קבוצת נשים חילוניות ודתיות, בתוכן קצינות לשעבר ואימהות לחיילים קרביים, מבקשת להעלות את המודעות לסכנות ולבעייתיות של שילוב נשים ביחידות הקרביות בצה"ל. לטענתן הדבר פוגע הן בבנות והן בכושר המבצעי של הצבא
אלישבע בן יוסף הייתה צעירה חילונית, שחונכה לתרום ולתת לצה"ל ולמדינה. עם מטען המוטיבציה שאיתו יצאה מהתיכון היא הגיעה לשערי הבקו"ם ובחרה במסלול שמבחינתה הגשים יותר מכול את התרומה המשמעותית למדינה: שירות בחיל קרבי. היא שובצה לתפקיד מדריכת כושר קרבי בגדוד צנחנים והסתערה על המשימה, אבל לאט לאט המציאות הלא פשוטה שאליה נקלעה החלה לגבות ממנה מחיר אישי כבד. "במשך שנתיים שירתי עם חיילים בתנאי שטח ממש. חייתי באוהל יחד עם הלוחמים, השתמשתי בשירותי שדה, אכלתי מנות קרב", והתוצאות הבריאותיות לא איחרו להגיע: "בגלל רמת ההיגיינה הנמוכה בשטח סבלתי מדלקות שתן חריפות. לקחתי אנטיביוטיקה, וזה משהו שבמשך שנים לא עבר. התזונה שהתבססה על מנות קרב בלבד גרמה לי לאנמיה, חולשה והמוגלובין נמוך".
בן יוסף, שמאז חזרה בתשובה, היא אחת החברות בקבוצה בשם 'נשים ואימהות למען צה"ל' שקמה לאחרונה, ומבקשת להעלות את המודעות לסכנות ולהשלכות הבעייתיות של המגמה הגוברת לשילוב נשים ביחידות הקרביות בצה"ל. הקבוצה, שתוך זמן קצר קיבצה סביבה קרוב ל‑150 נשים, מפתיעה בהרכבה האנושי: לא מדובר, כפי שאפשר היה לחשוב, בנשים מקצה הסקאלה התורנית-דתית. את הקבוצה מרכיבות נשים ואימהות מכל רחבי הארץ, מכרמיאל ועד לכיש, וחברות בה גם לא מעט נשים שמגדירות את עצמן חילוניות גמורות. בקבוצה גם נשות קצינים ואימהות לחיילים. חלק מהנשים, בדומה לבן יוסף, שירתו בעצמן בצה"ל בעבר, מה שבאופן מפתיע דווקא מגביר אצלן את ההתנגדות לשירות נשים ביחידות המעורבות.
השבוע עשתה הקבוצה, שבינתיים מתנהלת בדיונים בווטסאפ, צעד מעשי ראשון ושיגרה לרמטכ"ל מכתב חתום בידי כל הנשים בשמותיהן. הדרישה שהעלו במכתבן היא שקילה מחודשת של פקודת השירות המשותף, זאת לאור הפגיעה הפיזית שנגרמת לבנות כתוצאה מהשירות הקרבי. הנשים מצביעות על תוצאה חמורה אף יותר של המציאות החדשה בצה"ל: "הורדת הרף המקצועי של לוחמי צה"ל", כהגדרתן.
מסתירים נתונים
רונית סמדר-דרור היא האמא של הקבוצה – המייסדת והמנהלת. היא תושבת כרמיאל, חילונית, אם לשני בנים בשירות קרבי. אחד מהם השתחרר לפני שלוש שנים לאחר שירות ביחידת כפיר, השני משרת כיום בפלס"ר נח"ל. הקשר של סמדר-דרור לעיסוק במגדר מתחיל כמה צעדים לפני התחום הצבאי. היא עובדת סוציאלית במקצועה, דוקטורנטית בתחום אלימות במשפחה ועומדת בראש עמותה המטפלת בגברים שנפגעו מאלימות מסוגים שונים, גברים שנמצאים בעיצומם של הליכי גירושין קשים ועוד. העיסוק שלה בתחום הוליד אצלה תובנות יסוד משמעותיות, שהשליכו בהמשך גם על האופן שבו היא מבינה את המציאות בצה"ל: "דרך העמותה והמחקר שלי, נחשפתי לכך שכבר 50 שנה ארגונים פמיניסטיים מסתירים נתונים בהמון תחומים. גם הנתונים על הלוחמות הקרביות בצה"ל מוסתרים".
העמדה של סמדר-דרור ביחס לשירות הלוחמות התגבשה אצלה רק לאחרונה. לפני 30 שנה, היא מספרת, כשהייתה מורה חיילת בצה"ל, השאיפות שלה היו אחרות. "רציתי לצאת לשטח עם החבר'ה, מאוד התבאסתי שאני לא שם. תמיד הייתי ממש בעד שירות קרבי לנשים". ספרו של רז שגיא שהתגלגל לידיה לאחרונה, ניפץ אצלה את התפיסה הזאת. "קראתי את הספר, והתהפך לי כל העולם. פתאום הבנתי את כל הנזקים, ואני יודעת מעבודתי באקדמיה מי מחרטט אותי ומי לא. ראיתי את המספרים והמחקרים, ודעתי השתנתה. תמיד החברות של הבנים שלי למשל רצו קרבי, ואני תמכתי בזה. פתאום קלטתי שזה יכול ממש להזיק לבנות, איך תמכתי בזה?".
המאבק הזה מזוהה בדרך כלל עם מניעים דתיים. איך את כחילונית מתחברת להתנגדות לשילוב לוחמות?
"מעבר לעניין הדתי, יש פה עניין של פגיעה פיזית בבנות, אין על זה ויכוח. יודעים, למשל, ש‑78 אחוזים מהבנות בשריון סובלות מפציעות. כלומר שתיים מתוך שלוש בנות ייפצעו. בקרקל אחוז הפצועות הוא כפול מהבנים, וכן הלאה. ההתנגדות שלי היא קודם כול מפני שזה פוגע בנשים".
ההסתרה היא איומה
סמדר-דרור זועמת גם על מי שאחראי לכך שהנתונים הקשים הללו מוסתרים מהבנות ומהוריהן. "אני רוצה שההורים יידעו לאן הם שולחים את הבנות. תדעו שהבת שלכם תיפצע, ואז תבחרו לאן לשלוח אותה. אבל בעיניי כאמא, ההסתרה הזאת איומה".
בנה של סמדר-דרור, שכאמור משרת כעת בשירות קרבי פעיל, מבקש ממנה לרדת מהמאבק שאליו התגייסה. אולם לדבריה, דווקא החשיבות שהיא מייחסת לשירות של בנה מדרבנת אותה להמשיך לפעול. "אם הייתי יודעת היום שחיילת תילחם לצדך", היא אומרת לו, "הייתי עושה לך את המוות כדי שתצא מקרבי". סמדר-דרור מסבירה כי "אני יודעת איך חינכתי את הבנים שלי, וכשאישה נלחמת לצדם זה ישפיע על ההתנהגות שלהם בקרב. אם חלילה הם ייקלעו לקרב, והבן שלי יראה אישה זועקת לצדו לעזרה, הוא יהיה קשוב לה ולא ידאג לעצמו, הוא לא יהיה ממוקד בלחימה אלא בה. למה אני צריכה להכניס אותו למצב מצוקה כזה, שמוריד ברמה את כל מצב הלחימה?".
הטיעון המרכזי של קבוצת הנשים, כאמור, הוא בעיקר הפגיעה בחוסנו וביכולתו של צה"ל. סמדר-דרור מצביעה על נתונים מובהקים המצביעים על פערים משמעותיים ברמת הביצועים בין הגדודים המעורבים לגדודים הנפרדים. "אם אנחנו צבא שאמור להגן על מדינת ישראל, זה לא צבא של שלום, אז אנחנו רוצים צבא שהביצועים שלו ירודים?".
כלפי מי את מפנה את הביקורת? צה"ל, ארגונים פמיניסטיים?
"כלפי כל מי שמכניס את הבנות שלנו לסיטואציה הזאת. ברור לחלוטין שמאחורי מי שמעודד את המגמה הזאת בצה"ל עומדים גופים פמיניסטיים, שאני מופתעת איך הם לא דואגים לנשים שלנו ומביאים אותן לסבול מפציעות. אבל גם הצבא אשם, הוא לא צריך להיכנע ללחצים האלה". סמדר-דרור מדגישה גם את חלקה של היוהל"ם, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, בקידום המגמות הללו. "רואים גם בסמל שלה את המטרה לטשטש את הגבולות בין המינים, ליצור שוויון ביניהם. אבל מה לעשות שאנחנו לא אותו דבר? כל אחד איכותי יותר בדברים מסוימים שהוא יכול לעשות. גברים, למשל, לא יכולים ללדת. על מה יש להתווכח?".
לא מעט מחברותיה של סמדר-דרור תקפו אותה על מאבקה בארגונים הפמיניסטיים, וכינו אותה אנטי-פמיניסטית. בעיניה זו לא יותר מבדיחה גרועה: "לקרוא לי כך זו פשוט בדיחה. אני חושבת שאני דואגת לנשים באופן כללי, וגם בנקודה הזאת".
"לעצור את סתימת הפיות"
"אני חילונית גמורה", מבהירה הילה מושקוביץ, 42, נשואה+1 ותושבת פתח תקווה. מושקוביץ עובדת כיום בתחום השיווק והתפעול, אבל בקורות חייה רשומות גם חמש שנים של קריירה צבאית. היא שירתה כמ"פ מפקדה בבסיס ציוד, לוחמה וחלפים בצריפין, וסיימה את תפקידה בדרגת סרן. מושקוביץ מעידה על עצמה כמי שמכירה את המערכת הצה"לית מבפנים, מתוך עבודת המטה שביצעה והביקורים בבסיסים השונים.
"מה שצה"ל עובר הוא תהליך קיצוני ולא נכון. בנות יכולות לתרום בצורה בלתי רגילה לצבא, בתפקידים מגוונים. אבל נבראנו זכר ונקבה, למה אני צריכה להיות זכר? בואו ננצל כל אחד את היתרונות שלו". מושקוביץ, אגב, לא חשה שמץ של רגש נחיתות מכך שהקריירה הצבאית שלה לא התרחשה בשדות הקרב. "הצבא ניצל את הכישרונות שלי כמנהלת. זה לא פוגע בכבודי, לא מקטין אותי. להפך, הרגשתי שהצבא פרגן לי ורצה לקדם אותי. לדעתי, דווקא מי שדוגל בטשטוש גבולות מגיע מעמדת נחיתות מאוד גדולה".
מושקוביץ חברה לקבוצת הנשים המדוברת לאחר שנחשפה לנתונים דרך רונית סמדר-דרור. "גיליתי את עוצמת התהליכים שצה"ל עובר והוכיתי בתדהמה. הקמפיינים, הפעילות של יוהל"ם. אותי כאישה כל התהליך הזה מקומם ואשמח לשנות אותו. בתור מי שהייתה בצבא ובתור מי שתומכת בקידום נשים, אני לא בעד הקידום הזה. לא בעד להפוך נשים לגברים. צה"ל והמדינה חשובים לי, והתהליך הזה מחליש את הצבא מבפנים".
הפוליטיקאים חוששים
התחושה של מה שהיא מכנה "סתימת פיות", הביאה גם את נעמה זרביב להצטרף לקבוצת הנשים. היא אמנם אישה דתית מן השורה, בלי עבר צבאי, וילדיה עומדים עדיין לפני הגיוס. אבל לתחושתה, "אי אפשר לשתוק מול התמונות של השירותים המשותפים, את כבר לא יודעת לאן לשלוח את הבנים שלך. יש פה תופעה ענקית, דברים שמוסתרים מהציבור, תלונות מושתקות. אם לא נתקומם נגד זה נגיע למצב הזוי לגמרי. אז כשראיתי את הפרסום של הקבוצה אמרתי – זה מה שצריך לעשות, והצטרפתי".
זרביב, תושבת קטיף-אמציה שבחבל לכיש, אם לשישה, מנהלת עמותה חרדית לבעלי תשובה. לדבריה, גם המגזר הדתי לא מודע מספיק לעוצמת הבעיות. "הם חושבים שטוב שמשלבים בנות. מי יודע שאחר כך הן לא יוכלו ללדת כי דפקו את האגן במהלך השירות, או חטפו כל מיני דלקות?".
כשזרביב מדברת על תחושת השתקה מאיימת, היא מצביעה גם על עובדות. "67 אחוזים מהבנות משתחררות מצה"ל על סעיף רפואי. מתוך הכמות האדירה הזאת, אנחנו עדיין לא מצליחים למצוא חיילות שמוכנות לדבר. לא יכול להיות שהן לא יסכימו לדבר על זה". היא מספרת גם על פוליטיקאים שסירבו להצטרף אליהן בגלוי ולצאת נגד המגמה המעורבת בצה"ל. "יש פחד לדבר נגד זה", היא אומרת ומוסיפה כי "לכן צריכה לבוא זעקה מלמטה, מהשטח".
הקבוצה, שכאמור הולכת ומתרחבת עם כל יום שעובר, מתכננת את צעדיה הבאים. סמדר-דרור מציבה את היעד הבא: "אני רוצה לכנס דיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא הזה. פנינו כבר לח"כים במטרה לקדם דיון כזה", אם כי, היא מציינת, באופן מאכזב למדי דווקא גורמים בבית היהודי שאליהם פנתה סירבו לעסוק בנושא.
"אנחנו מתכוונות לעצור את המגמה הזאת, ואפילו להחזיר אותה קצת אחורה. להציף את הדיון איך מפסיקים את הדבר הזה. אני לא מכירה פה דרך אמצע. אם רוצים אפשר לעשות גדוד של נשים לוחמות. אבל אי אפשר שכל כך הרבה גדודים ייכנסו למהלך הזה של שילוב נשים. אנחנו נמצא את עצמנו במקום קשה מאוד למדינת ישראל".