כמעט בכל בית כנסת יש "סבא סוכריות", אבל רק לנו יש "סבתא סופגניות". בכל שנה, סבתא רינה מגיעה להדלקת נרות כשהיא נושאת בידיה שלוש קופסאות של סופגניות טריות, ענקיות, מלאות ריבה ואבקת סוכר, ועם טעם שיש רק לסופגניות שהיא מכינה. ובכל שנה אנחנו מחסלים אותן בצ'יק צ'ק, ונותנים לסבתא חיבוק מלא אבקת סוכר ונשיקה בטעם ריבת תות.
השנה, כשפתחנו לסבתא את הדלת, היא חייכה חיוך מסתורי. "חנוכה שמח!", היא קראה, "לא תאמינו מה הבאתי לכם השנה…"
"סופגניות?", שאלה יעל הקטנה.
"בוודאי!", השיבה סבתא, "אבל השאלה היא אילו סופגניות".
"לא הבאת את הסופגניות שאת מכינה בבית?", שאל ישראל באכזבה קלה.
"לא ולא", אמרה סבתא, "החלטתי שצריך להתקדם עם הזמן. בטח כבר נמאס לכם מהסופגניות המשעממות שלי. לכן הלכתי לקונדיטוריה שבקצה הרחוב וקניתי לכם כל מיני סופגניות מיוחדות. המוכר אמר לי שהטעמים האלה הם הלהיט האחרון".
סבתא הניחה את שלוש הקופסאות שבידה על השולחן, ופתחה אותן ביראת כבוד. כולנו התקבצנו סביב בהתלהבות, והתבוננו בשורות הסופגניות שסבתא הביאה.
"וואו! תראו את הסופגנייה ההיא בפינה", התפעל משה, "היא נראית יותר כמו פסל סביבתי מאשר כמו סופגנייה. מה זה כל המקלות המוזרים שתקועים בה? והפצפוצים הירוקים האלה?".
"אני מיד אומר לך", אמר סבתא, ושלפה מהכיס שלה דף נייר מקופל. "רשמתי לעצמי את השמות שלהם, כי הייתי בטוחה שאני לא אזכור. אה, כן, זאת בפינה היא סופגנייה במילוי מרשמלו צלוי עם מקלות וניל מתובלים, ופתיתי אורז בטעם פיסטוק. זה כנראה הפצפוצים הירוקים. אתם יודעים מה, אני אקריא לכם את השמות, ואתם תנסו לנחש באיזו סופגנייה מדובר".
כך סבתא הציגה בפנינו את סופגניית הקרנבלבה במילוי קרם קרמל-בננה-חלבה ובציפוי שקד מקורמל, את סופגניית שעת התה במילוי עוגת הגבינה בציפוי פירורי פאי תפוחים, את השייק-סופגנייה שממולאת בווניל-אייס קפה, וסופגניית הטריקולד המעוטרת במקצפת פירות יער.
"כתוב לי שיש כאן גם סופגניות קופצות", אמרה סבתא בטון מבולבל מעט, וכולנו הבטנו מרותקים לתוך הקופסה, מחכים לראות סופגנייה מקפצת. אך אף סופגנייה לא זזה, אפילו לא במילימטר. "אוי, סליחה, זה סופגניות במילוי סוכריות קופצות וטופי חלב", תיקנה סבתא, וכולנו צחקנו.
"נו, ראיתם בחיים שלכם סופגניות מקסימות כאלה?!", אמרה לבסוף סבתא בגאווה, "מיד אחרי הדלקת נרות אתם מוזמנים לטעום".
וכך היה. אחרי שאבא הדליק את הנרות, כולנו התנפלנו על הקופסאות. בניגוד לכל שנה, היו כמה מריבות. תמר ויהוידע רצו שניהם את הקרמל-בננה-חלבה, וישראל ויעל שמו עין על הסוכריות הקופצות. לעומת זאת, אף אחד לא התלהב ממילוי המרשמלו הצלוי. הפצפוצים הירוקים נראו קצת מפחידים.
"נו?", שאלה סבתא כשישבנו סביב השולחן, לועסים את הסופגניות המשוכללות. "מה אתם אומרים?". הבטנו זה בזה.
"את האמת, סבתא?", שאל ישראל בהיסוס. "תמיד את האמת", היא אמרה. "אנחנו באמת מעריכים את ההשקעה שלך והכול, אבל שלך יותר טעימות". כולם הנהנו לאות הסכמה.
סבתא הייתה מופתעת מאוד. "הסופגניות הרגילות והמשעממות שלי?!". "כן, סבתא. גם אלה נחמדות, אבל שלך הרבה יותר טעימות! לאלה, מרוב שכלולים יש טעם קצת מוזר. הן בכלל לא כמו סופגניות".
פחדנו שסבתא תצטער. עד שהיא טרחה ובחרה את כל הסופגניות המיוחדות האלה. אבל נראה לי שהיא דווקא די שמחה. בכל מקרה, את החיבוקים והנשיקות היא קיבלה כרגיל, רק שהם היו מלאים מקצפת פירות יער, ובטעם קרמל-בננה-חלבה.