חברי הכנסת החרדים התגאו בניצחונות מול הרפורמים על מתווה הכותל וחוק הגיור, אולם בפועל מי שעמד מאחורי המהלכים הוא ראש הממשלה, שעוד לא אמר את המילה האחרונה | הבשורה של עידן טראמפ: הלחצים מופנים לצד הפלשתיני
טעות? תרגיל מתוכנן? עיתוי אומלל? הרבה הסברים נשמעו בימים האחרונים לשתי החלטות שקיבלה הממשלה השבוע בנושא מתווה הכותל ונושא הגיור, נושאים שעוררו סערה רבתי, אם כי כפי הנראה ההדים והרעש שיצרה יגוועו באותה מהירות שבה נולדו.
מתברר שמאחורי הקלעים מדובר במהלך של ראש הממשלה. הליך ההצבעה עצמו היה נראה כולו כהצגה של איש אחד, כשממש לפני סוף הישיבה העלה נתניהו את שתי ההחלטות, שלא הוזכרו כלל בסדר היום. מדובר בהליך שלראש ממשלה יש סמכות לעשות, אבל זה מה שנקרא "כשר אבל בעייתי". במצב שנוצר כמה שרים כבר יצאו מהישיבה למקומות אחרים, ביניהם נפתלי בנט ומשה כחלון. הם כלל לא ידעו שתהיה הצבעה בנושא ולכן גם לא הפקידו מראש את עמדתם. הטרוניה בקרב שרי הממשלה הייתה גדולה. רבים מהם העדיפו לומר את הביקורת שלהם בשם גורמים כאלה ואחרים, כשדווקא השר משה כחלון אמר בקולו כי ידרוש הצבעה נוספת בממשלה על הנושא בפורום מלא. האם זה באמת יקרה? עוד חזון למועד.
עדות נוספת לכך שמדובר בתרגיל אפשר היה למצוא בעובדה שנתניהו לא יצא בקולו להגן על העניין. ראש הממשלה הוא לא אחד שישמור על שתיקה כשיש נושא בוער על הפרק. תחזרו רק שבוע אחד לאחור, ותיזכרו כיצד כל התפתחות בנושא בית אל גררה הודעה של נתניהו. לעומת זאת בהחלטות המהותיות האלה – שתיקה. נתניהו שלח את מזכיר הממשלה צחי ברוורמן לדבר במקומו, גם לא עניין שגרתי במיוחד. קשה להיזכר מתי מזכיר ממשלה נשלח להעביר מסרים לעם בצורה כזו ובנושא כזה. גם התוכן רמז על מהות התרגיל: שום דבר לא סופי, השר צחי הנגבי עובד על פשרה, יהיה בסדר.
מה ביקש נתניהו להשיג? מדברים שנשמעו מסביבתו אפשר להבין שראש הממשלה רצה לייתר את הבג"ץ בנוגע לדרישת הרפורמים ליישם את מתווה הכותל, שמועד ההחלטה בו התקרב. עכשיו אין מתווה ואין טעם בעתירה, וזה כנראה מה שתטען המדינה בסופו של דבר. האם זה אומר שהמתווה עבר מן העולם? כלל וכלל לא. הוא עוד ישוב ובצורה אחרת. נתניהו לא באמת מעוניין בקרע עם יהדות ארצות הברית, שהיא ברובה לא אורתודוקסית. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם ייוודע בסוף שהמשבר הזה היה יזום ומתוכנן כדי שנתניהו ירוויח פעמיים – גם להוריד מעל הראש שלו את בג"ץ, ולאחר מכן לקצור הישגים מול הרפורמים והקונסרבטיביים כשיביא לבסוף את הפשרה. הרי אסור לשכוח שמי שהביא בכנס הפדרציות היהודיות את הבשורה על שינוי צפוי בכותל הוא נתניהו עצמו.
מי שלא יכולות לקחת קרדיט על הקפאת המתווה הן הסיעות החרדיות, שכן מי שבאמת דאגו ונלחמו בנושא הזה, גם כשאושר המתווה וגם אחריו, היו השרים אורי אריאל וזאב אלקין. יותר מכך, על פי עדויות של כמה נוכחים בישיבת הממשלה, השר ליצמן נמנע מליטול חלק בהצבעה ובעצם לא נקט עמדה באחת הסוגיות שכביכול הכי חשובות לסיעות החרדיות. אגב, בלשכתו של ליצמן העדיפו שלא להתייחס לשאלת 'בשבע' מדוע נהג כך השר.
בלי פשרות בגיור
בחוק הגיור הסיפור שונה. כאן המחוקקים החרדים מעורבים עמוק בנושא. אבל מדוע בעיתוי הזה, כשנתניהו יודע שבישראל מבקרת משלחת של מנהיגים וראשי קהילות יהודיות לרגל כנס מיוחד? גם כאן התשובה נעוצה בבג"ץ, וגם כאן נתניהו שמר על שתיקה. הוא נתן לשר התפוצות שלו נפתלי בנט להתמודד עם המשבר שנוצר. בנט שינס מותניים, גייס את השרה איילת שקד וסגן השר הרב אלי בן דהן, ויחד יצאו השלושה לדרך בניסיון למצוא פשרה. השלושה היו מאוד אופטימיים, אלא שאחרי שיחה עם הנציגים הרפורמים והקונסרבטיבים הם הבינו שהתקוות נכזבו. בנט, שקד והרב בן דהן שמעו שיש נכונות לשבת ולדבר, אבל לדעת הזרמים שאינם אורתודוכסיים, המחוקקים החרדים יפילו כל פשרה. אחרי בירור התברר שזה בדיוק הסיפור. החרדים רשמו הישג והם לא מתכוונים להוריד ממנו אפילו קמצוץ.
המפלגות החרדיות, שידעו שיש בג"ץ שדורש להכיר בגיורים רפורמיים ושחוק כזה ישבש את המהלך, לחצו מאוד. ליברמן לא הטיל וטו מראש, וההצעה אושרה בוועדת השרים לחקיקה. אבל הסיפור טרם מוצה. השרה סופה לנדבר הגישה ערר על האישור והשרים ידונו בו מחדש. האם ההחלטה תשתנה? ספק גדול. עם זאת נראה שליברמן מבין שמדובר בעניין משמעותי מאוד לציבור הבוחרים שלו, ועל כן הוא עוד מתכוון להשמיע קול מחאה כדי לצאת ידי חובה. אבל לא יותר מזה.
בניגוד למתווה הכותל, ששם הוויכוח רחב יותר – בעיקר סביב סוגיית מיקום רחבת התפילה שדורשים הרפורמים, שאלת מיקום הכניסה אליה והשליטה בה – בהתנגדותם לחוק הגיור יש בעיקר רצון לשינוי סמנטיקה, כדי להשאיר פתח לעתור בעתיד לבג"ץ. במפלגות החרדיות לא היו מוכנים לשמוע על זה. השר בנט רצה להיכנס לנושא כי השגת פתרון הייתה נותנת לו נקודות זכות גם ברמה הפוליטית וגם ברמה הבינלאומית מול יהדות התפוצות. הוא ספג בשל כך ביקורת רבה, מבית ומחוץ, אבל דווקא מגיעה מילה טובה לבנט על העניין הזה. ברור שכמו כל פוליטיקאי הייתה כאן הזדמנות שהוא ניסה לנצל, אבל בכל זאת הוא היה האיש שניסה להרים את הכפפה. בשורה התחתונה, ממילא אם היה פתרון ראש הממשלה היה דואג שהקרדיט ייזקף לזכותו. בעוד במשבר מתווה הכותל הסיכויים לפתרון שונה קיימים, הרי שכאן נראה שהסיפור גמור וחתום. לפחות עד הבג"ץ הבא.
הלחץ עבר לפלשתינים
לביקור האחרון של ג'ייסון גרינבלט בישראל וברשות הפלשתינית התלווה גם היועץ הבכיר וחתנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר. הפלשתינים טוענים שזה היה הביקור הגרוע ביותר מאז מונה גרינבלט כשליח המיוחד למזרח התיכון. האמריקנים פרסמו הכחשות שונות וטענו שהשיחות היו פרודוקטיביות, אבל כנראה שאפילו את עצמם לא שכנעו.
בצד הפלשתיני טוענים שממשל טראמפ מאמץ גישה פרו-ישראלית מובהקת ומותיר את הפלשתינים כבן חורג, כל זאת בגלל הדרישה שהועלתה בפגישה בין אבו-מאזן לגרינבלט וקושנר, שהרשות תחדל מלממן מחבלים שפגעו ביהודים או רצחו יהודים ובני משפחותיהם. לטענת גורם פלשתיני בכיר, הדרישה הזאת אינה הגיונית. "ישראל רוצה שלא יהיו תנאים מוקדמים והאמריקנים מציבים לנו תנאים?", הוא תוהה.
התשובה ברורה. ישראל דורשת דברים ברורים: להפסיק את ההסתה והטרור. מתן משכורות למשפחות רוצחים וטרוריסטים נותן לגיטימציה לאחרים לבצע פשעים דומים. האמריקנים אמרו לאבו-מאזן: מילא היית מכחיש שאתה משלם כספים לטרוריסטים, אבל לא רק שאינך מכחיש אלא אתה אומר שזו זכותך, זה לא מקובל. הפלשתינים נדלקו מהעניין הזה. האמריקנים מכחישים, אבל בצד של הרשות טוענים כי השיחה עלתה לטונים גבוהים.
נראה שבכל יום שעובר ממשל טראמפ מבין יותר ויותר לאן הוא נקלע, באיזה סכסוך מדובר, והיכן עומדים ישראל והפלשתינים. טראמפ סימן לעצמו את המאבק בטרור העולמי כמטרה ראשית, וכמטרת משנה את החזרתה של ארצות הברית לתפקיד השוטרת של העולם. הוא לא ייתן לאבו-מאזן להרוס לו בדרך. המסר שהועבר היה ברור: המימון לטרור חייב להיפסק. ברשות לא הסכימו, אבל כבר התחילו לבחון אפיקים חלופיים ושימוש בארגוני קש כדי להעביר את הכסף לאותה מטרה בדיוק. את זה לא בטוח שישראל תהיה מוכנה לבלוע. גם אנשי טראמפ אינם טיפשים.
האמריקנים הכחישו השבוע פרסום שהם מורידים הילוך בניסיונות לחדש את המשא ומתן בין ישראל והפלשתינים. עם זאת, אחרי הביקורים האינטנסיביים של ג'ייסון גרינבלט, עדיין לא ברור מתי הפעם הבאה שהוא יגיע לישראל, למרות שהטווח הוא של שבועות ולא יותר. חישוב המסלול מחדש אצל האמריקנים החל. לא בטוח שהוא יניב שינויים משמעותיים מהדרך שקבעו לעצמם, אבל שקלול הנתונים שאספו במזרח התיכון מחייב אותם למחשבה ברורה על השאלה לאן כל זה הולך. אל תטעו, טראמפ לא יוותר בקלות. התוכנית להביא את הצדדים לוושינגטון בסביבות ספטמבר שרירה וקיימת. נתניהו יבוא בכל מקרה, ורק השאלה אם אבו-מאזן יגיע לפגישה כזו עדיין פתוחה. האמריקנים יפעילו לחץ כבד. גם הם יודעים שאם זה לא ילך, הם יתקשו מאוד לקדם את העסקה הבלתי אפשרית בין ישראל לפלשתינים, זו שטראמפ בטוח שדווקא הוא יצליח לסגור אותה.
לתגובות: nitsan@besheva.co.il