נתניהו מאמץ שוב את מדיניות ההתלבטות ופיזור הערפל בנוגע להליכה לבחירות, אבל יבוא יום וההססנות כבר לא תפעל לטובתו | ש"ס ודגל התורה מפגינות שפל של התנהלות פוליטית באלעד | ובסביבת טראמפ דוחים את הטענות להקשחת עמדות צפויה מול ישראל
אין ספק שהמערכת הפוליטית נמצאת בדריכות שיא. מקורביו של נתניהו מפזרים ערפל בכל הזדמנות, אבל רוב המפלגות בטוחות שאוטוטו זה קורה. רגע אחרי הבחירות לרשויות המקומיות נתניהו יוריד את השאלטר על הקואליציה הנוכחית ויכריז על הקדמת הבחירות.
שרי מפלגת הבית היהודי אמרו השבוע בישיבת הסיעה כי לדעתם נתניהו מנסה לתעתע בקואליציה שלו, אבל פניו לבחירות ובהקדם. זו לא הפעם הראשונה שהשרים בנט ושקד מתבטאים בעניין. הם דורשים הצהרה ברורה שהקואליציה ממשיכה יחד עד לתאריך מסוים. מרבית מפלגות הקואליציה ישמחו ללא ספק שהבחירות ייערכו במועדן, נובמבר 2019. בנט ושקד מדברים על חודש מרץ.
הם לא לבד. ההתעוררות במפלגות החרדיות בבחירות המוניציפליות, גם במקומות שבהם ברור שמועמדי המפלגות משיגים רוב משמעותי או כמות נכבדה של נציגים במועצות העיר, מצביעה על היערכות ברורה לבחירות, תוך ניצול ההזדמנות להרגיש את השטח – לדעת היכן צריך לחזק בסיסי תמיכה והיכן יש בעיות משמעותיות. גם נתניהו עובר מעיר לעיר בין כנסי תמיכה במועמדי הליכוד, בודק ובוחן את השטח. את תוצאות הסקרים הוא מכיר היטב, את השטח פחות.
כולם דרוכים, אבל המפתח שישחרר את הקפיץ נמצא בידיו של ראש הממשלה. בינתיים זה מסתכם בספינים. ההזוי מכולם יצא בימים האחרונים מסביבת ראש הממשלה, ומי שאישר את הוצאתו צריך לחשוב אם לא הלך צעד אחד רחוק מדי. הכוונה להדלפות לפיהן נתניהו לא מקדים את הבחירות כי הוא חושש מהנשיא ריבלין, שינקום בו ולא יעניק לו את המפתחות להרכבת הממשלה הבאה.
נשיא המדינה וראש הממשלה מסוכסכים, אין ספק בכך. אבל אם אכן יתממשו הסקרים והרוב של נתניהו יהיה מוצק, יהיה קשה ציבורית למנוע אותו מלהיות זה שירכיב את הממשלה. ריבלין אכן מעורב ומתערב בשיח הפוליטי, משהו שנשיאי ישראל לא אמורים לעשות, ואין ספק שהוא מאוד מעוניין לזנב בנתניהו, אבל קשה לראות את הנשיא עושה צעד כה בוטה.
הספין הזה נועד להכשיר את הקרקע ליו"ר הקואליציה, דוד אמסלם, שרגע אחריו בא לקצור את הפירות, ולהודיע שבמצב כזה הוא מחוקק חוק חדש: חוק שיצמצם את מרחב ההחלטה של הנשיא בכל הקשור לשאלה על מי להטיל את הקמת הממשלה אחרי הבחירות.
נתניהו קרוע. מצד אחד הוא מאוד רוצה בחירות, ממשלה חדשה וחקיקה שתאפשר לו לכהן גם אם יוגש נגדו כתב אישום. מצד שני הוא רוצה שהבחירות לא יתקיימו על רקע חוק גיוס, שיכול למנוע ממנו להחליש את כוחן של המפלגות החרדיות. הדילמה הזאת, בתוספת ההססנות הקבועה של נתניהו, גורמת לכך שלפי שעה הוא לא מכריז על הקדמת הבחירות.
אבל זה לא סימן לטוב או לרע. נתניהו יכול לקום מחר בבוקר ולהחליט שהוא כן מעוניין בהקדמת הבחירות ובפיזור הכנסת. העיתוי לא נוח לאופוזיציה, אבל לא תהיה לה ברירה אלא להצביע בעד. אגב כך, אל תאמינו לכל הבכירים במפלגת העבודה שאומרים שחייבים להחליף את הממשלה ויש צורך בבחירות לאלתר. כולם יודעים עמוק בתוך ליבם שספק גדול אם יחזרו לכנסת הבאה, ורוצים לנצל את מלוא ימיה, אולי גם בשביל לשפר עמדות.
כמו בהססנות מול חמאס בעזה, נתניהו נתפס כמי שממצמץ ומהסס באשר להכרעה פוליטית. אם פניו לבחירות, עליו לאזור את האומץ ולהודיע על כך בהקדם. אם פניו לשמירה על הקואליציה, עליו לכנס את חבריה ולהבהיר מה הן הסוגיות שיש לטפל בהן בשנה שנותרה ולאחד כוחות.
הדרך של לאיים בבחירות, לרמוז לאחד, לקרוץ לשני ולעשות משהו שלישי, תפסיק להיות אפקטיבית באיזשהו שלב. ראש הממשלה סוחט את הלימון הזה, אבל יגלה בשלב כלשהו שהמיץ מפסיק לצאת, והוא נותר עם לימון מעוך וחמוץ.
ה"גדולים" בשירות הפוליטיקה הקטנה
שיאי שפל חדשים נקבעים לא רק בפוליטיקה הארצית. הבחירות לרשויות המקומיות נמצאות ממש מעבר לפינה. יש הרבה מערכות מעניינות יותר ופחות ברחבי הארץ, אבל מהלכים בזויים כמו שהיו באלעד צריכים להילמד בבית הספר לפוליטיקה ודמוקרטיה, תחת הקטגוריה "האסור והיותר אסור בבחירות".
תקציר ההתרחשויות עד לימים האחרונים: ראש העיר ישראל פרוש סיים את כהונתו, ועל פי הסכם כזה או אחר, ראשות העיר הייתה צריכה לעבור לש"ס. כן, בערים חרדיות יש סיכומים כאלה. אלא שש"ס לא מצאה מועמד משלה, ואז יצרה שיתוף פעולה עם דגל התורה והנחיתה בעיר את יצחק פינדרוס – עד לא מכבר סגן וממלא מקום ראש עיריית ירושלים, ולפני כן ראש עיריית ביתר עילית. מדובר באיש עשייה נכבד, עם הרבה קבלות, אבל בוודאי לא הנציג שמפלגה שחרתה על דגלה את קידום הציבור הספרדי ציפתה לו. עד כאן הכול טוב ויפה. התמודדות ראויה, כשפרוש מסרב לעזוב את המרוץ מכיוון שדגל התורה וש"ס לא הגיעו איתו להסכמות.
ואז החליט בית המשפט המחוזי לפסול את מועמדותו של פינדרוס לאחר שהובאו הוכחות לכך שמרכז חייו אינו בעיר, כנדרש בחוק. כמקובל בדמוקרטיה פינדרוס ערער, אבל בית המשפט העליון דחה את הערעור. ההמשך הוא באמת אחד הביזיונות הגדולים של הפוליטיקה המקומית.
אחד מדובריו של שר הפנים הוציא הודעה על החתמת עצומה בקריאה לשר הפנים לדחות את הבחירות באלעד. כן, שר הפנים יוזם עצומה לשר הפנים. אחרי כמה איומים ופנייה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, העביר השר דרעי בהליך מזורז את הטיפול באלעד לשר צחי הנגבי, שיצטרך להכריע אם לדחות את הבחירות.
הטענה של ש"ס ודגל התורה היא שהיה קמפיין מתוזמר וממומן נגד מועמדותו של פינדרוס. גם אם זה נכון, שתי המפלגות השקיעו מאות אלפי שקלים בשתי העתירות שניסו להשיב את מועמדן למרוץ. אז זה כסף גדול מול כסף גדול.
טענה נוספת היא שלקחו מהציבור בעיר את האפשרות להכריע בעצמו מה יהיה עתידו. ובכן, מבחינה משפטית מדובר בהבלים משתי סיבות. האחת היא שיש לפחות עוד שני מתמודדים מול פרוש, נכון לזמן כתיבת שורות אלה. השנייה היא שמאות מועמדים ורשימות נפסלו ברחבי הארץ בבחירות הללו ובבחירות קודמות. אין כמעט תקדים למקרה של דחיית בחירות מטעמים כאלה.
הסיבה הכי מקוממת היא ההיתלות בגדולי ישראל – מנהיגים רוחניים בסדר גודל ענק, שהפוליטיקאים מבזים אותם לשם גזירת קופונים. פינדרוס נחשב למועמדם של גדולי ישראל מצד ש"ס ודגל התורה, אלא שמי שמביא את המידע הפוליטי אל גדולי ישראל הם הנציגים הבכירים של אותן מפלגות. הבעייתיות במועמדותו של פינדרוס, סביב נושא קביעת מרכז חייו בעיר, הייתה ידועה. במקום לומר לרבנים שיש בעיה, קידשו מלחמת חורמה.
במלחמת חורמה זו הכול לגיטימי. למשל אותה הצעת חוק מטופשת, שהודיע ח"כ מש"ס שיגיש בעקבות פסילתו של פינדרוס, ולפיה תשונה ההגדרה של קביעת מרכז החיים למועמד ברשות מקומית. למשל הניסיון הנואל לדחות את הבחירות. אז מה אם יש רשויות מדינה? אז מה אם יש בתי משפט שדחו פעמיים עתירות בנושא? כל הדרכים כשרות לדחיית הבחירות.
בש"ס ובדגל התורה ביזו את גדולי ישראל במלחמה הזאת, בניסיון לתקוע אצבע בעין באופן מכוון. אין מנצחים במאבק הזה. גם לפרוש יש חלק באשמה, שלא יובן אחרת; אבל המלחמה הזאת בשם גדולי הדור, כשהפוליטיקאים מצקצקים בלשונם ומספרים איך פוגעים בכבוד התורה, לא רק מיותרת אלא אף מבזה את הרבנים.
ועוד לא דיברנו על הפגיעה בפינדרוס עצמו. מדובר באחד הפוליטיקאים החרדים המבריקים, שנגרר לתוך מערכה שלפני כמה חודשים לא חלם שיהיה חלק ממנה. הוא ראוי ליותר מזה. יואילו נא ותיקי המפלגה שלו לפנות לו מקום ריאלי בכנסת, מגיע לו. לא על חשבון חברי כנסת כמו יעקב אשר, שהמנהיגים הוותיקים חוששים מכוחו, או אורי מקלב שהוא אחד הח"כים היותר פעילים, אלא על חשבון אותם ותיקים שעומדים בראש המפלגה כבר שנים רבות – וכשלו באלעד, פעם אחת יותר מדי. גם בש"ס צריכה הגווארדייה הוותיקה לערוך את חשבון הנפש שלה. המערכה המוניציפלית, בכמה מקומות, הסבירה בדיוק למה איבדה המפלגה את כוחה.
תוכנית מאה השמועות
בבית הלבן דוחים את כל הרמיזות באשר להקשחת עמדות מול ישראל במסגרת ההכנות לתוכנית השלום של הנשיא טראמפ. השבוע הובא בחדשות 10 ציטוט משיחה של נשיא ארצות הברית עם נשיא צרפת, שהשתמע ממנה שטראמפ עומד ללחוץ על נתניהו. שעות ספורות לפני כן התראיין יועצו וחתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, לרשת CNN, ואמר כי הסטטוס קוו בין ישראל לפלשתינים לא יכול להימשך כפי שהוא. לפני כן פורסמו דברי גורם מדיני לפיהם יש חשש שטראמפ יכיר במזרח ירושלים כבירת מדינה פלשתינית.
אלא שהאמריקנים רואים את השיח התקשורתי בישראל בנושא, עם הדלפה פה ורמיזה שם, ותמהים על שטף המידע, שלטענתם לא קשור כלל לתוכנה של אותה 'עסקת המאה'. גורמים אמריקניים רשמיים שאליהם פנינו מסרו כי הממשל אינו מתייחס לדיונים סביב התוכנית המדינית של הנשיא טראמפ, ויתייחס אליה כשתוצג כמכלול בעתיד.
"ההתעניינות בתוכנית שיוזם צוות השלום של הנשיא משמחת מאוד", אומר פקיד בכיר בממשל, "אך לאף אחד אין פרטים אמיתיים. שיתפנו גורמים נוספים ברעיונות שעלו לאורך הזמן, אבל את התוכנית שנמצאת בשלבי גיבוש סופיים טרם הצגנו לאחרים – גם לא כטיוטה. כל ההערכות השונות סביב התוכנית, טובות בדיוק כמו כל ניחוש אחר. התוכנית תוצג בעתיד הקרוב ואנחנו נמשיך לפעול בתיאום עם ישראל".