נחליאלי ישב בפאב קטן בשדה התעופה בלרנקה וחיכה לטיסת ההמשך שלו לישראל, כשהבחין בידידו חצב נכנס בדלת. "מה המצב?", שאל נחליאלי למורת רוחו של חצב, שנאלץ לענות "המצב חצב, אלא מה". נחליאלי גיחך לעצמו, הבדיחה הזאת אף פעם לא נמאסה עליו. "גם אתה בדרך לישראל?" שאל החצב. "יש ברירה אחרת?", אמר הנחליאלי ולקח עוד לגימה מתוקה מהברנדי, "ניצה הגננת אמרה לילדים שנחליאלי מגיע, ואני לא שובר לניצה את המילה".
חצב הנהן בהבנה והזמין ליקר דובדבנים. "אם לא אכפת לך שאני שואל", הוא פתח בזהירות, "למה אתה לא עף לישראל במקום לטוס? יש לך כנפיים הרי". "עזוב", הסביר נחליאלי, "היום עם טיסות הלואו-קוסט מאירופה זה יותר משתלם. אני כבר לא ילד, בשנה שעברה הרגשתי מכה קלה בכנף ומאז אני עף עקום". חצב הנהן. "חוץ מזה שתוך שבועיים אני צריך להמשיך הלאה לערב הסעודית, פאטמי הגננת אמרה לילדים שנחליאלי מגיע בחורף. אני אהיה שם כמה חודשים, ואז אני חייב להגיע לדבלין עד השביעי באפריל". "כי דלורס הגננת אמרה לילדים שנחליאלי מגיע באביב?", שאל חצב. "לא. פשוט יש הופעה של האיגלז שאני חייב לראות. גם לי מגיע חופש אחרי הכול", סיכם ציפור השיר.
"אני אגיד לך את האמת נחלי", אמר חצב לידידו בזהירות, "אני חושב לא להגיע שנה הבאה". "מה זאת אומרת?", הופתע נחליאלי. "זאת אומרת שנמאס לי להיות פראייר, הרי אנחנו מבשרי הסתיו נכון?". "אנחנו וכל השירים של עברי לידר בגל"צ", הסכים נחליאלי. "בדיוק. כולנו מגיעים כמו שעון כל שנה כדי לא לשבור לניצה את המילה, אבל סתיו עצמו עושה לנו מסי ומדלג על ישראל כאילו כלום". "אולי הוא קיבל שיחה מאיימת מרוג'ר ווטרס?", ניסה נחליאלי ללמד זכות. "שטויות, אני מכיר את סתיו, הוא לא נכנס לפוליטיקות. הוא סתם עצלן. לא מתאים לו לבוא בשביל שבועיים, אז הוא מבריז והקיץ מתחלף ישר לחורף וזהו. מבאס". חצב סיים את הליקר בלגימה אחת והניח את הכוס במכה על הדלפק. "חוץ מזה שאף אחד לא באמת יודע איך אני נראה. אם לא הייתי מבשר סתיו כולם היו חושבים שאני עוד אחד מהענפים האלה מההבדלות של הספרדים".
נחליאלי הניח כנף תומכת על כתפי ידידו והתכוון לומר משפטי נחמה מלאי משמעות, אבל בדיוק באותו רגע נכנס היורה לפאב והתיישב על ידם בחיוך זחוח. "מה קורה?", שאל אותו נחליאלי. "קורה יורה, אלא מה", ענה היורה ונחליאלי גיחך לעצמו שוב, כי גם הבדיחה הזאת אף פעם לא נמאסה עליו. "ואני רואה שגם חצב פה!", אמר היורה. "תשאל אותי מה המצב ואני אחנוק אותך", הזהיר חצב העצבני. "בסדר, בסדר", אמר היורה, "בכל מקרה, יש לי חדשות טובות, אתם מסתכלים ברגע זה על הגשם הראשון!", הוא אמר בגאווה. "מברוק יורה!" אמר נחליאלי בשמחה, "תמיד האמנתי בך". "תודה", אמר היורה, "אלו היו פריימריז מתישים אבל בסוף חברי המרכז המטאורולוגי הצביעו נכון". "מזל טוב", איחל חצב, "מי הגיע מקום אחרון?". "מקום אחרון הגיע מלקוש, ומקום אחד לפני אחרון הגיע אלדד יניב".
"ואללה", אמר נחליאלי שהופתע מההישג של אלדד יניב. "כן", אמר היורה, "בכל מקרה עכשיו אני אחד מכם, מבשר סתיו! גאים בי?". "גאים מאוד…", אמר חצב ולא הצליח להסתיר את המועקה הכללית שלו.
"מה המצב חצב?", שאל היורה ומיד תיקן את עצמו אחרי מבט נוקב של חצב, "כלומר, מה… מה העניינים?". "אני חושב לא לבשר סתיו בשנה הבאה", אמר חצב. "אתה לא יכול לעשות את זה לניצה", אמר היורה אינסטינקטיבית. "הלו, אל תעשה לי מצפון אתה, גם כן. יורד ערב אחד בסוכות, מרטיב את כל הקישוטים וחוזר הביתה, אתה לא יכול להתאפק עד מרחשוון?". "וואי וואי, מישהו קם על הצד הלא נכון של שדה בוקר הבוקר", מלמל לעצמו היורה.
"תראו חברים", ניסה נחליאלי לפייס, "בואו פשוט נוריד מעצמנו את הלחץ הזה של לבשר סתיו. בואו נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים, סתם כי זה מה שנכון. יורה, אתה תשתדל להתאפק ולרדת אחרי סוכות, חצב – אתה תפרח הכי יפה שאתה יכול, ואני אשתדל לא לעוף בהיסטריה כל פעם שמישהו צועק 'היי תראו נחליאלי'". החברים הנהנו בתקווה. "ולכו תדעו", הוסיף נחליאלי לבסוף, "אולי אם נעשה את כל זה, סתיו יחליט לבוא לקצת יותר משבועיים ואז יהיה לכולנו סתיו שפיר". ולמרות שהניסוח האחרון עשה לכולם קצת נאחס, הם החליטו לנסות בכל זאת.