בבית משפחת שראל ניקיונות הפסח התקדמו בעצלתיים.
"אלקנה, לאן אתה הולך? כבר סיימת את הספרייה שאמרת שתעשה היום?" שאלה אמא. אלקנה נעצר בפתח, והסתובב אל אמו במבט אשם. "אוי, סליחה, אמא. שכחתי מזה… קבעתי עם החברים בסניף. אני אעשה את הספרייה כשאחזור, טוב? בלי נדר".
אמא נאנחה. כבר לפני שבועיים היא ארגנה טבלה מסודרת עם מטלות לכל אחד מבני הבית. גם אם היא הייתה רוצה לעשות את כל הניקיונות לבד היא לא הייתה מצליחה, והיא בהחלט לא רצתה. הבית שייך לכל המשפחה ואין שום סיבה בעולם שאלקנה, ינון, ישי, חן והוד לא יעזרו כפי יכולתם. רק עדן התינוקת קיבלה פטור.
האמת היא שכל שנה הילדים התגייסו ועבדו יפה, אבל משום מה השנה משהו קרטע. לאחד היה סניף, לשנייה היו חברות, ובאופן כללי העניינים לא התקדמו כמצופה.
מזל שיוחאי חזר מהישיבה. "היי כולם!" הוא אמר, "מה קורה?"
"לא מספיק", אמרה אמא בקול קצת עגום.
"מה לא מספיק?" שאל יוחאי.
"לא קורה מספיק! לפחות לא בענייני פסח. שום דבר לא זז. הספרייה בחדר של הוד לא עשויה עדיין, וגם לא מדפי הצעצועים בחדר הילדים, ובהחלט יכול להיות שם חמץ. שלא נדבר על הארון הגדול בחדר של ינון ו…"
"אמא, הסירי דאגה מלבך!" אמר יוחאי, "עכשיו אני כאן, והכול יהיה בסדר".
אבל אחרי יומיים בבית גם יוחאי הודה שהשנה משהו באווירה שונה. "אני לא יודע למה, אבל ממש קשה לי עם כל המטלות האלה", אמר לו אלקנה בגילוי לב. "בחוץ הכול פורח, והרבה יותר מתחשק לי להסתובב שם מאשר למלא כל מיני חובות מעיקות".
"המממ", חשב לעצמו יוחאי, "קשה עם החובות? אז יש לי רעיון!", והוא פנה לאמו והסביר לה את התוכנית שלו. באותו ערב, יוחאי זימן את כל ילדי המשפחה לאסיפה. "ובכן", הוא פתח, "אתם מכירים את הישיבה המקורית שלי. ספרתי לכם פעם על 'מכירת זכויות'?"
"לא", אמר ינון, "מה הקטע?"
"אז ככה", הסביר יוחאי, "לקראת פורים השמיניסטים מארגנים כל מיני צ'ופרים ופרסים, דברים שווים ממש. התלמידים יכולים 'לקנות' אותם תמורת 'זכויות'. ומה זה זכות? 'זכות' יכולה להיות לימוד של עשר משניות, או שלושה דפי גמרא, או כל דבר טוב אחר שקובעים. אנשים מציעים זכויות תמורת הצ'ופר, ומי שמציע הכי הרבה זוכה. אמא הסכימה שנעשה את זה גם בבית, והזכויות שלנו יהיו ניקיונות. מה אתם אומרים?"
אחרי שיוחאי הציג את רשימת הצ'ופרים שעומדים למכירה, כולם התלהבו מהרעיון: טיול אופניים עם אבא, מנגל אצל הדוד, מסע קניות עם סבתא ועוד. "אבל הכול אחרי ליל הסדר, כן?" הבהירה אמא.
אין מה לומר, השיטה עבדה יפה מאוד. חן זכתה במסע הקניות תמורת הזכות לנקות את הספרייה ואת הארון הגדול שבחדר של ינון, ינון זכה בטיול האופניים תמורת מדפי הצעצועים, וכולם התגייסו לעבוד במרץ. "יש איזשהו עניין בזה שמתייחסים לניקיון כזכות ולא כחובה", אמר ישי בקול מהורהר תוך ניגוב אבק מהמדף.
"זה הופך את זה ליותר כיף וקל, איכשהו. תגיד יוחאי, גם אתה השתתפת במכירת הזכויות אצלך בישיבה?". "בטח", אמר יוחאי. "וזכית במשהו?" ישי המשיך לחקור. "כן", אמר יוחאי, וחייך. "זכיתי להופיע בסיפור ב'אתנחתא'…"