הורדת הידיים בין הבית היהודי לליכוד השבוע לא אותתה על משבר אמיתי בין המפלגות
חוק ההסדרה, שאושר בקול רעש גדול בקואליציה, הוא לא סוף פסוק.
ספק אם הליכי החקיקה שלו יסתיימו עד ה 25 בדצמבר, המועד שבו קבע בג"ץ שעמונה תפונה. אבל הוא מהווה אבן דרך במאבק הפוליטי על ההתיישבות.
ראוי לציין שאין משברים אמיתיים בקואליציית נתניהו הנוכחית. איומים יש למכביר ולא עובר כמעט שבוע בלעדיהם. אבל שני הצדדים שעסקו בכך השבוע, הבית היהודי והליכוד, יודעים היטב שאף אחד מהם לא ילך צעד אחד רחוק מדי.
במשוואה בין הליכוד והבית היהודי יש נתון נוסף. ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מעוניין לראות תמונות של פינוי כפוי. גם אם יתרחש פינוי, ובתקווה שלא יחזרו התמונות מפינוי עמונה הראשון, נתניהו לא רוצה לראות גם חיילים או שוטרים גוררים בכוח אנשים, נשים וטף מבתיהם. ולכן, לטווח הקצר ראש הממשלה יפעל בכל דרך שעומדת לרשותו במסגרת החוק כדי למצוא פתרון.
בתקופה הקרובה נראה את אופציית נכסי נפקדים הופכת שוב לרלוונטית בצורה שתתאים למתיישבי עמונה. גם חוק ההסדרה יעבור במתכונת כזו או אחרת. גורם בליכוד מסביר זאת בצורה הכי פשוטה וישירה: "נתניהו לא יכול להרשות לעצמו שבנט יעקוף אותו מימין".
וזה אכן כך. מרגע שהבינו בליכוד שהם מובלים ולא מובילים בעניין חוק ההסדרה, התגברו המאמצים למציאת פתרון שימנע תמונות מהסוג שהוזכר כאן. ולמי שאומר שהליכוד לא נגרר והרצון לקדם את החוק היה בעצם שלו, הנה משפט שאמר השבוע יו"ר הקואליציה דוד ביטן לערוץ 7 ומסכם הכול: "הליכוד תמך בחוק ההסדרה בלית ברירה. כל הוויכוח היה על יומיים. במקום לאשר ביום ראשון – לאשר בשלישי בלילה, כדי לתת זמן שאולי בג"ץ ייתן החלטה שקשורה לבקשת הדחייה שלנו". אגב, החלטת בג"ץ רק הניעה את אנשי נתניהו לפעולה נמרצת יותר למציאת פתרון. במיוחד לאור העובדה שהטענות לכך שחקיקת ההסדרה תשפיע על החלטת בג"ץ הוזמו על ידי השופטים עצמם.
מי שיושב על הגדר הוא משה כחלון. שר האוצר, לפחות על פי מקורביו, מעוניין לתמוך בהסדרה. השבוע הוא שחרר הצהרה שממנה השתמע שזה לא בדיוק כך, במטרה לשמור על עמימות וכדי להסביר שהוא מגבה את מערכת המשפט ובעיקר את היועץ המשפטי לממשלה. כשיימצא הפתרון על ידי נתניהו – והוא יימצא – גם כחלון יצטרף, כך מעריכים בליכוד.
אובמה שוב מוטרד
החוק, כך מתברר, לא מטריד רק חלק מהיושבים בציון, אלא גם את הנשיא היוצא של ארצות הברית ברק אובמה.
לא סתם מטריד, אלא עד כדי רמיזה בוטה ש"עדיף שההסדרה לא תצא אל הפועל". כמובן, לא הבית הלבן היה זה שהעביר את המסר לציבור אלא מחלקת המדינה האמריקנית, זו שעושה בדרך כלל את העבודה השחורה כשמדובר בהבעת "דאגה" או "זעזוע".
וכך, אליזבת טרודו, אחת מדוברות מחלקת המדינה, הסבירה עד כמה הממשל "מודאג מאישור החוק הזה", והוסיפה: "אנחנו מבינים שיש עוד כמה שלבים שצריכים להתבצע ומקווים שהחוק הזה לא ייכנס לתוקף".
היא אף הפגינה בקיאות בנבכי הליכי החקיקה וידעה לספר בתדריך לכתבים כי "היועץ המשפטי של ממשלת ישראל בעצמו מתנגד להצעת החוק, שיכשיר בנייה בלתי חוקית בתוככי יהודה ושומרון".
לא הייתי מתייחס לכך כרמז לבאות – צעד חד צדדי של הממשל לפני שהנשיא מתחלף, אבל אין ספק שאובמה דואג לתזכורות קבועות, כל עוד הוא נמצא בבית הלבן, למה הוא בדיוק חושב על צעדיה של ישראל ועד כמה הם פסולים בעיניו.
הבעיה היא המבט קדימה. מי שחושב שאנחת רווחה תישמע ב 20 בינואר, אחרי שאובמה יעזוב את הבית הלבן – טועה ובגדול. אף אחד לא יודע בדיוק איך ינהג טראמפ. שמענו, גם ממנו, שהוא אוהב ישראל. את ההבטחות שהבטיח לישראל בבחירות לוקחים בלשכת ראש הממשלה בעירבון מוגבל.
הבעיה המרכזית היא שהנשיא החדש כבר הבהיר שהוא מעוניין להיכנס עמוק לתהליך השלום. הוא אפילו מתייחס לכך בתור "עסקה בלתי אפשרית", במונח שאול מעולם המושגים שלו, ואומר כי הוא מתמחה ביצירת תנאים שיביאו לעסקאות כאלה – קרי, להסכם שלום בין ישראל והפלשתינים.
בירושלים יודעים שכשטראמפ יתיישב על הכיסא, חרף כל יועציו אוהבי ואוהדי ישראל, הוא יגלה דברים שלא רואים משם, מנקודת ההתמודדות לתפקיד. האם זה עלול להשפיע על עמדתו באשר לסוגיה הישראלית-פלשתינית? התשובה חיובית.
זה אולי החשש הגדול ביותר שהיה מטראמפ. הוא אינו צפוי, וגם בארצות הברית הצהלות על בחירתו עלולות להתחלף בביקורת מהר מאוד. לאזרחים האמריקניים האכזבה עלולה להיות כואבת הרבה יותר מלנו.
בינתיים בישראל בודקים את הקרקע. השר אביגדור ליברמן ענה השבוע לשאלה של חייל בנושא, בביקור בעיר הבה"דים, ואמר: "אנחנו מעריכים כל אחד שנבחר בארצות הברית. אין לנו העדפה כזו או אחרת. מה שחשוב הוא להתחיל עם הממשל החדש בדיאלוג מוקדם ככל האפשר כדי להגיע להבנות. אנחנו רואים מה קורה סביבנו, וכמה שנגיע מהר יותר לסיכומים עם ארצות הברית, ככה יהיה יותר טוב".
אולי ברמז לעמונה הוסיף ליברמן: "ארצות הברית היא בעלת הברית הכי גדולה ואנחנו משתדלים לשמור על שקיפות – לא להפתיע ולא להביך, וכך נמשיך לפעול".
הערבים אוהבים את דרעי
יחסי הגומלין המורכבים בקואליציה לא באו לידי ביטוי רק בחוק ההסדרה. ביום ראשון אישרה ועדת השרים לחקיקה גם את ההצעה שזכתה לכינוי "חוק המואזין".
הליכוד תמך בהצעה הזאת באופן מלא. היא באה לפתור בעיה למי שגרים בסמיכות ליישובים ערביים, שקולות המואזין נשמעים בהם תוך הגברה מוגזמת במיוחד חמש פעמים ביום: הראשונה בהן בסביבות ארבע וחצי לפנות בוקר והאחרונה בסביבות תשע בערב.
כמי שמכיר את הבעיה מקרוב, מדובר בחוק מבורך. אף אחד לא ביקש כאן לסתום פיות, אלא על פי הגדרת החוק עצמו, למנוע שימוש במערכות כריזה כדי לקרוא למתפללים או להעביר מסרים דתיים לאומיים.
אבל יש מי שפירשו את העניין אחרת, ובמפתיע מדובר בראשי הסיעות החרדיות. שר הבריאות יעקב ליצמן היה זה שהחליט להגיש ערר על החלטת ועדת השרים לחקיקה ולעכב את העלאת החוק ביום רביעי האחרון. ומה טען ליצמן? שאם יאושר החוק הנוכחי, קיים חשש שהוא יפגע בהפעלת צפירת השבת בערים רבות.
לטיעון המגוחך הצטרפו גם בש"ס. גורם בכיר במפלגה אמר כי "את מערכות הכריזה של המואזין אפשר להפסיק גם על פי חוק המפגעים והתקנות. זו גם עמדת שרת המשפטים והשר אלקין המופקד על חוק המפגעים. הבעיה פה היא האכיפה. גם אם החוק המיותר הזה יעבור, לא תהיה אכיפה והדבר לא ישנה חוץ מפגיעה בכבודם של אזרחים רבים. לכן השר דרעי תומך בערר של ליצמן".
אלא שבדיקה קלה מראה שאם החוק מיותר וניתן להפסיק את השימוש ברמקולים בעזרת חוק המפגעים, הרי שניתן לעשות את אותו הדבר לצפירת השבת בטענות דומות.
מי שפתר את המשוואה היה יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, שנשאל על כך בתחנת הרדיו החרדית 'קול ברמה' וענה: "לשר דרעי יש ראייה רחבה בכל הנוגע לציבור הערבי. הוא השר המוערך ביותר על הציבור הלא יהודי בישראל ואני מברך אותו על כך".
ח"כ מוטי יוגב, יוזם הצעת החוק, לא נרתע מהערר של המפלגות החרדיות. הוא יודע שראש הממשלה לא רק תומך בחוק, אלא גם התבטא בפומבי בזכותו בישיבת הממשלה השבוע. "התגובות והבקשות שאנחנו מקבלים בשבוע האחרון מאזרחים מוסלמים ויהודים, חילונים, חרדים ודתיים, רק הולכות ומתגברות", אומר לנו יוגב ומוסיף: "החוק הוא חוק חברתי. נמשיך בקידומו תוך שיתוף פעולה מלא על מנת לא לפגוע בחופש הדת מחד, ומאידך לא להפריע לשנתם של אזרחי ישראל".
בשורה התחתונה, ליצמן ודרעי לא מכירים את הבעיה מקרוב והם זכו למחיאות כפיים ולהודעת הוקרה מאיימן עודה, ראש הרשימה המשותפת. אבל כשיירדו אל הקרקע ויבינו עד כמה עמוקה הבעיה ועד כמה מביכים התירוצים שהציגו – יבינו שהמשחק לידי הסיעה הערבית בעוד ראש הממשלה עצמו תומך בחוק, היה ניגוח מיותר.
בעקבות דברי הגורם בש"ס יצאנו לבדוק אם השר אלקין אכן חושב שהחוק החדש מיותר. התברר שאלקין לא רק תמך בו אלא היה חלק מרכזי בהעברתו בוועדת השרים לחקיקה. השרה שקד הייתה נחרצת פחות ונמנעה בהצבעה.
מילה נוספת על התגובה של הרשימה המשותפת. לדעתי, עלייה לדוכן הנאומים במליאה והשמעת קולות המואזין, כמו פרובוקציות דומות של חברי כנסת אחרים מכל הסיעות, מבזה את נבחרי הציבור ומורידה את האמון שלו בבית המחוקקים הישראלי. תרבות הדיון, שהולכת ומתדרדרת גם כך, עדיף לה בלי הצבעוניות הזאת. זה אמנם נתפס מצוין כאייטם בתקשורת, אבל מאידך מעביר מסר של זילות בבמה המכובדת שניתנה לכל אחד ואחד מ 120 המחוקקים.
צילום: Emil Salman/POOL, פלאש 90
ניצן קידר
nitsan@besheva.co.il