עם קול שמשלב בין אביתר בנאי לישי ריבו, אלבום הבכורה של עקיבא תורג'מן מבטא סערת נפש של יוצר שעוד עשוי להגיע לשורה הראשונה
לעתים, בסופו של אחר צהריים שלם שבו אני משמש כנציב תלונות הציבור בבית ומקשיב בסבלנות לכל הצעקות והטענות של הילדות, אני רוצה להירגע קצת.
אני פותח רדיו בתחנה אקראית כדי לקבל מעט שלווה, אבל לחרדתי – שוב אני שומע תלונות. כל זמר מתחיל כיום מרגיש חופשי להיכנס לאולפן ולהתחיל לצעוק: שירי מחאה נגד המדינה, שירי עלבון נגד האהובה לשעבר, או סתם שירי ייאוש מהעולם.
בהתאם לחוק הלא-כתוב שלפיו כל ז'אנר מוזיקלי צריך להגיע מתישהו, בדרך כלל באיחור ניכר, גם לציבור הדתי – ענף המוזיקה היהודית מתמלא גם הוא ביוצרים צעירים וזועקים. אין לי בעיה עקרונית נגד התופעה (רק זה חסר, שגם אני אתחיל לצעוק), אבל כל דיסק מהסגנון הזה מתקבל אצלי בחשדנות מסוימת. כולל 'עולמות', הדיסק החדש של עקיבא.
עקיבא הוא יוצר חדש וכמעט אלמוני. למה כמעט? ראשית, הוא מגיע ממשפחה מוכרת – אביו הוא הרב דוד תורג'מן, מייסד ישיבת ההסדר והישיבה התיכונית בדימונה, ואחותו היא הזמרת והיוצרת המצליחה רוחמה בן יוסף. חוץ מזה הוא עצמו משתף פעולה כבר שנים עם מוזיקאים בולטים, וגם קריירת הסולו שלו מתקדמת לא רע בכלל.
כאמור, רוב השירים באלבום הבכורה שלו 'עולמות' הם שירים של כאב, זעקה, תהייה. שירים על התמודדות מול העולם מבחוץ, ומול הנפש ויצריה מבפנים. עם זאת, למרות ההסתייגות הכללית מהז'אנר הזה, עקיבא מביע את ההתמודדויות שלו בטעם. בנוסף לכך, אף שנשמע שהוא כותב ממקום אישי מאוד, רבים עשויים להתחבר לסערות הנפש שהוא מתאר. זעקות כמו של עקיבא – שמגיעות ממקום של חיפוש עצמי ושל בקשת אלוקים – יכולות לשמש שופר גם לאנשים אחרים, שרוצים לבטא את מה שעובר עליהם אבל אין להם את המילים ואת הגיטרה.
מבחינה מוזיקלית, כבר באלבומו הראשון עקיבא מפגין עבודה איכותית ומדויקת. שומעים היטב את ההקפדה ואת המקצועיות. שומעים גם את הקול העדין והנפלא של עקיבא, שאפשר להגדיר כמעין שילוב בין אביתר בנאי לישי ריבו. אין ספק שמדובר במוזיקאי עם כישרון גדול, שמסוגל לצלוח את הדרך לשורה הראשונה של התעשייה. מכל שירי האלבום, בולט במיוחד השיר "רננו צדיקים", אחד מאלה שהקדימו את צאת האלבום. לחן מקסים וביצוע נוגע למזמור ל"ג בתהילים, המובא בשיר במלואו – שזה כשלעצמו מצוין, לכל מי שלא אוהב שחוזרים על פסוק וחצי במשך שיר שלם, וגם לעבדכם הנאמן שתמיד מאחר לתפילה בשבת בבוקר, מנסה להגיד את פסוקי דזמרה בעל פה ונתקע במזמור הזה.
למרבה הצער, אין עוד שירים באלבום בסגנון הזה, ולכל השאר מילים מקוריות. עם כל הכבוד לביטוי האישי, יש עוד יוצר איכותי שהצליח להביע את זעקתם של מיליוני יהודים בכל הדורות, והשירים שלו טרם מיצו את עצמו. עדיין מותר להיעזר בדוד המלך ובספר תהילים, במיוחד כשמצליחים להעביר אותו בצורה נפלאה כל כך.