לדבר פחות, להתכונן יותר
בני קצובר, יו"ר ועד מתיישבי השומרון לשעבר
שמחתי כמובן יחד עם כל הציבור הבריא במדינת ישראל על ניצחונו של דונלד טראמפ.
מוקדם לדעת האם הנשיא החדש יהיה טוב ליהודים, אבל היה מקום לשמוח ולו רק כאשר מתבוננים ורואים פניו של מי החמיצו לנוכח הניצחון: בראש ובראשונה התקשורת האמריקאית ונגרריה הישראליים, יחד עם היהדות הרפורמית, ולא נשכח גם את האדמו"ר מסאטמר.
אין שום ערובה שלאחר כניסתו לתפקידו כנשיא, ואולי קודם לכן, הוא לא יקבל סדרת תדריכים מפקידי משרד החוץ האמריקאי על הצורך בשמירת היחסים הטובים עם מדינות ערב, ועוד הסברים מהסוג שכבר צינן בעבר נבחרים קודמים מהצהרותיהם ביחס לירושלים.
הדבר היותר גרוע בשלב הזה הוא לדבר ולהצהיר כי חלומותינו הוורודים הם על סף מימוש. לא רק בגלל שבהחלט חלומות אלו עלולים להתנפץ, אלא מכיוון שדיבורים מסוג זה רק ירחיקו את הסיכוי לשינוי של ממש במדיניות ארצות הברית כלפינו. לא לחינם התקשורת הישראלית נותנת כיסוי נרחב להצהרות ולתקוות של פוליטיקאים מהימין. שם יודעים היטב כי דיבורי רהב מוקדמים הם שיכולים למנוע שינוי של ממש.
על כן, כמו בכל תחומי העשייה הקשורים לארץ ישראל, יש לקדם ולהכין את כל מה שניתן. ובמקביל, להבהיר בצינורות חשאיים כי ישראל לא תסבול תקופה נוספת של הקפאה בבנייה בכל מרחבי הארץ, ולהתכונן גם למאבק במקרה שיתברר כי דונלד טראמפ, בניגוד לציפיות, רע ליהודים.
השינוי מתחיל מתוכנו
אריאל סנדר, היועץ הפוליטי לקמפיין טראמפ בישראל
אחד הדברים הכי ישראליים הוא לשאול תמיד, גם כשנבחר נשיא אמריקני, את השאלה הקבועה: האם זה טוב לנו?
אז לפני שנענה על השאלה הזאת, אני מציע לגזור על עצמנו מעט צניעות בזמן שהממשל האמריקני החדש בונה את עצמו באיטיות, לפי פרמטרים אמריקניים מקובלים. ישראל חשובה מאוד, אבל יש עוד נושאים חשובים אחרים שממשל טראמפ החדש מגבש כעת מדיניות כלפיהם.
אז בזמן שאנחנו ממתינים למבחן התוצאה של הנשיא הנבחר, אנחנו חייבים בינתיים להבין ולהפנים: שום נשיא אמריקני אינו הופך את הבית הלבן לסניף של הליכוד או הבית היהודי באמריקה. גם כשמדובר בנשיא אוהד עם צוות שאוהב מאוד את ישראל, כמו דונלד טראמפ ואנשיו. למעשה, הממשל לעולם לא ימקם את עצמו ימינה מהמקום שבו נמצאת ממשלת ישראל.
נכון שהמפלגה הרפובליקנית מחקה את סעיף המדינה הפלשתינית ממצע המפלגה ביולי האחרון, בין היתר בזכות העבודה של צוות הקמפיין הישראלי. ונכון שהנשיא הנבחר הוא אוהב ישראלי אמיתי וכל צוותו הם פרו-ישראלים מובהקים. ועוד יותר מכך נכון שמדובר בבחירה טובה הרבה יותר לישראל מאשר הילארי קלינטון ואנשיה. אך למרות כל זאת, אסור לנו לפתח ציפיות גבוהות מדי מהממשל האמריקני, אם אנחנו לא מצליחים לתלות את הציפיות הללו בנבחרים שלנו כאן, בארץ הקודש.
הדבר המרכזי שממשלת ישראל יכולה להתפלל אליו הוא לקבל מהממשל האמריקני שקט. שייתן לה יד חופשית לפעול בהתאם לרצונה, ולרצון רוב העם שבחר אותה.
ישנה חשיבות רבה לסמליות בהעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, כמו שאלת עמדתה של ארצות הברית בנושא בנייה ביהודה ושומרון. אבל די אם נתחיל בכך שהממשל החדש יסמוך על ממשלת ישראל ולא יתערב תמיד לצד הפלשתינים בסכסוך הישראלי-ערבי, וכבר יהיה מדובר בשוני אדיר בשביל ישראל.
לכן, אם אנחנו רוצים להרגיש באמת את רוחות השינוי הטוב המנשבות בוושינגטון הבירה, עלינו בראש ובראשונה לייצר לחץ על ראש הממשלה לוותר על רעיון שתי המדינות (נאום בר-אילן). כי אם רוחות השינוי לא ינשבו גם אצלנו, הן לא יגיעו מוושינגטון לירושלים לבדן. רק לאחר מכן נוכל לצפות גם מהממשל האמריקני לרדת מהגדר, ולפעול באופן אקטיבי לקידום נוסף של מדיניות התמיכה החדשה בישראל.
ימשיך להפתיע
ד"ר הדס כהן, חוקרת אורחת במכון דיויס, האוניברסיטה העברית
זו תקופה רגישה שמחייבת זהירות. היה מסע בחירות בלתי צפוי ומלא הפתעות, ותהיה נשיאות בלתי צפויה ומלאת הפתעות.
טראמפ אמר השבוע בריאיון שהחלום שלו זה להגיע לפתרון עם הקונפליקט הישראלי-פלשתיני. קשה לי לראות איך הוא יעשה זאת עם התיישבות חדשה. אני חושבת שצריך לחכות ולראות לא רק מה תהיה הגישה שלו באופן כללי אלא מה יהיו הפרטים, מה הוא יבחר לעשות בדיוק. ואני בטוחה שהוא יפתיע גם פה. כי יש לו גישה אחרת, לא של פוליטיקאי אלא של איש עסקים. וגם פה אנחנו נראה את השינוי. יהיה פחות פוליטיקלי-קורקט.
אמנם הוא קיבל תרומות מאדלסון שתומך בהתיישבות, אבל כמו שהוא לא הקשיב לבכירי הקמפיין שלו לגבי מה לעשות או לא לעשות – מה להגיד או לא להגיד, עד כדי כך שהם לקחו לו את הטוויטר לקראת סיום הקמפיין, באותה מידה אני לא בטוחה שהוא יקשיב למי שתרם לו כסף כמו שפוליטיקאי יותר קונבנציונלי יעשה.
יש עוד סיבות לחכות ולראות מה יהיה הכיוון. מצד אחד יש לו בת שהתגיירה וחתן יהודי, ומצד שני הוא הולך למנות לתפקיד מאוד בכיר בקבינט שלו אדם שנטען כי הוא אנטישמי משום שהתלונן שהבת שלו לומדת עם יהודים בכיתה. אז אי אפשר לדעת במה הנשיא החדש באמת מאמין. ימים יגידו.
תגובות הגולשים
להיזהר מהזהירות
תמיד צריך להיזהר, אך גם זהירות יתר היא בעצם קביעת עובדות בשטח. מדינה שנמנעת מלבנות בשטח מסוים משיקולי זהירות, ומשיקולים של חוק ישן שפעם חל שם קובעת בפועל שהחוק הישן ימשיך לחול שם ואומרת בעצם: "זו לא ארצי". זו אכן תקופה רגישה, בה מוטל על נציגי עם ישראל במדינה ומחוצה לה להיזהר מאוד מזהירות יתר. השאלה היא מה העובדות שאנחנו רוצים לקבוע בנוגע להתיישבות, האם זו ארץ ישראל או לא?
אהרון יהודה, נתניה
ובגויים לא יתחשב
אם היינו מחכים לעיתוי המתאים, היינו עדיין עבדים לפרעה. כל יום הוא הזדמנות לקיים את מצוות הבורא ובכללן יישוב ארץ ישראל על כל מרחביה. אפשר לנסות לשכנע את הגויים או שלא, העיקר לבטוח בה' ולעשות את רצונו. יש לפעול בלי כל קשר לחילופי הממשל במדינה זו או אחרת לממש את הריבונות היהודית בהר הבית, להציף את ההר בהמוני יהודים בטהרה, להסדיר, להרחיב ולהעצים את ההתיישבות בכל חלקי המולדת ולהפסיק להתחשב באומות העולם. כל יום הוא ההזדמנות הטובה ביותר, וכל יום של עיכוב הוא פספוס.
אסף בן שלמה, קריית ארבע