כיפה אדומה הייתה עסוקה בסריגת כיפות אדומות לבני השבט שלה כדי לעודד אותם להתגייס לצנחנים, כשאמה בקשה ממנה לקפוץ לראות מה שלום סבתה, רבנית ידועה במדרשה מפורסמת. כיפה עמדה בטרמפיאדה, כשלפתע זינק לעברה זאב שעיר ומפחיד, ופער לעברה פה מלא שיניים.
"מה אתה עושה?", קראה כיפה. "זה לא ברור?! אני רוצה לטרוף אותך!", אמר הזאב והכין עצמו לזינוק. כיפה אדומה הסתכלה על הזאב בחמלה – "לא, אתה לא. לא באמת".
הזאב היה קצת המום מתגובתה של כיפה, "אני… אני לא?". "בוודאי שלא", ענתה, "פשוט יש לך שאיפה גבוהה לצדק שנובעת ממקור יותר עליון, ואתה לא מצליח להכיל את זה". "את בטוחה שאני לא פשוט רעב?". "בטוחה. קח, תקרא את זה", אמרה כיפה, הגישה לזאב את מאמר הדור והמשיכה להמתין לטרמפ. לאחר כמה דקות חזר שוב הזאב, נבוך ומגרד בראשו.
"שומעת? קראתי קצת וזה באמת מאוד נחמד, אבל עדיין מקרקרת לי הבטן ולא נראה לי שזה בגלל שהדור שפל ומוסרו העצמי נשחת, נראה לי שסתם דילגתי על ארוחה". "תראה זאב", הסבירה כיפה, "ממה שאני מבינה נוצר אצלך איזשהו עיוות של המוסר האלוקי על ידי רעיונות ודעות שיסודם טובים אך אינם יונקים מתורת נצח, ועל כן סופם להיבטל". הזאב הנהן וחשב רגע, "יכול להיות שזו גם הסיבה שאני עדיין רווק?". "בהחלט!", סיכמה כיפה.
הזאב שכל כך התרשם מכיפה אדומה, יכל רק להזיל ריר מלחשוב כמה תורה הוא יכול לספוג מסבתה הרבנית. הוא החליט שעליו להתקדם ולהגיע לבית הרבנית כמה שיותר מהר.
הזאב מצא את הרבנית כשהיא רוכנת על הסטענדר ועוסקת בסוגיה סבוכה בזבחים. "שלום לרבנית", הוא אמר. "שלום שלום לרחוק ולקרוב", ענתה סבתא. הזאב, שלא היה בקיא בכתבי הקודש ושעכשיו התחיל לראות נקודות שחורות בגלל שאריות התחושה שהוא בעוונותיו פירש כרעב, החליט לגשת ישר לעניין. "תראי, חשבתי שאני רעב, אבל מסתבר שפשוט נורא התרחקתי ממסורת אבותיי. יש אפשרות שתלמדי אותי את כל התורה מה שנקרא, על רגל אחת?". "בוודאי", ענתה סבתא, "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".
הזאב נדהם מהפשטות והעומק של מימרא כל כך קצרה. "וואו… זהו?". "בגדול כן. עכשיו רק תקרא את זה", המשיכה והניחה לפניו שני כרכים של חושן משפט. "תעבור על זה, יש מבחן בכסלו. כל הבנות ניגשות, אין סיבה שתהיה יוצא דופן".
הזאב חטף סחרחורת מהמחשבה על כמות החומר, וממש לא בגלל שהיה רעב מת. הוא הביט על הרבנית סבתא שוקדת על לימודה וחשב לעצמו שאולי יהיה הכי פשוט לבלוע את כל התורה הזאת ברגע, אז הוא זינק וטרף את הסבתא בביס אחד. "אל תשכח ברכה אחרונה!", הספיקה לזעוק בטרם נעלמה בחדרי בטנו של הזאב.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת. "סבתא, פתחי לי פתח כחודו של מחט!" הזאב לבש מהר את בגדיה של סבתא ונכנס למיטתה. "סבתא, מאי כולי האי?", כיפה המשיכה לדפוק. "פתוח מתוקה", צעק הזאב "פתוח… אמממ… ואהבת לרעך כמוך!", המשיך הזאב שחשב שמן הראוי להוסיף נופך תורני.
כיפה נכנסה, הביטה בזאב והיה נדמה שהיא לא חושדת בדבר. "סבתא, את נראית נפלא! ממש מיליון סלעים בפונדיון!". זה כבר היה טו מאץ' בשביל הזאב, "מה נסגר איתך ילדה?", הוא צרח, "את לא רואה שאני לא סבתא?". כיפה ענתה בשלווה: "תראה זאב חיים, אני החלטתי ללמד עליך זכות שאתה באמת סבתא".
הזאב, שהיה עצבני מספיק כדי לדלג על העובדה שנוסף לו עוד שם, התחיל לאבד את זה. "מה לימוד זכות??? אני אכלתי את סבתא!". "לא, אתה לא. לא באמת". "מה לא?!, תראי איזה בטן!" הצביע הזאב בייאוש על בטנו. כיפה צחקקה, "זאב אחר אכל את סבתא. עכשיו שהודית בחטא, אתה לא הזאב שאכל את סבתא. אתה זאב חדש".
הזאב היה אובד עצות והתחיל להצטער שבכלל הסתבך עם כל הדוסים האלה. "אז את אומרת שהתכפר לי?". "כן. עכשיו רק תקרא את זה", אמרה והניחה לפניו את כל הש"ס הלבן. "זה ככה בשביל הפיניש". הזאב הסתכל על כיפה, ושוב על הספרים, ותוך כמה רגעים גם כיפה שכנה עמוק בבטנו.
הוא רבץ על הספה עייף כשהדלת נפרצה על ידי בחור חבוש כיפה שחורה, לבוש מדים ובידו רובה.
"אתה!", זעק הבחור, "אתה אכלת את סבתא וכיפה!". "זה לא אני!", זעק הזאב בכנות, "זה זאב אחר! אני עשיתי תשובה! אני זאב חדש!". הבחור צחק. "זאביק, את הלוקשים האלה תמכור למישהו אחר, אני למדתי בחברון".
יריות נשמעו בבית הרבנית.