אלבומם השמיני של חבורת 'הפרויקט של רביבו' משלים את החוליה החסרה במחרוזות המזרחיות שבוצעו באלבומים הקודמים: עולם הפיוט והשירה היהודית האותנטית, שמוגש בצורה סוחפת אך נאמנה למקור
עוד לפני שמתחילים בכלל לדבר על הדיסק, הבשורה הגדולה שלו היא אולי עצם קיומו. האלבום הזה סוגר פער שהיה חשוב להשלים בתופעה שנקראת "הפרויקט של רביבו" ובמוזיקה המזרחית בכלל.
למי שלא מכיר, הפרויקט של רביבו פרץ לעולם המוזיקה הישראלית לפני כחמש שנים. חבריו, ובראשם רביב בן מנחם, מבצעים גרסאות כיסוי ללהיטי עבר של הזמר המזרחי, מהעידן הישן והטוב. הם לא עושים לשירים הישנים הסבה לסגנונות עדכניים, אלא בדיוק להפך – מנסים להחזיר עטרה ליושנה ולדבוק באותנטיות של השירים. חלק בלתי נפרד מהפרויקט הוא הקליפים וההופעות, שבהם החבורה מנסה להדביק את הצופים באווירת החאפלה, הרחק מהאולפנים הממוזגים, כעין שחזור הרוח המקורית של השירים. אחרי שעשו כבוד לחיים משה, לאבנר גדסי וכמובן לזוהר ארגוב, הם הרגישו צורך לחזור גם לפיוטים המסורתיים.
הבחירה בפיוט ובמסורת כנושא האלבום החדש, אלבום שמיני לאחר שבעה אלבומים מצליחים, משמעותית מאוד. למעשה זו אמירה תרבותית שאי אפשר לתת תמונה שמשקפת את הזמר המזרחי האותנטי בלי להקדיש תשומת לב מכובדת לכל עולם הזמירות והתפילה. הפיוטים העתיקים והחדשים, מ"יודוך רעיוניי" ו"אגדלך" עד אביהו מדינה, הם בשר מבשרו של הזמר המזרחי, והיה חשוב להשלים את החוליה הזאת בדיסקוגרפיה של הפרויקט.
וחוץ מכל האמירות התרבותיות, איך הדיסק? אז כפי שאפשר להבין מכל האמור עד כה, מדובר בהעתק נאמן למקור של מיטב הפיוטים והזמירות. בלי תוספות, בלי טריקים, בלי רמיזות וקריצות, בלי כל מיני ניסיונות לשלב ישן וחדש. מוזיקה יהודית ים-תיכונית אותנטית. בשביל חלק מקהל המאזינים אולי לא יהיה שום חידוש באלבום הזה; אבל כל מי שמתגעגע לשירים של פעם ורוצה לקבל אותם באופן מרוכז, בלי תוספות, יכול ליהנות מהאלבום.
גם מי שרוצה להנחיל לדורות הבאים את השירים שהוא גדל עליהם, לא צריך כבר לשלוח אותם לשמוע שלושים אלבומים שונים (כלומר, לחפש פטיפון זמין כדי לשמוע שלושים תקליטים). הכול כבר כאן בחבילה אחת. אם לשפוט לפי שם האלבום, 'אמונה', לפי הקרדיט הכן והישיר לבורא עולם בחוברת המצורפת, ובכלל לפי האווירה הנושבת בדיסק – נראה שגם הרוח וכוונת הלב מוגשות בלי תוספות ושינויים.
מי שבכל זאת מכניסים מעט ססגוניות לאלבום הם האורחים המיוחדים שמופיעים בו – הקינדערלך. להקת הילדים המצליחה מתארחת באלבום לשתי מחרוזות, משתלבת בו מצוין וגם מוסיפה צבע ורעננות. אלו המחרוזות היחידות שבהן העיבוד מרשה לעצמו להיות קצת צעיר ולא צפוי. יכול להיות שהיה אפשר לעשות את זה קצת יותר באלבום.
חשוב לציין שלא כל הרצועות באלבום מגיעות מהצד הים-תיכוני או הצפון-אפריקאי של הסקאלה. באופן קצת חריג יחסית לרפרטואר של רביבו עד כה, אפשר לשמוע באלבום גם מחרוזת אחת בקצב הרקדות חסידי, טיפה ניגוני חב"ד, לחנים של הרב קרליבך, ברוך צ'ייט ועוזי חיטמן, שהתפללו בעיקר בנוסח האשכנזי. מעניין שדווקא כשמגיעים לפיוטים ותפילות, הגבולות בין מזרח למערב מיטשטשים, ופתאום התחושה היא שכל השירים שייכים לכולם.