המאמר של יוסי קליין ב'הארץ' זניח מצד עצמו, אך מבטא פחד שקיים בסביבתו מכך שהציונות הדתית נמצאת בעמדת ההתקפה, בעוד שהוא וחבריו נמצאים בעמדת ההגנה. המעניין הוא שבקרב קבוצות מסוימות בציונות הדתית יש תחושות מאוד דומות, בדיוק מהצד השני
שיעור קצר בתקשורת. באופן מסורתי מקובל בתקשורת לדבר על חודש אוגוסט כעל "עונת המלפפונים" בחדשות. כולם בחופש, לא קורה כלום, אין על מה לדווח. כך קורה שידיעות זניחות לחלוטין, כאלה שלא היו חוצות את מחסום עמוד 7, מגיעות פתאום לכותרות הראשיות. אבל מי שעוסק בחדשות מדי יום ביומו יודע שעונת המלפפונים האמיתית בישראל לא מתרחשת באוגוסט.
הימים הקשים באמת הם ימי חול המועד. אז באמת כולם בחופש, אף אחד לא עושה שום דבר משמעותי במערכת הפוליטית והכלכלית, ואין חדשות. כלום. יושב עורך חדשות, ברדיו, בטלוויזיה או באתר אינטרנט, ומלבד מקבץ ידיעות חוץ שזורמות כרגיל, מאחר שאצל הגויים לא ממש חוגגים פסח, מעלה חרס בידו. אז מה עושים בכל זאת? מייצרים חדשות, עושים מכל זבוב פיל. וכך כל רבע התרחשות הופכת לסיפור שפותח מהדורות.
וכעת נעבור מחלקו העיוני של השיעור לחלקו המעשי. ספק רב אם מאמרו הפרובוקטיבי של העיתונאי והסופר יוסי קליין היה זוכה לרבע מההתייחסות שקיבל, לו היה מתפרסם בעיתון 'הארץ' שבוע בלבד לפני מועד פרסומו בפועל. קליין, נזכיר, קבע במאמר שפורסם בעיתון לאנשים חושבים שהדתיים-לאומיים מסוכנים יותר מחיזבאללה, והוסיף לקביעה הזאת בליל של טענות לא חדשות נגד המגזר. כל כך לא חדשות שכאשר פרצה המהומה, תהה מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, על מה בעצם המהומה, אם את אותם דברים כתב הוא בעצמו במאמר שפורסם לפני כשש שנים.
ההסבר להבדל בעוצמת התגובות ובמידת העניין התקשורתי חייב להיות מוסבר בדרך כלשהי, בעיקר משום שהשם עמוס שוקן מוכר כמעט לכל ישראלי חובב אקטואליה, בעוד השם יוסי קליין מוכר בעיקר לקוראים מושבעים של 'הארץ' ולאנשים שעסקו בעיתונות בשנות השמונים. כותב השורות הללו, למשל, שעוסק במקצוע התקשורת מזה עשור, שמע לראשונה את שמעו של קליין רק בעקבות המאמר הפרובוקטיבי.
ההסבר הסביר ביותר הוא כאמור, העיתוי: חול המועד. "באין זמיר, גם עורב הוא ציפור שיר", ובאין חדשות, גם מאמר אידיוטי בעיתון 'הארץ' ייחשב לחדשות. הכותרות בחדשות גררו את תגובות הפוליטיקאים, אלו כדרכן גררו תגובות נוספות, התגובות גררו מאמרי תגובה ואלו מצדם הפכו שוב לכותרות. חד גדיא חד גדיא.
האמת היא שמאמרו של קליין זניח מבחינת חשיבותו העצמית. לקליין אין גדודים הסרים למרותו, והקבוצה בחברה הישראלית שקליין משמש לה שופר היא קטנה למדי. החשיבות שבמאמר היא בחשיפת הלך הרוח של אותה קבוצה שקליין ניסח אותה די טוב יש לציין. להלך הרוח הזה יש שני אלמנטים עיקריים. הראשון הוא זיהוי הציונות הדתית כמוקד הכוח העיקרי בתוך הקבוצה הגדולה המכונה "הימין". התפיסה היא שהימין היה ניתן לאילוף וביות לערכי השמאל בקלות רבה לולי הקבוצה ה"דתית-משיחית" הזאת, המכונה הציונות הדתית, שמחזיקה במטען ערכי נגטיבי לחלוטין לכל סט האמונות של קליין וחבריו. האלמנט השני הוא הפחד – התחושה הנוקבת שהציונות הדתית נמצאת בעמדת ההתקפה והוא וחבריו נמצאים בעמדת ההגנה.
על האלמנט הראשון אין מה להרבות מילים. קשה לבחון את התזה מכיוון שאי אפשר לעשות ניסוי חברתי ולהעלים לארבע שנים את הציונות הדתית ממדינת ישראל. מצד שני אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש לתזה הזאת כמה ראיות לא רעות. האלמנט השני, לעומת זאת, מסקרן יותר. הוא מסקרן משום שבקבוצות מסוימות בתוך הציונות הדתית, ולא נסמן אותן כרגע בשמות, שוררת אותה תחושה, תחושת סכנה מול מתקפה גדולה מבחוץ. סכנה שגוררת התנהגות של מגננה, כפי שראינו לאחרונה כמה פעמים. השאלה הגדולה היא היכן האמת? מי כאן במתקפה ומי במגננה? ככל הנראה אין לשאלה הזאת תשובה ברורה אחת.
הסיפור הגדול של הטרור
בית המשפט המחוזי בחיפה דן השבוע בהתנגדותם של מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח לבקשת המדינה לשלול את אזרחותו של עלאא זיוד. זיוד הוא המחבל שביצע את הפיגוע בצומת גן שמואל בראשית גל הטרור הנוכחי. הוא הורשע בביצוע עבירות של ניסיון לרצח ונגזר עליו עונש של 25 שנות מאסר בפועל.
פרט לטענות הסטנדרטיות נגד שלילת אזרחות, מעלה ההתנגדות של מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח לשלילת האזרחות סוגיה מעניינת. בהתנגדות נטען בין היתר כי הליכי ביטול אזרחות מתנהלים אך ורק נגד אזרחים ערבים, דבר המהווה מה שמכונה בשפה המשפטית "אכיפה בררנית" של החוק, כלומר אכיפה חלקית משיקולים זרים. עורכי הדין מנו בבקשה כמה אירועים חמורים ביותר שבוצעו על ידי יהודים כלפי ערבים לאחר התיקון לחוק שאִפשר את ביטול האזרחות ובוצע בשנת 2008. המכנה המשותף לכולם הוא שבאף אחד מהם לא הוגשה בקשה לביטול אזרחותם של המבצעים. "העובדה שהסמכות הזאת טרם הופעלה כלפי יהודים שביצעו עבירות ביטחוניות דומות ואפילו חמורות יותר", טענו עורכי הדין, "מעידה על שימוש בשיקולים זרים, על שרירות ואפליה".
לכאורה טיעון הגיוני, אפליה קשה נגד אזרחים ערבים. אבל האמת היא שהטיעון הזה פשוט לא נכון. וכאן צריך לבצע אבחנה דקה בין שני מרכיבים של ביצוע פעולת טרור. המרכיב הראשון הוא המרכיב הפלילי. פעולת טרור היא קודם כול פשע ככל פשע. הנקודה היא שלפעולת טרור יש עוד מרכיב, שהוא "הסיפור הגדול" שלה: פעולת טרור נועדה להשיג מטרה שחורגת מהתחום האישי של המבצע, במקרה הנוכחי חלק ממאבק לאומי.
העונש על המאפיין הפלילי בפעולות טרור הוא העונש הרגיל הקבוע בחוק הפלילי. שם יש וחייב להיות שוויון בין מבצעי פעולות טרור, לא משנה מהיכן הם באו. שלילת האזרחות איננה עונש על המעשה הפלילי, היא עונש על "הסיפור הגדול", על כך שפעולת הטרור היא חלק מהמאבק הלאומי. מי שאיננו נאמן למדינה היהודית עד כדי עשיית מעשה טרוריסטי נגדה, לא זכאי לאזרחות שלה. וכאן, אין מה לעשות, יש הבדל בין הטרוריסטים הערבים לטרוריסטים היהודים.
בדרך להשיבה שופטינו
ערב חג הפסח פורסם תזכיר חוק מהפכני מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים. תזכיר חוק הוא השלב הראשון בחקיקה ממשלתית, השלב המקביל לקריאה טרומית בהצעות חוק פרטיות. אלא שכאן מי שמנהל אותו הם משרדי הממשלה ולא הכנסת. תזכיר החוק מבקש להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט מקבילה בדיני ממונות.
על פי ההצעה, בתי הדין הרבניים יוכלו לדון בשורה ארוכה של סכסוכים אזרחיים במידה שישנה הסכמה של שני הצדדים, וזאת בסמכות מלאה ולא כבוררים. לצורך פתיחת ההליך תידרש אמנם הסכמה, אך כל יתר שלבי ההליך ינוהלו כמו בבית משפט רגיל, ולא יידרש אישור נוסף מבית משפט בסוף ההליך, כפי שנדרש בהליך בוררות.
לפני ההצעה עומדת עוד דרך ארוכה במסדרונות משרדי הממשלה והכנסת, וההתנגדויות כבר מתחילות להיערם על השולחן. אבל אם המהלך אכן יצלח, וראוי שהוא יצלח, נוכל לסמן עוד התקדמות, צעד קטן אך חשוב, לקראת הגשמת החזון של "השיבה שופטינו כבראשונה".
השימוש בסמכות הזאת יהיה מן הסתם מצומצם בתחילה, כפי שכיום השימוש בבתי הדין לממונות איננו נרחב כפי שהיינו רוצים לראות. אחת הבעיות היא הפער שנוצר ב‑250 השנה האחרונות בין השפה המשפטית ההלכתית לעולם המסחר והעסקים המודרני, פער שסגירתו מתבצעת אמנם, אך בקצב איטי. יש לקוות שהחוק החדש, אם וכאשר יגיע לקו הגמר, יאיץ את התהליך הזה ויביא להחייאה מעשית של דיני הממונות בהלכה היהודית. מבחנו של המהלך יהיה כמובן ביישומו, אך לכך עוד נגיע בעתיד.
הפינה הכלכלית: כמה תרוויחו מתוכנית כחלון?
תוכנית 'נטו למשפחה' שהציג השבוע שר האוצר משה כחלון היא צ'ופר כלכלי משמעותי מאוד לקבוצת אוכלוסייה ספציפית מאוד: הורים עובדים לילדים צעירים שמשתכרים משכורות ממוצעות ומעלה. מה זה ילדים צעירים? מלידה ועד גיל שבע-שמונה (כיתה ב'). קבוצת האוכלוסייה הזאת תזכה לתוספת הכלכלית המשמעותית ביותר של אלפי שקלים בנטו לשנה לכל משפחה, בנקודות זיכוי במס. הורים שמרוויחים מעט ייהנו גם הם מהטבה, דרך מענק העבודה (מס הכנסה שלילי), אולם ההטבה הזאת תהיה קטנה יותר. להטבות הללו צריך להוסיף סבסוד לצהרונים, לפי האשכול הסוציו-אקונומי של מקום המגורים.
קחו למשל את יוסי ורינת, בני זוג מדימונה (עיר באשכול סוציו-אקונומי 4) עם שני ילדים, דוד בן השבע וסיגלית בת השלוש. יוסי עובד באבטחה ומשתכר 4,750 שקלים, ורינת מזכירה במשרה חלקית במשכורת של 3,600 שקלים. התוספת השנתית שיקבלו יוסי ורינת למענק העבודה (מס הכנסה שלילי) תעמוד על 5,580 שקלים. אם יבחרו בני הזוג לשלוח את שני הילדים לצהרון יעמוד גובה הסבסוד השנתי שיקבלו על 7,000 שקלים.
שמואל וגלית, בני זוג מפתח תקווה (אשכול סוציו-אקונומי 7), הם הורים לשלושה ילדים, יסכה בת השבע, ישורון בן הארבע והתינוקת עדי שנולדה רק לפני כחצי שנה. שמואל, חשב שכר, מרוויח 12,000 שקלים בחודש, וגלית הגננת מרוויחה 8,000 שקלים בחודש. התוספת המשותפת לשכר הנטו שלהם כתוצאה מתוספת נקודות הזיכוי במס תעמוד על 7,740 שקלים בשנה. אם יבחרו לשלוח את יסכה לצהרון יזכו לסבסוד שיסתכם ב‑2,000 שקלים לשנה.
עומר והילה, בני זוג ממודיעין (אשכול סוציו-אקונומי 8), הם הורים לשני ילדים, תום בן השבע ואור בת הארבע. עומר, איש רכש בחברה תעשייתית, משתכר 12,000 שקלים בחודש, והילה עובדת בהייטק ומשתכרת 15,000 שקלים בחודש. התוספת לשכר הנטו שלהם עקב תוספת נקודות הזיכוי במס תעמוד אף היא על 7,740 שקלים בשנה, ואילו הסבסוד שיקבלו לצהרון של תום יהיה נמוך יותר ויסתכם ב‑1,500 שקלים בשנה.
כפי שאפשר לראות, מדובר בסכומים בלתי מבוטלים. התוספת לנטו לילד בודד מאז לידתו ועד הגעתו לגיל שמונה יכולה להגיע אצל בני זוג ברמות השכר הגבוהות ליותר מ‑20 אלף שקלים, רק כתוצאה מתוספת נקודות הזיכוי. זאת בלי לקחת בחשבון את סבסוד הצהרונים. כמובן שהתוספת מותנית בכך שמדובר במי שחייב לשלם מס על הכנסתו בסכומים כאלה. לכל אלו מצטרפת גם הורדת המכסים על בגדי תינוקות, הנעלה ומכשירי סלולר. הכסף הוא משמעותי, כעת צריך רק לראות האם הבוחרים יזכרו לכחלון את התוספות ביום פקודה בקלפי.