משבר האמון בין הרופאים למנכ"ל הדסה הביא למצב שבו הפתרון היחיד הוא פתיחת מחלקה לילדים חולי סרטן בשערי צדק | והאם שרי הימין שפקדו השבוע את מאהל המחאה בבית אל יקיימו את הבטחותיהם?
משבר המחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית החולים הדסה נמשך יותר מדי זמן. הקביעה הזאת היא כבר לא עוד הערכה של עיתונאי. ראש הממשלה נתניהו אמר את הדברים במפורש בפתח ישיבת הממשלה, אך למרבה הצער כנראה שלא עשה עדיין מה שצריך לעשות כדי להביא לסיומו.
אם לשאול את הטרמינולוגיה מהצדדים בסכסוך הנוכחי, אף אחד כאן איננו המן הרשע. נתחיל ממנכ"ל הדסה, פרופ' זאב רוטשטיין. הוא קיבל לידיו בית חולים פושט רגל ועשה כל מה שהוא יודע כדי להעלות אותו על פסים של יציבות תפעולית. מדינת ישראל כבר רשמה צ'ק שמן אחד לבית החולים, וההנחה היא שצ'ק נוסף לא יהיה בקרוב. במצב כזה אין מנוס מלעשות דברים רבים, חלקם לא הכי נעימים, כדי להבטיח ליותר ממיליון תושבי ירושלים רבתי שירות רפואי ברמה סבירה.
הרופאים מצדם נקלעו גם כן למלכוד בלתי אפשרי. חלק ממה שהונחת עליהם היה מנוגד לכל מה שהם מאמינים בו כרופאים. חמור מכך, תחושתם הייתה שמנהל בית החולים, פרופ' רוטשטיין, לא מוכן להידברות אמיתית איתם. במצב כזה הם הניחו שכל סיכום שאולי אפשר היה להגיע אליו עם רוטשטיין כתוב על הקרח, ועל כן אין מנוס, למען בריאות המטופלים, אלא להעביר את המחלקה כולה לבית החולים שערי צדק. בניגוד לתמונה שצוירה בחלק מכלי התקשורת, לא מדובר בגחמה אישית של הרופאים. מדובר בשאיפה ליצור סביבה שבה הם יוכלו להעניק לחולים טיפול בסטנדרט שבו הם מאמינים.
בתוך התנגשות הטיטאנים הזאת, ומתוך שאיפה למנוע קריסת דומינו של הדסה, התייצב משרד הבריאות לצידו של פרופ' רוטשטיין. את הסיבות למהלך אפשר להבין, אלא שהדרך שבה הוא נעשה הביאה לכך שהמשבר לא נפתר אלא הועצם. בסופו של דבר משרד הבריאות כפה חלק ניכר מדרישותיהם המקצועיות של הרופאים הר כגיגית על רוטשטיין. אלא שהשלב הזה הגיע כשהלהבות כבר היו בגודל כזה שדלי מים, ואפילו כבאית, כבר לא היו מספיקים כדי לכבות אותן. מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי.
ברגע זה כל הצדדים חייבים לעצור רגע ולשים את הפוקוס במקום הנכון – על הילדים החולים. אם אפשר היה, אפילו בדוחק גדול, להחזיר את הגלגל אחורה, היה מקום להכריח ציבורית, ואפילו משפטית, להשיב את המצב לקדמותו. מאחר שככל הנראה הדבר איננו אפשרי, והוא אפילו מעבר ליכולתם של שופטי בג"ץ, המהלך המתבקש הוא לאפשר את פתיחת המחלקה בשערי צדק. כל השתהות נוספת באישור המהלך תהווה פגיעה לא מוצדקת ולא ראויה בילדים, שגם ככה חייהם של רבים מהם תלויים להם מנגד.
החוק לקיום הבטחות
מאבקם של תושבי היישוב בית אל עבר השבוע מהרחוב אל הכנסת. מובילי המאבק ובראשם ראש מועצת בית אל, שי אלון, הגיעו לישיבות הסיעות השונות והפעילו לחץ על חברי הכנסת והשרים במטרה כפולה. ראשית להביא לקיום מיידי של ההבטחה לבניית 300 יחידות דיור בבית אל, חמש שנים אחרי שניתנה, ומעבר לזה, לפרוץ את חומת הקפאת שיווקי הבנייה בכל יהודה ושומרון.
השלב הבא במאבק יתרחש ביום ראשון הקרוב. אז תעלה לוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק של ראשי שדולת ארץ ישראל, חברי הכנסת יואב קיש ובצלאל סמוטריץ', שכותרתה היא "הבטחות צריך לקיים". הצעת החוק, ששמה הרשמי הוא "הצעת חוק קידום מהיר של מחויבויות בנייה", קובעת שבכל מקרה שבו הובטח לבנות בתמורה להרס, ההליכים יקודמו במהירות, בלי התחשבות בשיקולי מדיניות. ההצעה רלוונטית כרגע לבנייה בבית אל, להקמתו התקועה של יישוב הקבע למפוני מגרון, להקמת היישוב למפוני עמונה שטרם אושרה סופית למרות תחילת העבודות בשטח, ולמה שעתיד להתרחש בנתיב האבות.
העלאת ההצעה לוועדת השרים דווקא בעיתוי הנוכחי אינה מקרית. במשך השבוע שבו פעל מאהל תושבי בית אל מול משרד ראש הממשלה, הגיעו למקום מדי יום שרים וח"כים והבטיחו לעשות כל מה שדרוש לקיום ההבטחה לתושבי בית אל. כעת, שבוע בלבד לאחר מכן, מוגש להם הצ'ק לפירעון. זו ההזדמנות שבה יצטרכו השרים להראות האם הבטחותיהם במאהל היו מילים ריקות או תוכנית לביצוע.
ברקע עומד גם המאבק על ריסון הבנייה ביהודה ושומרון. תוך כדי מאבקם של תושבי בית אל ובזכותו, נחשף כי ראש הממשלה איננו מתכוון לשווק קרקעות לבנייה ביו"ש עד סוף 2017. בעקבות המאבק הציבורי הבטיח נתניהו להחריג את הבנייה בבית אל ולשווק את 300 יחידות הדיור בה בחודש ספטמבר. למעשה התברר ששרי הקבינט אישרו סל ריסון בנייה אחד, בעוד נתניהו וליברמן התחייבו לאמריקנים לסל ריסון בנייה מחמיר הרבה יותר. זהו הליך לא דמוקרטי ולא ראוי לכל הדעות, שגם הוא חייב לעלות לסדר היום במקביל למילוי ההבטחות שנתנו שרי הממשלה וראש הממשלה.
מובילי החוק מעריכים שהחוק יאושר ביום ראשון בוועדת השרים, אך ראש הממשלה ימנע את העלאתו להצבעה באמצעות ערר לוועדת השרים. לכן בכוונתם להחתים 30 ח"כים מהקואליציה על התחייבות לתמוך בחוק בכל מקרה. להערכתם, במקרה כזה תסרב האופוזיציה להציל את ראש הממשלה מחבריו לקואליציה וההצעה תעבור למרות ההתנגדות.
שמירה על הסטטוס-קוו
בבליל המהומה שפרצה השבוע סביב סוגיות חוק הגיור הממלכתי, נזרקו לאוויר טיעונים רבים שהקשר בינם ובין מה שקרה בפועל מקרי בהחלט. כדי להבין במה מדובר צריך להתחיל מההתחלה. במדינת ישראל לכל גיור יש שתי משמעויות חשובות: קבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות, והכרה ביהדות לצורכי נישואין וגירושין.
המצב כיום הוא שמי שהתגייר בחו"ל בכל קהילה מוכרת, אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית, מוכר בישראל כיהודי לעניין קבלת אזרחות. אולם בנושא נישואין וגירושין מי שמחליט האם להכיר בגיור שנעשה בחו"ל הוא הרב הראשי לישראל.
בנוגע לגיורים שנערכו בארץ היה מקובל לאורך השנים שרק גיורים שהוכרו על ידי הרב הראשי לישראל, כלומר אלו שנערכו במערך הגיור הממלכתי, מוכרים לעניין קבלת האזרחות. אולם בחודש מרץ בשנה שעברה קבע בג"ץ שגם גיורים פרטיים שנערכו בישראל יוכרו לצורך קבלת אזרחות על פי חוק השבות. משמעות הפסיקה היא שלא ירחק היום שבו גם גיורים קונסרבטיביים ורפורמיים שנערכים בישראל יוכרו לעניין חוק השבות.
הסיטואציה הזאת בעייתית משתי בחינות: הראשונה היא פריצה אפשרית של סכר הכניסה וההתאזרחות בישראל. השנייה היא פריצה של הסטטוס קוו בסוגיות דת ומדינה. עם הקמת הממשלה הנוכחית, נקבע בהסכם הקואליציוני שכל פגיעה בסטטוס קוו שתיווצר בעקבות פסיקת בג"ץ תתוקן בחקיקה. ואכן, הצעת חוק הגיור הממלכתי, שהוגשה ביוזמת שר הפנים, נועדה להשיב את הסטטוס קוו על כנו, בהתאם להסכם הקואליציוני.
אז על מה פרצה המהומה? במהלך השנתיים האחרונות הוקמה בארץ רשת בתי דין פרטיים לגיור, בראשותו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ', תחת המותג "גיור כהלכה". תקוותם של ראשי המערכת הזאת היא שברגע שמספר הגרים במערכת הזאת יצטבר למסה ממשית, אפשר יהיה להכריח את המדינה, באמצעות בג"ץ או בדרכים אחרות, להכיר בהם באופן רשמי. הנוסח הנוכחי של חוק הגיור, זה שאושר בוועדת השרים לענייני חקיקה, עלול היה להפוך את התקווה הזאת לבלתי אפשרית גם בעתיד. הרפורמים והקונסרבטיבים מצידם מרגישים שמדובר בעוד הצהרה של מדינת ישראל לפיה הם לא חלק מהמשחק היהודי.
בצירוף מקרים לא מתוכנן, כל המהומה הזאת (וגם מהומת מתווה הכותל) פרצה בדיוק כאשר הנהגת יהדות ארצות הברית – שכמעט כולה רפורמית וקונסרבטיבית – נמצאת בארץ, לרגל כינוס חבר הנאמנים של הסוכנות וכנס הפדרציות היהודיות. הנוכחות הזאת העצימה את המשבר, אך במקביל אפשרה לפתוח מיד במגעים לפשרה. הפשרה, שאותה מנסים להוביל בין היתר בבית היהודי, תחדד את הצעת החוק כך שיובהר בה שהחוק רלוונטי רק לסוגיית האזרחות ולא לסוגיות אחרות. קשה להעריך כעת האם מאמצי הפשרה יצלחו, אך בהחלט אפשר לקוות שכך יקרה.
הפינה כלכלית: לעבור את החופש בתשלום
ביום שישי יצאו כל ילדי ישראל לחופשה הגדולה, או בשמה השני: הזמן הזה שבו מכניסים פחות כסף ומוציאים הרבה יותר כסף. אצל מרבית ההורים לילדים בגיל הינקות ועד סוף בית הספר היסודי, החודשים יולי ואוגוסט מהווים אתגר לא פשוט. להצליח גם להמשיך לעבוד, גם להעסיק את הילדים וגם לסיים את החופש באיזון כלכלי, או לפחות בלי לפשוט את הרגל, זו משימה כלל לא פשוטה.
האתגר הזה הפך למורכב הרבה יותר בעשורים האחרונים, עקב שתי מגמות שהתחזקו מאוד. המגמה הראשונה היא זינוק במספר משקי הבית שבהם שני ההורים עובדים מחוץ לבית. בעולם שבו מרבית האימהות היו עקרות בית, וחלק ניכר מהמיעוט שיצא לעבוד מחוץ לבית היו מורות, שחופשותיהן ממילא מותאמות יותר לחופשות הילדים – הכול היה הרבה יותר קל. מנגד, העשורים האחרונים מאופיינים בהתגברות של תרבות הצריכה. הימים שבהם הבילוי האולטימטיבי בחופש היה משחק של שעות בחצר עם ילדי השכנים חלפו לבלי שוב, אם נרצה בכך וגם אם לא.
במקום לבכות על הימים שלא ישובו עוד, יש לא מעט דברים שאפשר לעשות כדי להוזיל את ההוצאה הכוללת על חופשת הקיץ. מילות המפתח בכל המקרים הן תכנון מוקדם. את החופש צריך לבנות מההתחלה: להחליט מתי תהיה החופשה המשפחתית, מתי יתקיימו נסיעות חד יומיות, ומתי יצטרכו הילדים למלא את זמנם בפעילויות בית וחוץ בסביבה הקרובה. כך לא תמצאו את עצמכם נגררים ללופ הוצאות בלתי נגמר. מומלץ גם להקצות לגדולים יותר תקציב בזבוזים מוגדר מראש, ולעזור להם לא לבזבז את כולו בשבוע הראשון.
למרות המחשבה שהיום כל דבר עולה כסף, מתברר שמעקב הדוק אחרי הפרסומים בתקשורת יוכל להוביל אתכם לשלל פעילויות חינמיות. ייתכן שלא מדובר באטרקציות הכי אטרקטיביות שיש, אבל מצד שני מעולם לא הוכח קשר בין עלותה של אטרקציה ובין מידת ההנאה שמפיקים ממנה ילדים.
דבר נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא מועדוני צרכנות. אם אתם או בני הזוג עובדי כוחות הביטחון, עובדי מדינה, מורים, חברי איגודים מקצועיים גדולים וכו', אתם חברים גם במועדוני הצרכנות הגדולים במשק. המשמעות היא שאתם יכולים להיכנס לחלק גדול מהמופעים, האטרקציות ויתר שואבי הכסף בהנחות משמעותיות מאוד. הניצול של ההטבות הללו דורש לא פעם היערכות מוקדמת, משיכת כרטיסים מראש וכדומה. אבל למשפחה דתית ממוצעת מאוד של זוג הורים וארבעה-חמישה ילדים בגילים הרלוונטיים, ההנחה יכולה להסתכם במאות שקלים.
טיפ אחרון, לקראת סיום: את החופש כדאי לסיים עם טעם של עוד. השאירו לפחות פעילות אחת, משמעותית ומהנה מאוד, לשבוע האחרון, כך שחוויית החופש תיצרב אצלם כמשמחת ומהנה.