"דוקטור, אני חייבת משהו להרגעה!". המטופלת שנכנסה, כמעט התפרצה, אל חדרי במרפאה הייתה כנראה במתח ולחץ רב, אך אני עוד הייתי שקועה במחשבותיי על המטופל הקודם, שיצא זה עתה מהחדר.
"דוקטור, את שומעת?", רחל לא ויתרה. "כן", עניתי, "איך אפשר לעזור לך?". "תראי, כלתי באה לשבת, והיא מוציאה אותי מדעתי. אז חשבתי, ובעלי חשב שזה רעיון טוב, שאקח איזה וליום או פרוזק, שלא אתעצבן".
פערים כאלה מצויים לרוב ברפואת משפחה: מהמחלות הקשות ביותר עד למצבי רוח משתנים. רחל היא מטופלת שלי מזה שנים רבות. הייתי שותפה לגידול חמשת ילדיה, ואף השתתפתי בחתונת בנה, ירון, זה שאמור לבוא לשבת עם דנה, אשתו.
"את יכולה לקבל תרופה להרגעה", עניתי לה, "אבל את בטוחה שאת זקוקה לה? ידוע לך בוודאי שלכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי. אז אולי תצליחי להירגע בלי תרופות?". רחל שתקה. "מה מעצבן אותך כל כך?".
"את יודעת שאני מקפידה מאוד על אוכל בריא. קמח ואורז מלא בלבד, רק שמן זית, בלי סוכר לבן או מונוסודיום גלוטמט. והנסיכה הזאת, דנה, זה לא מוצא חן בעיניה. היא לא סובלת את החלות מקמח מלא שאני אופה במו ידיי, ותארי לך שהיא מביאה לחמניות של אנג'ל! את החומוס הביתי שאני מכינה בעצמי היא לא טועמת, ומיד עם תחילת הסעודה היא מניחה על השולחן קופסת חומוס אחלה, שהשד יודע אם יש בה עשרים אחוז חומוס בכלל. לסלטים שלי היא מוסיפה חצי טון מלח, ואפילו, לא תאמיני, מיונז תעשייתי! לא זאת בלבד, אלא שהיא משפיעה על ירון והילדים. היא ממש מרעילה את הנכדים שלי!".
חילוקי דעות מסוג זה או אחר עלולים לקרות בבתים רבים. דעות והשקפות שונות ומנוגדות במשפחה הן חלק מהותי מהרחבת המשפחה בבני ובנות זוג מרקע אחר, והם תורמים תרומה גדולה לגיוון ולהעשרת עולמנו. אך מה עושים עם דעות שמתנגשות זו עם זו?
ראשית, חשוב לזכור שהמשותף רב בהרבה על המפריד. במקרה זה, גם הסבתא וגם הכלה רוצות בטובתם של בני המשפחה. אם המריבות יימשכו ויתגברו חלילה, הזוג הצעיר יימנע מלבוא ומשני הצדדים יימנעו טובה ורווח גדול.
אז כלה יקרה, בביתך עשי כרצונך, אך לשבת אחת אפשר להתפשר ולאכול אוכל שלא כל כך נראה לך. ובוודאי שכדאי לתת לילדים לטעום, בלי דעות קדומות, את מאכליה של סבתא. ואם את ממש לא מסוגלת לטעום ממעשי ידיה, אכלי בצנעה, לא בפומבי, את מה שהבאת.
השתדלי למצוא מנה אחת ויחידה שהצלחת לעכל, ועליה הרעיפי שבחים. אך בעיקר, נסי לשוחח על נושאים אחרים שבהם יש ביניכן הבנה והערכה הדדית. הקפידי לעשות זאת לעיני הילדים.
היזהרי מלומר מילים בוטות כמו "אי אפשר לאכול את זה!", ואם יש ביקורת שחייבת להיאמר, תני לאישך לומר אותה לאמו. מהבן יש סיכוי שהאם תיפגע פחות.
ולך, סבתא אוהבת ומשקיענית, זכרי, שהילדים אוכלים רוב הזמן אצל אמם. יום אחד של מזון טבעי לא ישנה את מצבם הבריאותי. חפשי מזון שמתאים להשקפתך שהם אוהבים. אולי זה לא קל, אבל באינטרנט יש שפע של מתכונים. אם ילדייך יראו שאינך מנסה להשפיע עליהם אלא ללכת לקראתם, אף הם ילכו לקראתך.
מצאי משהו טוב לומר לכלתך (מכל הלב, לא מה שמכעיס אותך, כמו האוכל במקרה זה). אמרי מילה טובה על בגדי הילדים, על הידע שלהם, על העושר המילולי, על התנהגותם הטובה, על דאגתם זה לזה. תמיד אפשר למצוא "נקודה טובה" כדברי ר' נחמן מברסלב, ואותה להעצים.
רחל יצאה, למרות שיחתנו, עם מרשם של אסיוול בידה. ביום ראשון קיבלתי ממנה מייל: "לא השתמשתי באסיוול. הייתה לנו שבת נהדרת. האם אוכל להעביר דרכך את התרופה לגמ"ח תרופות?".