יש לה זכויות יוצרים על הנוסחה של הפרדה עד כיתה ט' בלבד, אולם ראשיה סוברים שהעיסוק בסוגיה מוגזם; היא בעד תמיכה בתושבי עמונה, אך נגד הצהרות פוליטיות שחוצות את הקו האדום; היא מתגאה ברבנים העומדים בראשה, אבל גם בכך שיש להם גבולות גזרה | תנועת הנוער עזרא, שמתחילה את חגיגות המאה להקמתה, שומרת על מקומה הייחודי בין בני עקיבא לאריאל, ומשלבת בין פתיחות לעולם להצבת התורה כערך עליון
בשנה הבאה תחגוג תנועת הנוער עזרא מאה שנה להקמתה. מאז הוקמה התנועה בגרמניה על ידי תלמידי הרש"ר הירש, דרך תנועת פועלי אגודת ישראל ועד ימינו אנו, עברו לא מעט גלגולים על תנועת הנוער הדתית הוותיקה ביותר. שבת הארגון המתקיימת גם השנה בפרשת מקץ, היא הזדמנות לכנס את מובילי התנועה בעבר ובהווה, לבדוק מה עבר על התנועה במאה השנים האחרונות ולשמוע על התחזית למאה השנים הבאות.
סביב שולחן הדיונים הושבנו את נתנאל ורגון – תושב לוד, בוגר סניף בני ברק, ראש ועדת הדרכה בהנהלה ארצית; הרב קובי בורנשטיין – תושב ניצן, בוגר סניף בני ברק, מנהל תוכן במרכז מורשת גוש קטיף וצפון השומרון; יהודה (גורי) פרוידיגר – תושב ירושלים, סמנכ"ל קריית חינוך שעלבים, בוגר סניף מרכז, רכז מחוז ירושלים ומזכ"ל התנועה לשעבר; הרב שמואל ריינר – תושב מצפה נטופה, ראש ישיבת מעלה גלבוע, לשעבר ראש מחלקת הדרכה; ארי אודס – תושב עשהאל, בוגר סניף עין גנים, רכז מחוז דרום לשעבר וראש מחלקת הדרכה הנוכחי; וכמובן שאול דה מלאך המזכ"ל, תושב כוכב השחר, שהתחיל את דרכו בתנועה כמדריך בסניף מבוא מודיעין. כולם חברי מועצת התנועה וחברי ועדת ההיגוי של שנת המאה.
שליחות בכל מקום
אנחנו מתארחים בקריית חינוך שעלבים, בה מכהן יהודה (גורי) פרוידיגר כסמנכ"ל המוסדות. בתפקיד הנוכחי בשעלבים הוא מרגיש המשך ישיר של תפקידו הקודם כמזכ"ל התנועה. "זה אותו חוג בתוך הציבור הדתי-לאומי, שמחנך בעיקר לאור תורתו של רבי שמון רפאל הירש – תורה עם דרך ארץ, דבר שמאוד רלוונטי בדור הזה", הוא פותח. "בהרבה עזראים תמצא את הנושא של חינוך לשליחות, שהחיים הם משמעותיים. זה לא אומר דווקא דברים גדולים, אלא שבכל מקום שאני נמצא בו, יש לך אמירה שצריכה להיות רלוונטית להשפעה על הסביבה שלך. בכל מקום שבו אני נמצא, אני שואף להוות דוגמה וליישם את הערכים שלי, זאת ההגשמה הכי טובה".
גם ארי אודס חווה את השליחות בתחושה דומה: "כעזראים היינו מחויבים להיות כל הזמן בבירור. במיוחד בפתח תקווה, שם תמיד היינו בהשוואה מול סניף בני עקיבא מלאבס, שהיה אז הגדול ביותר בעיר. מה ההבדל? איך אנחנו יכולים להיות גם תורניים וגם לאומיים? איך משלבים ביניהם? מה הזהות שלך ומה האמירה שלך בכל דבר? אני חי את המורכבויות האלה עד היום".
נחזור אחורנית לשורשים של התנועה, שנוסדה בגרמניה על ידי תלמידי הרש"ר הירש, אך הייתה מזוהה במשך שנים ארוכות כתנועה של פא"י, מגזר שכמעט לא קיים היום. החניכים כיום בתנועה הם סרוגים רגילים. מה בעצם עבר על התנועה במהלך השנים?
"בחוויה האישית שלי זה אף פעם לא היה קשור לפא"י", מעיד הרב קובי בורנשטיין. "פא"י הייתה בסך הכול האבא הארגוני או הפוליטי של התנועה. הייתה בתנועה אווירה תורנית חזקה, אך בצורה דינמית ולא תבניתית. עמוד שדרה מאוד יציב, אבל מצד שני מאוד גמיש. ההתנתקות מפא"י לא שברה את עזרא, כי היא תוססת ולא פחדה משינויים, ולכן עד היום היא מחזיקה מעמד וממשיכה להתפתח כבר מאה שנה".
הרב שמואל ריינר מספר כי פא"י הייתה אז מאוד מגוונת, וכי ההבדל בינם לבין אגודת ישראל היה כחוט השערה. "היו בפא"י דמויות כמו חיים קהן, איש רב פעלים, שהיה קשור מאוד לעזרא והוא דחף לשיתוף הפעולה הזה כשהתנועה הייתה במצב כלכלי דחוק. מצד שני היא הצליחה בכל זאת לשמור על העצמאות שלה, ולכן כשפא"י התפרקה זה לא כל כך השפיע על התנועה".
המזכ"ל הנוכחי שאול דה מלאך מציין כי למרות הגלגולים הרבים שעברה התנועה, למעשה שום דבר לא השתנה. כך למשל בוועידה הראשונה לפני כמאה שנה, התכתובות היו האם מותר לשמוע יצירה קלאסית של יוצר גרמני. "גם היום עסוקים בשאלה האם מותר לשמוע מוזיקה לועזית. מאה שנה שואלים את אותה שאלה. מצד אחד אנחנו רוצים להיות מחוברים למה שקורה בעולם, מצד שני יש לנו עמוד שדרה שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו. זה מה ששומר על התנועה לאורך זמן, היכולת הזאת לעשות דברים עד הסוף. יש כבוד תהומי לעולם, במובן הזה לא מוכנים לוותר על שום דבר".
תנועת עזרא היא הותיקה מבין תנועות הנוער הדתיות, כך שלכאורה השאלה הבאה הייתה צריכה להיות מופנית לתנועות האחרות. אבל בכל זאת, מה מייחד את תנועת עזרא מבחינה ערכית מאחיותיה בני עקיבא ואריאל?
"הרבה פעמים שואלים למה לא מתאחדים", גורי עונה על השאלה מכיוון קצת שונה. "במישור הפרקטי, השלם יהיה קטן מאשר סך חלקיו. יש משהו בקנאת סופרים, בתחרות, שמפרה גם בחשיבה וגם בגיוס חניכים לתנועה. במקומות שיש סניפים בודדים, ללא מתחרים מתנועות אחרות, אין 'ברען' מיוחד להגיע. פעם מגיעים, פעם לא מגיעים. כמובן שישנם גם שיתופי פעולה בין התנועות.
"ברמה האידיאולוגית – בעזרא יש ערך עליון אחד שהוא התורה, להבדיל מתורה ועבודה. חשוב בדור הזה של הבלבול שיהיה ערך אחד חשוב שלאורו נחנך. היחס שלנו לעם ישראל וארץ ישראל נובע מהתורה, זאת הדרך הנכונה להגיד שהתורה משמעותית לחיים, לא רק לגבי קיום מצוות, אלא דרך חיים – "בכל דרכיך דעהו". אריאל מחנכת לאור תורת הרב קוק וחלק מתלמידיו. בוודאי שאנחנו מקבלים הרבה מתורתו של הרב קוק, אבל בהחלט יש אצלנו מקום לתורת בריסק ותורת הרש"ר הירש במה שאפשר ליישם ברלוונטיות של ארץ ישראל. יש מקום לא רק לתורה אחת".
נתנאל ורגון מתאר שאחד הדברים שמאוד מייחדים את עזרא, היא היכולת לעבור תהליכי עומק, לברר סוגיות, לשאול שאלות ולעשות שינויים. "אני לא מכיר תנועה ששינתה את ההגדרה שלה, שם אחת מקבוצותיה והחזון שלה. אצלנו מדברים עם חניכים ושומעים אותם. בצורה כזאת התהליך הוא הרבה יותר חינוכי ואיכותי. ככל שאתה מתרחב לאינסוף מקומות, היכולת שלך לחולל שינויים ותהליכים עמוקים ואיכותיים היא הרבה יותר קטנה. ככל שאתה יכול לנהל שיח דינמי בתוך התנועה, השינויים שאתה מחולל משמעותיים ורלוונטיים יותר".
בהמשך לדבריו של ורגון, גורי מספר כי בעבר היה דיון בבני עקיבא בעניין אפשרות לאיחוד התנועות, ודווקא חנן פורת היה זה שהתנגד. "הוא התבטא שעזרא היא ראש החץ של תנועות הנוער הדתיות-לאומיות, היות והיא קובעת סטנדרטים שאחרים יכולים ללכת בעקבותיהם. דווקא בגלל היותה תנועה קטנה, יש לה גמישות ויכולת להזיז דברים. הנגישות לסניפים והיכולת להטמיע, לנווט את התנועה, לעשות אותה פורצת דרך במובן מסוים, מאפשרת להיות חלוץ לפני המחנה. הרבה דברים שלא האמינו בבני עקיבא שיכולים ליישם, אחרי שראו שזה מיושם בעזרא, הם התחילו ליישם בעצמם".
דוגמא לכך הוא שילוב קבוצות של חינוך מיוחד, שהתחיל בעזרא. "אפילו הסניפים הנפרדים בבני עקיבא מצליחים כי הם עובדים במתכונת של עזרא. בזמנו אנשים ניבאו שחורות שבצורה כזאת לא יהיה סניף, אבל ברגע שהוכח להם שבעזרא זה עובד – נסתתמו טענותיהם. המחנות של בני עקיבא מתחילים להיות לאט לאט עם יותר הפרדה. הנושא של גרעיני הגשמה – אלה שלא נכנסים להדרכה, התחיל בעזרא. לא פשוט לתת משמעות לחניכים שלא התקבלו להדרכה וכאילו חרב עולמם. ברגע שאתה נותן להם תפקיד שהוא לא פחות חשוב לעם ישראל, הם נשארים בתנועה ומפריחים אותה. אחר כך בני עקיבא הלכו אחרי הדבר הזה, והיו עוד תנועות שבאו ללמוד איך עושים את זה".
חינוך נפרד – לא השיקול היחיד
הבדל משמעותי נוסף בין התנועות, הוא סוגיית העירוב בין המינים. בבני עקיבא הכול מעורב, באריאל הסניפים נפרדים לגמרי. בעזרא יש נוסחה מיוחדת. מדוע דווקא החל מגיל התיכון הפעילויות מעורבות?
"אחד הדברים שבמשך תשעים ושמונה שנה התנועה בזבזה אנרגיה עליהם, במקום להשתמש בה לדברים גדולים, היא שאלת הנפרד והמעורב", אומר הרב ריינר בתסכול על עצם השאלה. "במשך ארבע שנים מהחשובות בחייהם, במקום לחשוב על תפקיד ומשמעות הם התעסקו בשאלת המעורב ולמעשה בגדול שום דבר לא השתנה. לתחושתי העיסוק בזה הוא בחינת בל תשחית של זמן יקר. אנשים עם כוחות נפלאים עסקו בשאלה שבין כך לא השתנתה, כי עזרא בזמני הייתה בדיוק כמו בני עקיבא חוץ מעניין הריקודים. בזמני בני עקיבא רקדו מעורב וגם זה פסק. ועידות, פעולות, סמינריונים, כל הזמן דנו בזה ושום דבר לא קרה".
שאול מתחבר לדבריו של הרב ריינר. "זאת סוגיה חשובה ואני לא מזלזל בה. אני מקווה שכשאנשים בוחרים מקום לחנך בו את הילדים שלהם, זה יהיה רק אחד מהשיקולים ולא השיקול היחיד, למרות שיש בזה משהו ייצוגי. לגופו של עניין, בפועל עד חבריא ג' מפרידים. יש הבדל בין פעילות חווייתית לכזאת שאינה. פעילות חווייתית תהיה כמובן בנפרד, פעילות שאינה חווייתית, שיעור או משהו דומה, יתקיימו במשותף. בפועל, התנועה מכילה ספקטרום רחב של סניפים שבהם זה נפרד לגמרי. בעיניי העיסוק בזה הוא קצת צהוב. בחב"ד אומרים שלא רק שלא מדברים על צניעות, אלא גם לא מדברים על למה לא מדברים על צניעות".
כברירת המחדל במקום מגוריו, ילדיו של אודס גדלים בסניפים נפרדים של בני עקיבא. הוא רואה חיסרון בכך שאין תקשורת טבעית בין שני המינים, מה שעלול לגרום לקשיים בהמשך. "בעזרא יש את האיזון הנכון בין לשמור על הגבולות שלי, כשהתוצר הנלווה היה עיסוק מתמיד בבירור איפה בדיוק למקם את הגבולות האלה, לבין חיים טבעיים יחד. אנחנו נמצאים במבנה אחד וכעין משפחה אחת. אנחנו יודעים שלחוויה מסוימת זה מתאים ולחוויה אחרת פחות מתאים. בהשוואה לתנועות האחרות, בתקופת הרב ריינר זה היה סביב הריקודים, בתקופתי הסוגיה הייתה בנות עם מכנסיים והיום זה כבר כמות השעות המוקדשות ללימוד תורה. עזראי נמצא תמיד צעד אחד לפני, אבל הוא גם לא מנותק".
אחד הדברים שבהם מתגאה התנועה היא הרבנים שעומדים בראשה: הרב יוסף וייצן, רב היישוב פסגות וראש הכולל, והרב דוד סתיו, רב העיר שוהם וראש ארגון רבני צוהר. שניהם בוגרי התנועה, שמהווים הנהגת רבנית משותפת. אולם לא כל עניין בתנועה הופך לשאלה הלכתית, כפי שמעיד שאול המזכ"ל: "לפעמים בהתייעצויות שלי איתם הם אומרים 'זאת לא שאלה לרב'. אתה יכול להכריע בה כמזכ"ל או להתייעץ עם מועצת התנועה. במובן הזה יש דיאלוג פורה ובריא שיודע לעבוד בשיתוף פעולה מיוחד. יש לרבנים מקום, הם חשובים לנו, לפעמים הם אומרים 'אשמח לייעץ לך, אבל לא כפסק הלכה'".
הרב ריינר נזכר שגם הסוגיה הזאת עלתה לדיון עוד בתקופתו. "עוד בזמני באחת הוועידות חדרה לדיון השאלה האם לעזרא יהיה רב, ונלחמתי בתוקף נגד. באופן פרטי אדם צריך שיהיה לו רב, אבל תנועת נוער במהותה צריכה מרחב בלי רבנים. זה לא המרחב שלהם. אני מעריך מאוד את הרב סתיו, שהיה גם החניך שלי, והוא באמת נותן מרחב, אבל תנועת נוער לא צריכה רב. יכול להיות שצריך נציגות רבנית בתוך מקבלי ההחלטות. הגאווה של המפלגות הדתיות תמיד הייתה שאין לנו מועצת גדולי התורה, אבל אנחנו קשובים לרבנים. היו בזמנו גם רבנים שניסו לכפות את עצמם על ההנהלה ארצית, ואז פה אחד הייתה שותפות לדחייה".
שאול: "בעיניי זה היופי של תנועת נוער, היכולת להזיז דברים מלמטה. יש מדריך והוא צריך לקבל את ההחלטה לבד, הוא כמובן מוכוון ומודרך עם ערכים מלמעלה, אבל בסופו של דבר, התפקיד שלהם הוא לתפוס קומה חדשה ולאתגר אותנו בדברים נוספים".
יש גם ערכים שמונחתים מלמעלה?
גורי: "יש ערכים שהולכים נגד הרוח של הנוער, כמו למשל המכתב שהוציא יאיר שחל, מזכ"ל בני עקיבא, בעקבות אלו שרצו לדחות את שבת הארגון בגלל עמונה. כשהייתי המזכ"ל היה את הגירוש מגוש קטיף ורצו לבטל את מחנות הקיץ. התייעצנו בנושא עם רבני התנועה והחלטנו לא לבטל. הרוב המוחלט קיבלו את דעתנו ויצאו למחנות, היו כמובן גם שוליים שהלכו לגוש קטיף".
עמונה: לא עוברים לסדר היום
אם כבר עמונה: לאחרונה חודדו הקצוות בין אריאל לבני עקיבא, בעוד בני עקיבא אסרו להגיע לעמונה, אריאל קראו לחניכים להגיע להיאבק. איפה עזרא עומדת בסוגיה הזאת?
שאול: "הוצאנו קריאה פנימית לכל המדריכים שבה כתבנו כמה עקרונות מנחים: האחד, כאשר קורה דבר כזה לא נכון לעבור עליו לסדר היום. חשוב שתהיה התייחסות. עיקרון שני אמר שלבנו עם תושבי עמונה, הם חווים קושי והתמודדות לא פשוטה ותפקידנו לחזק אותם בשעת צרה. לא משנה אם אנחנו בעד פתרון פוליטי כזה או אחר. כמובן שכל גילוי של אלימות מבחינתנו הוא קו אדום. מתוך זה, שכל אחד ימצא את הדרך שלו לפעול על פי כל העקרונות האלה יחד. יש פה החלטה מאוד חשובה בעיניי, והיא שאני לא מוכן לעבור לסדר היום. מצד שני, אני לא רואה את התפקיד שלי כתנועה להכריע בפתרון פוליטי, במיוחד שאפילו בתוך ההנהגה המתנחלית הוא נמצא במחלוקת. יש חכמים ממני".
בהנחה שהקווים האדומים שלכם לא שונים מאלה של תנועת אריאל – הם קראו להגיע ואתם לא.
"אני כמזכ"ל הייתי שם, הרבה חניכים שלנו היו שם. בוגרים שלנו גרים שם. זה משהו שאני לא יכול להתעלם ממנו. מצד שני, בשאלה האם המתווה הזה הוא נכון או לא וכל מיני קריאות לעמונה לקבל את המתווה או לדחות אותו, לא מתפקידי להיכנס לשאלות האלה. תושבי עמונה בחרו דרך מסוימת, גם אם אני מסכים עם הדרך שלהם וגם אם לא – תפקידי לחזק אותם ולהיות זה שעומד מאחוריהם ונותן להם גיבוי. אבל להפוך להיות כלי פוליטי בתוך מאבק, זה מקום שלתנועת נוער אסור להגיע".
שאול מוסיף: "לא תמיד צריך לקפוץ ולהגיב לכל דבר באופן ציבורי. בערוצים הפנים-תנועתיים העברנו את המסרים האלה, אבל לצאת החוצה כדי לעשות הון פוליטי או פרסומי דרך התייחסות לנושא כזה או אחר, נראה לי לא נכון חינוכית".
הרב ריינר, שעמדותיו קרובות יותר לצד השמאלי של המפה, נזכר בצעדות של גוש אמונים שהיו בתקופתו ובדילמות שהם הציפו. "היה לנו אירוע קבוע ביום העצמאות שנקרא 'מעוז', גוש אמונים ביקשו מאיתנו לדחות את האירוע. אמרתי להם לא, יש אירוע תנועתי. כתבתי אז מאמר שמסביר את התפיסה העזראית והייתה שערורייה גדולה, היו ויכוחים בעיתון עזרא שנקרא 'עלון למדריך'. כראש מחלקת הדרכה הקצנתי את דעותיי כדי שיהיה דיון. אנחנו צריכים להיזהר שהוויכוח לא ייעלם. אני מת להיות במקומות שלא מקבלים את דעתי. בזמנו עזרא הובילה את זה בכבוד ובגאון, לעומת ארגונים אחרים שהיו מתייצבים אוטומטית מאחורי דגל מסוים".
ארי מציין כי התנועה היא של הנוער ואסור להסיר מהם את האחריות באמירות חותכות מדי. "שווה לבדוק אם בני עקיבא לא הגיעו ואריאל כולם הגיעו. בטוח שהגיעו מבני עקיבא ואותו דבר באריאל. התפיסה שלאורך כל השנים ליוותה את עזרא היא לראות את המורכבות, את הקווים האדומים ובסופו של דבר לתת לשטח לקבל את ההחלטה. אם אנחנו ניקח להם את המקום – אנחנו נצמצם אותם והמטרה שלנו היא להגדיל אותם".
שאול: "כמי שהגיעה מגרמניה, יש בתנועה רתיעה מובנית מתבניות מחשבה, ש'כולם צריכים לעשות ככה'. התנועה נבנתה מהדברים האלה, יש משהו בהווי הזה שמחנך לחשיבה עצמאית. אפילו בסוגיית עמונה, לא משנה מה ההורים אמרו, משנה מה החבר'ה עשו בפועל ואנחנו מנסים לחנך את החבר'ה לעשות, לחשוב ולקבל את ההחלטות באופן עצמאי".
גורי מחדד כי מבחינת התנועה יותר חשוב שחניכים יחשבו על הסוגיה של עמונה בצורה העקרונית, שילמדו ויקיפו אותה מכל הצדדים, יבינו גם את הצדדים האחרים ויגיעו למסקנה מה לעשות. "הנכון הוא שבתוך גבולות התורה, אנשים יחשבו על הדברים שהם עושים, לא בגלל שכולם נוסעים לעמונה ניסע גם. זאת אמירה רדודה".
מחויבות הלכתית בלי להסתגר
בניגוד לנוער שעסוק בסוגיות הבוערות של עמונה וגוש קטיף, יש גם את אלה שעסוקים כל היום במסכים הקטנים והגדולים. מה מקומה של תנועת הנוער בדור הזה?
ארי: "הנושא השנתי שלנו הוא דבקות. זיהינו את הקושי של כולנו בדור הסמארטפונים, במעברים החדים ממשימה למשימה וברדידות בהרבה דברים. התרופה לכל אלה היא הדבקות. איך לדבוק בתנועה, בחברה, במשפחה וכמובן לדבוק בה'. בכל דבר לעשות אותו כמו שצריך, עד הסוף. האמירה הזאת היא שאנחנו לא נלחמים נגד הסמארטפונים, זאת אמירה אבודה, אלא איך אנחנו מצליחים לשלוט על זה ולא שזה ישלוט עלינו".
שאול: "למרות התדמית השלילית של הדור הזה, בסך הכול יש תנופה מאוד גדולה, נפתחים סניפים חדשים, אנחנו לא מהמספידים של הדור הזה. במחנה הקיץ האחרון שכבה שלמה יצאה בלי סמארטפונים. חבר'ה נהנו, אמרו שהיה מדהים, התחברתי לעצמי, לחברים שלי, חוויה מטורפת. אנחנו מגלים פעם אחר פעם שכל פעם שאנחנו מאתגרים את החניכים, הם עומדים בו בכבוד, אומרים 'קטן עלינו' ורוצים יותר".
מה הם האתגרים שלקראתם עזרא צועדת?
שאול: "האתגר של המחויבות ההלכתית היום הוא משהו שאנחנו צריכים להקדיש לו הרבה מחשבה, זה משהו שהתנועה מובילה ומתעקשת עליו. זה לא מובן מאליו. להחליט שעל זה לא מוותרים, גם כדגל וגם באופן מעשי. מצד שני שלא יהיה באופן מסתגר, שלא נקים חומות, אלא להיפך: בצורה שתהיה רלוונטית לכל צורת החיים. תנועת הנוער היא מודל בזעיר אנפין איך צריכה להיראות מדינה יהודית. הסניף צריך להיות מרחב חיים שבו התורה נמצאת בראש מעיינינו, תוך שאנחנו קשובים לעולם בו אנחנו פועלים".
גורי: "עשרים וחמישה אחוזים מהתלמידים שלומדים היום במוסדות דתיים מגדירים את עצמם חילונים. זה אתגר שנמצא לנו מתחת לאף. אנחנו צריכים לחשוב טוב על הדרך שאנחנו מחנכים את הנוער. הדרך של עזרא היא הנכונה כדי להתמודד עם האתגר הזה. התפקיד שלנו להפיץ אותה ולהפוך אותה לכמה שיותר פופולרית, שכמה שיותר אנשים יחנכו על פיה".
הנתונים מלמדים שאחוזי הגדילה של תנועת עזרא בשנה האחרונה הם הגבוהים ביותר מכל תנועות הנוער בישראל. במפקד של מוצאי שבת הארגון יכריזו כי נכון להיום בתנועה קיימים שישים וחמישה מוקדי פעילות, מתוכם חמישים סניפים ו‑18 אלף חניכים. המסדר יעבור לנוח.