בעידן שבו רבנים הם גם מנהיגי ציבור, ראשי מוסדות, עובדים סוציאליים ומגשרים, מישהו צריך לנתב את הפניות אליהם ואת סדר יומם n כתבנו בדק מי הם אנשי הסוד של הרבנים ומהיכן הם שואבים את הכוח להישאר בתפקיד האינטנסיבי
"אצלנו, כדי לענות תשובה לשואלים, אתה צריך לעשות בירור רפואי והלכתי רחב", אומר הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה. "בפלאפון שלי יש 1,287 הודעות מהשבוע האחרון שלא עניתי עליהן. לא הספקתי. רק בזכות העוזרים אני יכול להשיב תשובות הלכתיות לכולם, ובכך לממש את הייעוד שלי, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש".
כבר שנים שעוזרי הרבנים הם חלק מהנוף שלנו. כמעט בכל אירוע ציבורי או פרטי שאליו מגיעים רבני הציונות הדתית, אנחנו רואים אותם שם לצידם. גם תיאומי הפגישות והשאלות עוברים דרכם. רבנים רבים מסתייעים באדם שעוזר להם לנהל את ענייניהם, ואנחנו רצינו לבדוק מה כולל התפקיד הזה ואיך רואים אותו האנשים שמאחורי הקלעים. ואולם רבים מעוזרי הרבנים לא רצו להתראיין לכתבה. הנימוק שחזר על עצמו היה "אני לא ראוי לדבר על הרב".
מתחממים אבל נזהרים
"המטרה היא שהרב יוכל להוריד ממנו מעט, לסדר או לתעדף, וכן להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל", מספר הרב יהודה צוקרמן (35), ממנהלי ישיבת אלון מורה ועוזרו האישי של הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת ברכת יוסף באלון מורה. "יש בזה יתרון גדול, ומצידנו זה דורש הרבה מסירות. כל הטלפונים של הרב עוברים דרכי, למעט שעות שבהן יש גם מזכירה שעוזרת. התפקיד בסוף הוא שירות לקוחות. יש הרבה לקוחות לרב, משומעי לקחו שרוצים לקבל את התורה שלו. אם הרב ייתן את מלוא הקשב לכולם, הציבור והפרט יפסידו מזה. פה נכנס העוזר – צריך לדעת לסנכרן נכון ולבנות מערכת. מענה נכון בזמן הנכון. שהרב יוכל במובן הפיזי לחיות את חייו, למרות שהוא לא נח הרבה. אם המערכת בנויה נכון, יותר אנשים יקבלו יותר תשובות וביישוב הדעת".
המציאות של עוזר באה להקל על הרב גם מבחינה נפשית. "כל מי שעוסק בבעיות של אנשים אחרים, כגון פסיכולוג או רב, צריך למצוא דרך להגן על עצמו במובן הנפשי. הרב ואנשי מקצועות הטיפול שומעים סיפורים וצרות והם זקוקים, כפי שקוראים לזה בשפה המקצועית, לשימור עצמי. בתפוצות יש פעמים רבות לרבני קהילות גדולות אנשי צוות שמסייעים להם בעבודה הקהילתית", מספר הרב שלמה סובול, מייסד וראש מרכז ברקאי להכשרת רבני קהילות. "אותם אנשים ונשים, שברוב הפעמים הם מתנדבים, לוקחים מהרב חלק מהתפקידים. למשל, אם צריך לבקר בכל שבוע זקן שנמצא בבית אבות רחוק, ולרב אין זמן לעשות את הביקור, אז המתנדבים ייסעו לבקרו. בנוסף לכך, לרבני קהילה רבים בתפוצות יש כמה ימי חופשה בשנה שבהם הם מתמלאים בכוחות כדי להמשיך לתפקד במרץ". לדבריו, המציאות בחו"ל היא לא כמו בארץ. "בארץ פעמים רבות כל העומס מוטל על הרב, הן מבחינת הזמן והן מבחינה נפשית. אנחנו במרכז ברקאי מסייעים לקהילות להקים ועדות שונות שיעזרו לתפקוד הקהילה. בנוסף לכך, אחד התפקידים שלקחנו על עצמנו הוא להיות מעין קבוצת תמיכה לרבנים. הרבנים יכולים לפרוק מתחים בקבוצה הדומה להם, ויכולים להציף דילמות קהילתיות ונפשיות".
ההתחככות היומיומית והאינטנסיבית של העוזרים עם הרבנים מקפלת בתוכה אפשרות של איבוד המורא כלפי הרב. "התפקיד דורש זהירות גדולה", אומר הרב צוקרמן, "אנחנו מכירים את המשנה באבות 'הווי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל'. מצד אחד אנחנו מתחממים כנגד אורם וזו זכות גדולה מאוד להיות צמוד לרב, אבל זה דורש גם זהירות רבה, שלא להפוך את הקירבה לזילות. אני שולח לרב עשרות הודעות ביום, אני איתו יותר מחמש שנים, וכל הודעה אני קורא שוב לפני שאני שולח. כשאתה מאוד מאוד קרוב לרב, הזהירות והמורא עלולים להיעלם. הרי בסוף אנחנו נמצאים ליד אנשים קדושים. ד"ר יוסף בורג ע"ה שאל: מה הבדל בין שר להר? וענה: ההבדל בין הר לשר הוא בכך שככל שמתקרבים אל ההר הוא נראה גדול יותר בעינינו, וככל שמתקרבים אל השר כך הוא נראה קטן יותר. כשמכירים את הרב מקרוב נחשפים לגודל, למידות, להסתפקות במועט, לזה שאפשר לחיות בלי שינה, עם שאיפה מאוד גדולה לתורה וללימוד תורה. יחד עם כל העיסוקים, פועלים בענייני ציבור ועונים על עשרות ומאות שאלות פרטניות בהלכה ברמה הכי מדויקת שיש. הר' הוא גם קיצור של הרב", הוא מוסיף בחידוד.
העוזר של הרב פוגש אותו כמעט בכל סיטואציה אפשרית. "העוזר נמצא קרוב מאוד, לא כתלמיד לפני רבו אלא כעבד לפני רבו. אתה דופק על הדלת ויכול להיכנס ולראות את הרב לא רק כשהוא לובש את החליפה והשיעור מוכן, אלא גם ברגעי אסון או הודאה, או בשלוש לפנות בוקר, אם יש מקרה שדורש את זה".
השנה הנוכחית הייתה מאתגרת מהרגיל מבחינתו של צוקרמן. הרב לבנון אושפז בבית החולים שערי צדק בירושלים, לאחר שלקה בליבו. "האירוע הוציא אותו לתקופה קצרה מהעבודה, אבל הנפש גדולה מהגוף והוא חזר לתפקד במהירות. אנחנו מנסים בכל כוחנו שלא יהיה על הרב לחץ ושהוא לא יחווה מתח, ולאפשר יותר שעות מנוחה. אבל עדיין העניינים שהרב מתעסק בהם מאוד גדולים. הצלחנו לסנן חלק מהדברים, כך שהנושאים שיגיעו לרב יהיו המשמעותיים ביותר".
צוקרמן מציין שהעוזר צריך להיות עם יד על הדופק, ולדעת מתי להתערב ומתי לא. "זה לא שרב לא יודע להתנהל בלי עוזר. זה שאלה של מינונים. יש פה עניין של גבולות. רבנים לפעמים אוהבים להתנהל לבד. העוזרים או המשמשים צריכים לדעת מתי להיות ומתי לא להיות, ולכוון את זה על פי רצון הרב. כשהוא צריך אותך, תהיה, וכשהוא לא צריך אותך, אתה לא תהיה".
דיסקרטיות ואחריות
התפקיד אוצר בתוכו מפגשים עם גדולי תורה ואישי ציבור. "ברוך השם זכיתי ללוות את הרב בביתם של כל גדולי הרבנים מכל החוגים והעדות. ואנחנו רואים הערכה רבה של גדולי ישראל אחד לשני, בשונה ממה שמשתקף בעיתונות. באופן אישי זה גם כיף, מתחנכים על גדולי ישראל ויוצא לך לפגוש אותם", אומר אבינועם קוטשר (35), עוזרו של הרב אריה שטרן, רב העיר ירושלים. "פגישות עם גדולי רבני הציונות הדתית זה נפלא. וגם ללכת עם הרב לאדמו"ר מגור או לרב שמואל אוירבך, לאדמו"ר מבעלז, לחכם שלום כהן או לרב יצחק יוסף. ועדיין, כשהרב יעקב שפירא מתקשר אליי אני עובר לדום. אני לא רגיל לזה". במפגשים מעין אלו עוזר קוטשר לרב בפן הפוליטי. "אני מטפל בתקשורת ומטפל בפוליטיקה הרבנית ובפוליטיקה הכללית. הרב חושב בבוקר מה רוצים לקדם, ואני משוחח עם הרב באילו סוגיות ציבוריות הוא יביע את דעתו. משם מתחילים לקדם את זה. משתדלים", הוא מוסיף בענווה.
איזה דבר מרכזי למדת מהרב?
"להעביר על המידות. ברמת ההתנהלות היומיומית, להוציא את הפוליטיקה מהרבנות למרות שיש המון פוליטיקה. יש אנשים שממש פגעו ברב, ואתה רואה שהרב עוזר להם ודופק על השולחן בשבילם. הרב אומר: זה מה שצריך לעשות. היו אנשים שאמרו לו: מי שפגע ברב, שילך לרב אחר, וכבוד הרב לא יעזור להם! הרב אמר: מצוה בו יותר מבשלוחו, לא עושים חשבונות. הוא אומר: לא מינו אותי לרב בשביל לעשות חשבונות".
ההיחשפות לנושאים אישיים ולשיחות בלתי רשמיות דורשת דיסקרטיות רבה. צוקרמן מבהיר שהאחריות על שמירת הסודיות היא לא רק אישית אלא גם ציבורית. "ראשי הציונות הדתית מובילים קו מיוחד בדור הגאולה של חיבור בין שמיים לארץ. רבנים שעוסקים בזה נמצאים בלב העשייה ואתה נחשף לזה. לא תמיד הציבור רואה או ההנהגה הפוליטית רוצה את זה, ולא תמיד המערכות פתוחות לקבל. גם אישי ציבור חשובים מגיעים להתייעץ עם רבנים. הם מבינים שדעת תורה זה לא רק לשמוע מישהו שמייצג ציבור מסוים אלא משהו אלוקי, שליחות מלמעלה ולא רק שליחות למטה. לגבי מה ייצא החוצה לציבור, מה יגיע ואיזו פרשנות תהיה לדברים, אתה נמצא בתפקיד המסננת ושומר הסף וזו אחריות גדולה".
האחריות של עוזרי הרבנים נוגעת גם לדרך ארץ ולהתנהלות. "תשובה כמו 'אי אפשר לפגוש את הרב. תגיד לי מה הבעיה ואני אמסור לו', אינה מקובלת. התשובה צריכה להיות נחמדה וטובה. אם מישהו קבע פגישה של שעה ונשאר יותר, צריך לדעת איך להגיד לו שהפגישה הסתיימה", מגדיר הרב מנחם בורשטין. "אני מקפיד לתת כיבוד בפגישות, וגם אם המוזמן אומר לא תודה, אני מצפה מהעוזרים שלי להגיד: זה הנוהל אצלנו. הרי האדם שמולי רוצה לשתות, אלא שהוא לא רוצה להטריח".
השמש לא זקוקה לכוכבים
תופעת החצרות וריבוי המשמשים בקודש (המכונים "משב"קים") כמעט לא מתקיימת בציונות הדתית, ואף גררה בעבר התנגדות מבכירי רבניה. "פעם ב'בין הזמנים' לאחר תפילת שחרית ליוויתי את ר' אברום שפירא זצ"ל לביתו", מספר הרב אבינועם זומר, ר"מ בישיבת מרכז הרב, "הוא שאל אותי למה אני הולך לידו, עניתי כדי ללוות אותו כי זה לא כבוד שהוא הולך לבד בלי ליווי. הוא אמר לי: אתה ותיק בישיבה ויודע שאני לא זקוק למשמשים", "ומה שאני נותן לבחורים צעירים ללוות אותי זה בגללם, כי על ידי זה נוצר אצלם כבוד תורה ויחס נכון לראש ישיבה. הוא שאל אותנו: מה ההבדל בין שמש לירח? וענה: השמש לא זקוקה לכל מיני כוכבים סביבה, רק הירח זקוק לכל מיני כוכבים שיהיו מסביבו. מי שהוא ירח, אור יותר קטן, זקוק לכל מיני משמשים שיהיו סביבו".
הרב יוסי בדיחי שעמד לצידו של הרב צבי יהודה קוק במשך שנים, מתנגד לשימוש במונחים של משמש או עוזר. "אני לא שימשתי, שמש לא משמשים. הרב היה כמו שמש זורחת, ואני רציתי להיות מואר ממנו. לא הייתי עוזר שלו, הרב היה עוזר לי". הרב בדיחי מספר שרבים מתלמידי הרב צבי יהודה עושים הפוך ממה שהרב חשב. "לצערי אני שומע תלמידים שאומרים דברים הפוכים מדעתו של הרב. יש מי שהיה לצידו דקה או שתיים וקיבל המון, ויש מי שהיו שם הרבה זמן ואומרים 'שימשתי וראיתי', אבל עושים דברים הפוכים מעמדתו של הרב, ובפרט בסוגיות ציבורית כמו ארץ ישראל".
הרב בדיחי מסביר שהלימוד ההלכתי והאמוני מהרב היה בכל צעד. "מהרב למדתי להשתדל להיות בן אדם. לשפר את המידות שלי ולהתנהג על פי התורה. הרב אומנם היה חי למעלה למעלה, אבל גם בתוך עמי אנוכי יושבת. פעם שמתי לרב טיפות אף, וראיתי מהבעות הפנים שלו שמשהו לא בסדר. הרב לא העיר לי כדי לא להעליב אותי או להטריח אותי. אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, מה עשיתי לא נכון? בסוף התברר לי שהתחלתי בנחיר שמאל, אבל אצל הרב כל הפניות היו לימין כמו שכתוב. הרב היה מחובר לכל מציאות החיים וחי את התורה לפרטי פרטים. פעם מישהו הביא אותו לכותל, וכשהגענו לכותל הוא אמר לרב: שהרב יתקדם ואנחנו נמצא חנייה. הרב אמר לנו: לא כך עושים עם בני לוויה, וחיכה לו. יום אחד הרב ירד מהמונית ובדרכו הביתה עצר. ראינו שהיה זבל בפתח של החצר וחתולה אכלה ממה שהיה שם. הרב התעכב עד שהחתולה סיימה לאכול. למדתי ממנו את הצד המידותי, איך נכון לחיות במציאות של העולם הזה ולעשות טוב כל הזמן".
אחד מרגעי ההתפעמות של העוזר הוא צפייה בהתמדתו של הרב בתורה. "עם כל הלחץ, לרב יש קביעת עיתים לתורה ויש את הקודש שלו", מספר קוטשר. "הוא יושב ולומד, ומכין את השיעורים כמו ר"מ בן שלושים, כל שיעור מחדש, הוא לא יורה מהמותן. אני רואה את היהודי הגדול הזה לא עוסק בפוליטיקה, יושב בבית עם הגמרות הפתוחות. אצלו העיקר זה התורה ולא העסקנות הציבורית. הרב לא שוכח שהוא נבחר בשביל להיות רבה של ירושלים, בשביל התורה". "כרבה של ירושלים הרב משתתף באירועים לא פשוטים. הוא הולך להלוויית. הציעו לו להכין נוסח קבוע להלוויה כדי לא להקשות עליו לכתוב בכל פעם מחדש. הוא אמר לי: 'בכל תשעה באב אני מסיים את הקינות שלי ושם בגניזה, אני לא מוכן להתכונן לאסון הבא. כל אסון זה האסון האחרון שהיה לנו'. זה מאוד מאוד משפיע עליי".
החלום: תורה, בפועל: עבודה
העוזרים מרגישים שמתקיים בהם "גדול שימושה יותר מלימודה". "שימוש תלמידי חכמים זה להיפגש עם התורה בצד המעשי שלה. אתה לומד את הדברים יותר מהשורש מאשר כשאתה לומד מהספר, אם זה בהכנת שיעורים או כתיבת ספרים שהרב מתעסק בהם. אלה החלקים היפים של התפקיד. רגע הנחת זה לבוא ולהתדיין בלימוד עם הרב", אומר צוקרמן. "הקשר והקירבה לרב מביאים אותך להיחשף לגודל. לפעמים אנחנו נפעמים מדרשה טובה או מרב שאומר אמירה מסוימת שאנחנו מזדהים איתה. אבל הדבר המדהים ביותר זה להיחשף לגודל ולהיקף של עבודת הרב. הגמרא מספרת על דוד המלך שהיה עסוק בלילה בלהודות להשם ולפנות בוקר בלטהר אישה לבעלה ואחר כך במלחמות ובדינים של הסנהדרין. זאת היריעה. הרב מתעסק בעניינים שברומו של עולם ובמקביל בענייני העולם הזה, באינספור נושאים".
אצל מרבית העוזרים, התפקיד הוא המשך ישיר ללימוד ולסיוע לרב בישיבה. אצל הרב בדיחי הפנייה הייתה מהרצי"ה בעצמו. "ה' זיכה אותי שהייתי מגיע לשיעורים, והרב ביקש אם אפשר שאני אגיע לביתו לכמה זמן, וב"ה זה נמשך שנים רבות. הרב היה צריך מישהו שיעזור לו קצת. מה שהוא יכול לעשות באופן עצמאי, הוא היה עושה, ומה שהיה צריך הוא ביקש. הרב היה הולך למספרה לבד ומתיישב, הספר היה אומר לו: כבודו יבוא. הרב אמר לו: אני אמתין בתור. הייתי הולך לקנות במכולת פת שחרית או מנקה לו את הבית. בבוקר הייתי אומר לו: 'פת שחרית על פי חז"ל', והרב היה אוכל כי זה חז"ל”. לרב בדיחי נתן הרצי"ה הרגשה שהוא כמו בנו, "אבל אני ידעתי שיש פה קדוש עליון ועשיתי את מה שאני יכול בזהירות". גם בשנותיו האחרונות הקפיד הרב בדיחי לשמשו. "באותן שנים היה לו אח שהיה מטפל בו מפעם לפעם. הרב היה בבית והתפלל בבית. לישיבה הרב היה מגיע עם מונית". הסיוע של הרב בדיחי היה כל השנה, כולל חגים ומועדים. "הייתי אצל הרב בעידודם של הוריי עליהם השלום. הם היו אומרים לי: זו מצווה גדולה, והייתי נשאר גם בליל הסדר וסוכות". שנות מסירות הנפש שלו למען הרב היו בהתנדבות וללא תמורה. "בשביל כסף באים?! חס ושלום. ריבונו של עולם משלם".
למרות הסיפוק הרב, מתברר שהמעבר של העוזרים מבית המדרש לעולם המעשה היה לא פשוט. "ההתעסקות בהתחלה גוזלת הרבה זמן, עד שאתה מתרגל ופועל על אוטומט. יש המון התעסקות טכנית, כי התפקיד שלך הוא להוריד את הדברים הטכניים, לברור את המוץ ולהשאיר את הקמח הנקי, כך שהסוגיה שמגיעה לרב תהיה מובהקת, נקייה. התפקיד אולי נראה מרחוק כהתעסקות רבה בעולמות רוחניים, אבל היא דורשת המון עבודה מעשית", אומר צוקרמן. "בהמשך העבודה מתאזנת. אתה גדל מהתפקיד ומתרגל לעשות דברים בצורה שהרב רוצה ובצורה שנוחה לו, וממילא זה מגיע לאיזון בין הרוח למעשה".
קוטשר מוסיף את הזווית שלו: "לשבת וללמוד זה עולם הבא. לעסוק בלשכנע אנשים זה לא הוויות אביי ורבא. זו ירידה, אבל בגלל שאני עושה את זה בשביל הרב, בשביל צורכי ציבור, אני לא מרגיש בזה בעיה. אנחנו אנשי תורה ולא פוליטיקה, וגם זה חלק מהתורה".
dvir794@gmail.com