוג של כלכלת בחירות הסתדרותית. אחד השותפים הללו הוא השר משה כחלון, שאִפשר להוציא הודעות לעיתונות שבהן מצוטטים כל כך הרבה ראשי ועדים שכבר קשה לעקוב. ניסנקורן פורט על העצב הרגיש של האזרחים הפשוטים שונאי השביתות, וגם על זה של הממשלה שמודאגת מאוד מהשבתות, והוא ממשיך לפרוט כל עוד הוא יכול.
אלא שזה פועל לרעתו. לא ברור כמה סיכויים יש לשלי יחימוביץ' לנצח במרוץ הזה. היא התחילה נמוך מאוד, אבל נראה שחברת הכנסת צוברת תאוצה גם במישור ההסתדרותי. אני לא מכיר אף אחד מהשניים הללו לעומק, אבל במאזן השבועי, אין ספק שיחימוביץ' השיגה כאן 1‑0, ולא בגלל שעשתה מישהו, אלא בגלל הגול העצמי המהדהד שהבקיע ניסנקורן לשערו שלו.
לתגובות: nitsan@besheva.co.il