בשעה עשר וחמישה בבוקר פרצו חבורת רעולי פנים לחנות למכירת מוצרי כתיבה בעיירה סביליה שבספרד, ולקחו את כל הנמצאים בה בשבי. המוח מאחורי הפשע המושלם היה כמובן הארכי-פושע שכינה את עצמו "הפרופסור".
דקות אחרי הפריצה לחנות הוא התקשר למשטרה המקומית ותבע את הכופר: 60 מיליון יורו בשטרות לא מסומנים עד שבע בערב, או שהשבויים ישלמו את המחיר.
הפרופסור תכנן הכול מראש, אבל מה שהוא לא לקח בחשבון הייתה רחל מורלינסקי, רכזת תרבות דתייה מאזור השפלה שהובהלה במסוק מישראל כדי לנהל את המשבר. "הולה רחל, כאן הפרופסור", אמר הפרופסור בקול מתכתי נינוח כשזו התקשרה כדי להתחיל במשא ומתן. "הולה הולה, נשיר ביחד גם לך", ענתה רחל שהשאירה בבית בעל, שבעה ילדים וסיר פתיתים על הגז. "בוא תגיד מה אתה רוצה אדון פרופסור ונתקדם".
"כפי שאמרתי כבר למשטרה המקומית, שישים מיליון יורו במזומן", הוא ענה. "אין בעיה", הגיבה רחל, "תקבל את כל הסכום במלואו, אנחנו מאוד מקפידים על עניינים כאלה אצלנו". "מעולה", ענה הפרופסור. "כמובן שזה יהיה בשוטף פלוס", השלימה רחל בשיא הטבעיות. "מה זה?", שאל הפרופסור, שלא הכיר מושג כזה בכלל. "שוטף פלוס שישים, סניור", הסבירה רחל, "ככה מקובל אצלנו. תגיד תודה שאנחנו לייטים יחסית. זה היה יכול להיות גם שוטף פלוס עשר פעמים ח"י".
"אבל אני צריך את הכסף עכשיו!", אמר הפרופסור, ומהמבטא שלו היה נשמע שהוא צריך את הכסף בשביל קלינאית תקשורת שתסדר לו את כל הסמ"כים. "מצטערת, זה הנוהל אצלנו, מה שטוב לצמד-ילד מספיק טוב גם לך", היא התעקשה. "אבל זה לא הוגן! אני הופעתי ולקחתי את השבויים שלכם היום, אז למה את התשלום נותנים חודשיים קדימה?".
"קודם כול פרופסור, תגיד לי איפה חשבונית עסקה? איפה הזמנת עבודה? איפה חוזה חתום מראש? אתה לא יכול לבוא אלינו בטענות אם אתה לא עובד מסודר".
"גברת רחל", ניסה הפרופסור להסביר בסבלנות, "כמו שאת בטח יודעת, לקיחת שבויים זה משהו שמתבסס המון על אלמנט ההפתעה. אם הייתי מודיע מראש זה ממש היה פוגע בהופעה שלי פה בחנות הזאת, שמוכרת מוצרי כתיבה ובעיקר נייר". "תגיד בית נייר וזהו", העירה רחל בשיא הטבעיות ובזרימה הגיונית של שיחה.
"עכשיו לגבי התשלום, אני לגמרי מבינה את השיקולים שלך, אבל דבורה מהנהלת חשבונות לא יכולה להוציא שיק ככה מעכשיו לעכשיו בלי חשבונית. חוץ מזה שהיא בדיוק יצאה לשנתיים שמירת היריון מתוכננת".
הפרופסור התחיל להתנשם בכבדות מבעד לטלפון. "אגב", המשיכה רחל, "אנחנו מדברים על שישים מיליון כולל מע"מ, כן? כי אם זה פלוס מע"מ אז צריך לדבר עם העירייה וזה עוד שלושה חודשים לפחות". "גברת רחל", ניסה הפרופסור להתפקס על עצמו, "אני רוצה שישים מיליון היום או שאני הורג את השבויים, את מבינה אותי?!", הוא איים.
"אוקיי, אבל אל תתפלא אחר כך שאף אחד מהמגזר לא מזמין אותך יותר", היא ענתה, "פשוט יביאו את ישי ריבו וזהו. הוא בחור שאפשר לדבר איתו, ואין לו סמ"כים בכלל", הכתה רחל מורלינסקי בפטיש.
"טוב", אמר הפרופסור המובס, "אני אשלח לך את כל המסמכים הערב ונחכה בסבלנות בינתיים". "מצוין", ענתה רחל שכבר דמיינה את סיר הפתיתים עולה על גדותיו, "עכשיו שחרר את השבויים". "מה פתאום!", אמר הפרופסור, "אם אשחרר את השבויים מאין לי שאקבל את הכסף?!".
"נו באמת, פרופסור", נעלבה מורלינסקי הרכזת, ובאמת נשמעה כמי שמאמינה לעצמה, "הרי יש לך את המילה שלי".