השנה החדשה והשבועות אשר חלפו מתחילת פתיחת שנת הלימודים, מציינים גם את מועד פתיחתה של שנת ההתנדבות בשירות הלאומי.
לאחרונה התפרסם באחד העיתונים הגדולים "כי בשל ריבוי בנות הציונות הדתית שמתגייסות לצה"ל, מאות תקני שירות לאומי נותרו מיותמים. עובדה זו מתחזקת אף יותר בכל אירוע אליו מגיעות פחות ופחות מועמדות בכל שנה, לשמוע על האפשרויות העומדות בפניהן. הנתונים, כפי שהוצגו, מלמדים כי במערך השירות הלאומי 8,000 בנות דתיות, והמספר יורד בכ- 5% כל שנה. רק בשנת 2015 התגייסו יותר מ-2,200 בנות דתיות, לעומת כ-1,500 שלוש שנים קודם לכן".
כאחד שמצוי במספרים, אין לי ספק שהנתונים, כפי שהוצגו והופצו, מוגזמים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות וכל מטרתם לשרת אינטרס ואג'נדה של גורמים כאלה ואחרים. אולם הם בהחלט מייצגים מגמה, או לחלופין "נבואה שמגשימה את עצמה".
בשנים האחרונות, כחלק מתופעה זו, החברה הציונית דתית כמרקחה. אלה מושכים לשם ואלה מושכים לשם. פסקי הלכה מהעבר ומהווה נזרקים לדיון ככוח תומך ומלבה. זרמים שמרנים וליברליים מנצלים את הנושא כדי להתקוטט ולחזק כל אחד את האג'נדה שלו.
והעולם נבוך.
ההתמקדות בשיח מי יצטרף לשירות הלאומי לעומת מי שיתגייס לצבא, מעקרת מן היסוד את השיח העמוק שצריך להתנהל, והוא השיח על חוסנה החברתי של מדינת ישראל.
מדינת ישראל, כמדינה שנאבקת על קיומה מיום היווסדה ואולי גם כחברה עם D.N.A בעל צורך הישרדותי לאחר אלפי שנות גלות, מצטיינת בשיח בטחוני. אולם כל מי שמצוי מעט בהיסטוריה העולמית וגם למי שלא מעוניין להרחיק ויכול להסתפק בדברי נביאי ישראל, יודע שהאימפריות החזקות ביותר, נפלו וקמו בעקבות, או בזכות, החברה שעמדה מאחוריהן.
בחברה שסועה ומלאת פערים חברתיים וסוציואקונומיים, בין פריפריה למרכז ולעיתים מתנכרת לעברה ("הדתה" אמרנו?), החוסן והערכים האזרחיים חברתיים, הוא בסיס קריטי לקיומה של המדינה, לא פחות מחוסנה הצבאי.
כאן בדיוק אמור להשתלב השירות הלאומי בחיזוק חוסנה החברתי אזרחי של המדינה, בדיוק כמו שצה"ל תפקידו להוות בסיס החוסן הביטחוני של המדינה. שניהם זה לצד זה אמורים להוות חוסן משלים, מעין מודל ל"מאסלו" מדינתי.
כאשר כל השיח נסוב סביב צה"ל ובני הציונות הדתית משתלבים בתפקידי הפיקוד הגבוהים ביותר, לא פלא ואך טבעי שהבנות תרצנה גם. הן לא פחות טובות.
האם השירות הצבאי לבנות נוגד את ההלכה? האם צריך את כל הבנות בצבא? האם בנות דתיות יכולות באמת לשמור על ערכיהן במערכת צבאית היררכית נוקשה? האם הבנות באמת מסוגלות להשתלב בכל תפקיד, מבלי להוריד את סרגל המאמץ של הבנים וללא נזקים בריאותיים? כל השאלות הללו, עם כל החשיבות שבהן, הן רק חלק מהדיון.
מפעל השירות הלאומי, כפי שהוקם ע"י 'האגודה להתנדבות' ופעל בארבעים וחמש השנה האחרונות, בנה ובונה את הקהילות בפריפריה ובמרכז. מחזק את הקשר של העם לארצו וליהדותו. הוא מקיים מוביליות חברתית של אזרחים מתנדבים שקיבלו פטור משירות צבאי על פי דין, או לא נקראו אליו כלל (ערבים). הוא נותן הזדמנות לכניסה לחברה הישראלית לחלקים בחברה שלא קיבלו הזדמנות שווה להשתלב, להגיע ללימודים גבוהים ולתעסוקה מכבדת, כמו צעירים וצעירות מהחברה הערבית והדרוזית, צעירים וצעירות בסיכון ועם מוגבלות.
כל אלה המהווים תמונת פסיפס מרהיבה וראי לחברה הישראלית.
רק ההבנה בגודל שליחותו של השירות הלאומי לחוסנה של מדינת ישראל ובקריטיות שלו לבניית העם והמדינה, שם מצוי השילוב האמיתי, הם שיהפכו את השיח לעמוק ולא "מתנצל", לעומת החלופות האחרות.
שנה טובה.