חוק המרכולים הוא לא ניצחון חרדי אלא הודאה רשמית בחוסר היכולת לבלום את השחיקה המתמדת בסטטוס-קוו. הגיע הזמן לחשוב מחדש על אופן המאבק לחיזוק אופייה היהודי של המדינה | פסיקת בית המשפט בנושא ועדת השתיים מוכיחה שצריך גוף שיפקח על מערך השיפוט
אישור חוק המרכולים בכנסת רחוק מאוד מלהיות ניצחון חרדי במאבק על השבת. אם נתעקש על הכנסתו של הסיפור הזה לרובריקות של ניצחון והפסד, הרי שהחקיקה הזאת היא בבחינת הודאה רשמית בהפסד. זו הודאה רשמית בחוסר היכולת של החרדים לבלום את השחיקה המתמדת בסטטוס קוו, שחיקה שפועלת כולה בכיוון אחד.
השיטה לשחיקת הסטטוס קוו, שפועלת בישראל כבר עשרות שנים, היא פשוטה מאוד. קודם כול יש מי שפורץ את הסטטוס קוו בלי לעשות יותר מדי רעש. בסיפור המרכולים בתל אביב מדובר היה בכמה יזמים שהחליטו לפתוח את המרכולים שלהם בעיר ללא הפסקה – ללא הפסקה. איש לא עשה דגל מזה שהמרכול פועל דווקא בשבת, המרכול פשוט לא נסגר אף פעם. מי שמאפשר את הפריצה הזאת הם נבחרי ציבור חילונים, שהפריצה הזאת נוחה להם ומשרתת את האלקטורט שלהם, בעיקר ברמה המקומית. במקרה שלנו – עיריית תל אביב, שבחרה במשך שנים לאכוף את איסור פתיחת החנויות בשבת בצורה שאותה הגדיר בית המשפט העליון, לא השר אריה דרעי, "ישראבלוף". בשלב הבא הפריצה, שבהתחלה הייתה משהו חתרני ואפילו קצת מגניב, מתקבעת בתודעה כנורמה, וכך נולד לנו סטטוס קוו חדש, שנוטה באופן בוטה לטובת הצד החילוני לעומת קודמו. כעת מי שיעז לגעת בציפור הנפש החדשה יואשם בניסיון לשינוי הסטטוס קוו לצד החרדי.
חקיקת חוק המרכולים, שיש לציין שנכון לרגע זה אושר רק בקריאה הראשונה, נכנעת בפועל לשיטה. החקיקה לא תביא לסגירתו של אף מרכול בתל אביב, למרות שהמרכולים הללו נפתחו לאורך העשורים האחרונים בתהליך איטי שמנוגד לחוק. כעת החוק מאמץ את הסטטוס קוו החדש שנוצר. לא זו אף זו, החוק איננו מונע מכל שר פנים בעתיד לאפשר המשך של כרסום הסטטוס קוו, והבלימה שהוא מייצר היא בעיקרה זמנית.
בשלב הזה בטח יהיו מי שיטענו נגדי שאני מדבר שטויות, כי מי שמשתלט פה על המדינה הם הדתיים והחרדים. עובדה, יש כאן הדתה על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. אז האמת היא שעד לפני כשנתיים לא הייתה תשובה טובה לטענות הללו. כל צד בא לוויכוח הזה עם הרבה תחושות בטן ושורה של אנקדוטות. זה מוכיח באותות ובמופתים הדתה, ורעהו משיב לו ראיות מן הגורן ומן היקב על החלנה. מה שהיה חסר הוא מחקר מעמיק שיבחן על ציר הזמן את אופיו של המרחב הציבורי בישראל.
למרבה השמחה מחקר כזה נעשה לבסוף על ידי פרופ' גיא בן פורת, איש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב. שם ספרו של בן פורת שמסכם את תוצאות המחקר, "הלכה למעשה – חילונו של המרחב הציבורי בישראל", נדמה שכבר מעיד על עיקרי מסקנותיו. המרחב הציבורי במדינת ישראל הולך ומתחלן. הדוגמאות שמביא בן פורת בספרו הן ממש לא סוד, מדובר בתהליכים שכל מי שחי במדינת ישראל מכיר היטב. עשרות מרכזי קניות פתוחים בשבת, מאות חנויות בישראל מוכרות בשר חזיר, אלפי זוגות נישאים בישראל מדי שנה שלא דרך הרבנות ובתי הקברות האזרחיים, המאפשרים טקסי קבורה אלטרנטיביים, הולכים ומתמלאים. החידוש במחקר הוא איסוף החומרים והנהרה של התהליכים תוך בחינה של תהליכי העומק.
אחת האבחנות המעניינות של פרופ' בן פורת היא שהמרחב הישראלי מתחלן למרות שהישראלים לא נעשים יותר חילונים. במידה רבה בדיוק ההפך. הישראלים כפרטים כן עוברים תהליך של התקרבות לדת, שבא לידי ביטוי באופנים שונים ומשונים. אולם תהליך ההתקרבות הזה לא מקרב אותם לממסד הדתי, ולא גורם להם להתנגד לחילון המרחב הציבורי. במובן מסוים, הציוץ הציני שצייץ השר אביגדור ליברמן בטוויטר בצוהרי יום שני, "חוק המרכולים לא יעבור בעזרת ה'", מבטא טוב מכל דבר אחר את המסקנות של פרופ' בן פורת.
ההבנה שזהו המצב צריכה לקרוא להנהגת הציבור הדתי והחרדי לחשיבה מחודשת על אופן המאבק לחיזוק דמותה היהודית של המדינה. הסטטוס קוו הולך ומתברר כמשענת קנה רצוץ, שייתכן בהחלט שנזקה רב מתועלתה. ייתכן שאנחנו נדרשים לחשוב על מודלים חלופיים לסטטוס קוו, אשר יחייבו אולי פשרות מסוימות אבל ימנעו את תהליך הפיחות הזוחל בהתמדה. משברים קואליציוניים, עם כל הדרמה הכרוכה בהם, לא יפתרו ככל הנראה את הבעיה.
היחידים ללא פיקוח
לא נראה לי שמישהו הופתע לנוכח פסיקת בית המשפט המחוזי שלפיה ועדת השתיים, הוועדה המייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בנושא קידום שופטים, איננה כפופה לחוק חופש המידע. ברגע שנשיאת בית המשפט העליון הציגה עמדה ברורה בנושא, קשה היה לראות כיצד יתייצב מולה איזה שהוא שופט, לא משנה היכן ובאיזו ערכאה, ישים את נפשו בכפו ויקבע קביעה הפוכה.
תרשו לי לוותר על החלק שבו אני מסביר עד כמה קביעתו של בית המשפט המחוזי מופרכת מבחינה משפטית, במיוחד לנוכח תורת הפרשנות התכליתית מבית מדרשו של הנשיא בדימוס פרופ' ברק. אני בכוונה רוצה לדלג למשמעות המוסדית של הפסיקה הזאת, שמצטרפת לעוד שתיים-שלוש פסיקות בעתירות שכוונו לאחרונה נגד החלטות של מערכת בתי המשפט, ובפועל נגד החלטותיה של העומדת בראש המערכת – הנשיאה.
במדינת ישראל, כך מתברר, יש פיקוח על כל מוסד. לפעמים הפיקוח הוא חד שכבתי, לפעמים הוא דו שכבתי ולעיתים הוא אפילו תלת שכבתי. על שר בממשלה, למשל, מפקח היועץ המשפטי של המשרד שלו, היועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ. על ראש הממשלה ועל הממשלה כגוף יש שכבת פיקוח אחת פחות אומנם, אבל עדיין יש פיקוח לא קטן. אפילו על הכנסת, שהיא בעצם המוסד הריבוני העליון של המדינה, יש מידה לא קטנה של פיקוח שיפוטי, אף שהוא חד שכבתי. רק מוסד אחד פטור מכל פיקוח, בית המשפט העליון והעומד/ת בראשו. אין שום גוף שמבקר ברצינות את החלטותיהם, גם אלו שמתקבלות לא בכובעם כשופטים. דומה שמן הראוי לחשוב, ואני יודע שזה עסק מורכב, על בנייתו של מודל שיחיל פיקוח שיפוטי אמיתי, לא למראית עין, על הרשות השופטת בשבתה כרשות מינהלית.
גם תובעת, גם מלמדת
ד"ר יופי תירוש היא משפטנית בולטת ובעלת שם שעוסקת מזה שנים במחקר הממשק שבין עולם המשפט לסוגיות של שוויון מגדרי. אולם לצד עבודתה האקדמית, ובמידה רבה כחלק משלים אליה, ד"ר תירוש היא גם פעילה פמיניסטית בולטת מאוד שעוסקת בפעילות ציבורית ענפה. בין פעילויותיה הציבוריות הבולטות בעת האחרונה, תירוש עומדת בחוד החנית של המאבק נגד מסלולי הלימוד בהפרדה מגדרית באקדמיה. לטובת הפחות מעודכנים, נזכיר שמדובר במסלולי לימוד לגברים ונשים בנפרד, שמטרתם היא לשלב את הציבור החרדי באקדמיה ובשוק התעסוקה. תירוש היא הרוח החיה במאבק הזה כבר כמה שנים, ובחודש אוגוסט השנה היא אף עמדה בראש קבוצה של 12 אנשי אקדמיה שעתרו לבג"ץ בנושא. הדיון בנושא בבג"ץ צפוי להתקיים בעוד כשבועיים.
אולם ממש בעיתוי הזה שבו ד"ר תירוש נמצאת בעיצומו של הליך בג"ץ נגד המדינה, הליך שבו מחלקת הבג"צים של הפרקליטות אמורה לייצג את המועצה להשכלה גבוהה מול העותרים ובראשם ד"ר תירוש, היא השתתפה בשבוע שעבר בהעברת השתלמות לפרקליטי מחלקת הבג"צים. כדי להבין היכן הבעיה, נציין שההשתלמות עסקה בתחום המומחיות של תירוש, נקודות הממשק בין פמיניזם ומשפט, זאת בשעה שהעתירה שהיא מובילה יושבת בדיוק גם היא בנקודת ממשק כזו בדיוק. גם אם נניח לטובת כל המעורבים שתירוש לא התייחסה ספציפית לעתירה שהיא מובילה, ברור שלדברים שאמרה בהשתלמות ישנה השפעה על פרקליטי המחלקה שנמצאים ממש בימים אלו מול תירוש בשני צידיו של המתרס. קשה מאוד להבין כיצד לא נדלקה נורה אדומה לאיש בפרקליטות, וכיצד לא עלה על דעתם שמדובר בצעד שהוא לכל הפחות תמוה ביותר.
מפרקליטות המדינה לא נמסרה תגובה עד לפרסום שורות אלו.
הפינה הכלכלית: ניצחון לאוצר ולמורים החדשים
בשעה טובה ומוצלחת, אחרי שבועות ארוכים של שביתות ועיצומים, הגיע סכסוך העבודה במערכת החינוך העל-יסודית אל קיצו. הסכם השכר החדש מעניק את התוספת המשמעותית ביותר למורים המתחילים, מעניק תוספות שכר קצת פחות משמעותיות למורים בשש השנים שלאחר השנה הראשונה, וליתר המורים מעניק תוספת שכר שקלית קבועה של 480 שקלים שתינתן בארבע פעימות של 120 שקלים כל אחת, כאשר הפעימה הראשונה תיכנס לתוקף כבר במשכורת ינואר הקרובה.
בשורה התחתונה, אחרי הסרת כל מסכי העשן, ההסכם הנוכחי הוא ניצחון גדול לאנשי האוצר מול ארגון המורים. בפעם הראשונה בתולדות הסכמי השכר במדינת ישראל, הצליח משרד האוצר לייצר הסכם שמוטה באופן כל כך משמעותי לטובת המורים החדשים. ההטיה לטובת עובדים חדשים בהסכם הזה באה בכל הרמות. קודם כול ניתנת התוספת האחוזית הגדולה ביותר למורים החדשים ביותר. בנוסף לכך, התוספת האחוזית כולה מתמקדת רק במורים החדשים יחסית (עד שבע שנים במערכת), וכמעט כל התוספת שמעבר לכך היא תוספת שקלית, שגם היא מקטינה פערים בין מורים חדשים לוותיקים. כמובן שהמורים הוותיקים לא נשכחו, וגם להם ניתנה סוכרייה בדמות הגדלה באחד של מספר הגמולים שמורה רשאי לצבור, אולם לעומת כל יתר ההטבות שנותן ההסכם למורים החדשים, לא מדובר בתוספת בעייתית. בסופו של דבר ההסכם צפוי לצמצם במידה מסוימת, אף שכמובן לא לחלוטין, את הפער הבלתי נסבל הקיים בישראל בין מורים חדשים למורים ותיקים, פער שכמותו לא קיים כמעט בשום מדינה מערבית.
עם זאת חשוב לזכור כי גם לאחר העלאת השכר הנוכחית, סוגיית משיכת כוח האדם האיכותי להוראה לא נפתרה עד תומה. 8,000 שקלים למורה מתחיל זה משמעותית יותר ממה שהיה עד היום, אולם זה עדיין לא קרוב אפילו לשכר הממוצע במשק, שכבר חצה בחודשים האחרונים את רף עשרת אלפים השקלים.
ומעבר לכל אלו גם ההסכם הנוכחי, כצפוי, לא נותן מענה לסוגיה הקריטית ביותר במערכת החינוך: מתן תגמול ראוי למורים מצטיינים. מי שרוצה להשאיר בהוראה את הטובים ביותר, לאורך שנים, ומבין שאי אפשר לסמוך רק על אידיאלים, חייב לבנות מנגנון תמריצים אמיתי להצטיינות. ארגוני המורים יעשו הכול כדי להכשיל מהלך כזה. הם כבר הכשילו סעיף מפורש כזה שהיה בהסכם 'עוז לתמורה', אך משרד החינוך חייב לצאת למאבק בכל הכוח כדי להחזיר את הנושא לסדר היום.
לתגובות: shlomopy@gmail.com