המחלוקות על דמותו של צה"ל ועל ההתיישבות משקפות את המאבק בין הכוח הליברלי והכוח הדתי-לאומי על ההנהגה
במסכת סנהדרין (צח, א) מספרים חכמים על ר' יהושע בן לוי ששאל את אליהו הנביא אימתי יבוא משיח.
אמר לו: לך ושאל אותו. הלך ר' יהושע בן לוי לרומי, שם מצא את המשיח, ושאלו: אימת אתי מר? (מתי יבוא אדוני?) השיבו: היום! משלא בא באותו יום, טען ר' יהושע בן לוי בפני אליהו הנביא: שיקר לי המשיח, שהרי לא בא. השיב לו אליהו: היום, אם בקולו תשמעו!
לפני כ-450 שנה נולד מחבר השולחן ערוך, ר' יוסף קארו, אשר גורש מספרד, נדד בראשונה למצרים, משם עבר לתורכיה ומשם עלה לארץ, לגליל, ועמו חבורה של תלמידי חכמים שואפי וצמאי גאולה. אחד מהם, ר' שלמה הלוי אלקבץ, תלמיד חבר של ר' יוסף קארו, חיבר את הפיוט "לכה דודי" ובו המילים: מקדש מלך… קומי צאי מתוך ההפיכה. התנערי, התעוררי, ימין ושמאל תפרוצי וכו'.
תהליך הגאולה החל לפני 500 שנה, אולם השאיפה הגדולה לא התממשה. רק בודדים התעוררו לעלות לארץ. רוב עם ישראל המשיך להיות שקוע בגלות. למרות הרדיפות וההרג, למשל בגזירות ת"ח ות"ט, לא חל שינוי במצב הלאומי של עם ישראל. רק כעבור כמאתיים שנה החלו עליות לארץ: עליית החסידים, עליית תלמידי הגר"א, ומאוחר יותר התעוררות של חובבי ציון. בסופו של התהליך עלתה חרב הכורת הנאצי ימ"ש בשואה הנוראית. רק אז קיבלה הציונות והעלייה לארץ את הדחיפה אשר הביאה להקמת מדינת ישראל.
בכך התקיימו ממש דברי הגמרא בשם אליהו הנביא: היום, אם בקולו תשמעו! אילו היינו זוכים, והעם היה מתעורר לפני 500 שנה, ארץ ישראל הייתה כמעט שממה והמתינה לביאת כולם. אך קולה של הגאולה לא הגיע לאוזני הציבור. ההתעוררות לעלות, "אם בקולו תשמעו", התחוללה רק אחרי השואה.
בספר המצוות, מצוות עשה קע"ג, כותב הרמב"ם: "שציוונו למנות עלינו מלך מישראל, יקבץ כל אומתנו, וינהיגנו", כלומר: ירכז, יכנס כל אומתנו. כאשר שבים מגלות ארוכה, מביא איתו כל ציבור תובנות והנהגות שונות. תפקידו של המלך הוא לרכז את הכוחות כדי שיפעלו יחד, בשיתוף פעולה, ולא איש נגד רעהו.
כבר לפני כמאה שנה כתב הרב קוק: "שלשה כוחות מתאבקים כעת במחנינו" (אורות, עמ' ע). עד לפני כ‑40 שנה פעלו בארץ שלושה כוחות: הכוח הדתי, הכוח הלאומי והכוח הליברלי. כאשר יש שלושה כוחות, אין לאף אחד מהם את היכולת לנצח, שהרי כנגדו עומדים שני כוחות אחרים. נדרש שילוב, לפחות בין שני כוחות.
לפני כ-40 שנה נפל דבר בישראל. השלטון התחלף, והתמנה ראש ממשלה מהכוח הלאומי. אולם במקום להעצים את הלאומיות, הונחתה עליה מכה קשה בדמות הסכמי השלום עם מצרים. הנוסחה "שטחים תמורת שלום" התממשה הלכה למעשה. חצי האי סיני נמסר למצרים. גם בירושלים נגעה היד, ולהסכם צורף מכתב של נשיא מצרים דאז, סאדאת, ובו הוא כותב שירושלים, כולל הכותל המערבי ומקום המקדש, שייכים לאסלאם ועתידים לחזור לשליטה מלאה שלו. מאז, למעשה, בוטל הכוח הציבורי הלאומי. יחידים נותרו באמונתם הלאומית, אך אין להם הופעה ציבורית.
כהמשך לאותה נפילה, כיום, אין עוד שלושה כוחות אלא שני כוחות. הפערים בין ימין לשמאל מזעריים, והנכונות להפקיר ולוותר על נכסי לאום היא נחלת הימין והשמאל. הכוח שעוד נותר על כנו הוא הכוח הדתי לחלקיו השונים.
מאבק חזיתי
כאשר יש רק שני כוחות, המאבק הוא חזיתי. הכוח הליברלי החל לוחם בכוח הדתי, בעיקר בדתי-לאומי. שכן כיום הכוח הדתי-לאומי שאב אל תוכו את הלאומיות אשר נעלמה מהמפה.
את המאבק אנו מוצאים בעיקר בשנים האחרונות. בראש המאבק ניצבת המערכת המשפטית: יועצים משפטיים, בג"ץ, פרקליטות, אשר אליה מצטרפת התקשורת, "אנשי רוח" מהאקדמיה, הרחוקים מתורת ישראל, ועוד ארגונים שונים כמו הרפורמים, ארגוני נשים, "הקרן לישראל חדשה". כל אלה, למעשה, לוחמים נגד הכוח הדתי-לאומי.
אבל הכוח הדתי הולך ועולה. מוסדות חינוך, ישיבות, אולפנות, מדרשות ותלמודי תורה הולכים וקמים בכל אתר ואתר. גרעינים תורניים צצים וגדלים. ההתנדבות לשירות צבאי משמעותי מתחזקת בציבור הדתי-לאומי.
מי במאבק? דו"ח טליה ששון, שפוגע קשות בהתיישבות; קידומם של קצינים דתיים בצה"ל נעצר באמתלות שונות; יוזמה לשילוב בנות ביחידות הקרביות בצה"ל, כדי לבלום את ה"הדתה" של צה"ל; החלפת פקודת השילוב הראוי בפקודת השירות המשותף. כיום מדובר במלחמה של ממש: מלחמת "בני אור" הרחוקים מתורה וממסורת ישראל, בדתיים "בני חושך", אשר התורה והמוסר מאירים את דרכם.
שני המוקדים הללו הם מרכזי המאבק: דמותו של צה"ל וההתיישבות בארץ ישראל. אם נקרא נכון את המפה נדע לכלכל את דרכנו כדי להמשיך את ההתפתחות החיובית, המוסרית והערכית ולחזק את הכוחות הטובים כדי להיות להם לראש חץ.
"תפסו הקב"ה לירבעם בן נבט ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן! אמר לו: מי בראש? אמר לו: בן ישי בראש! אמר ירבעם: אם כן, אינני רוצה!". נדע אנו את מקומנו, להיות בראש, לא כדי לדכא את הכוח הנאבק בנו, אלא להובילו למקום נכון. נהיה אנו בראש, ואחרינו יבואו כל הכוחות, ונטייל בגן בעדן של מדינת ישראל, והקב"ה עמנו!