המחבלת ממחסום קלנדיה הוכנסה לקטגוריה של "פיגוע על רקע נפשי", אבל למדינת ישראל אסור להתעלם מכך שפעולת טרור היא גם דרך לשיפור המעמד המשפחתי והכלכלי
בשעת בוקר מוקדמת של יום השואה הגיעה מחבלת למחסום קלנדיה הסמוך לירושלים, ודקרה חיילת המוצבת במקום.
החיילת נפצעה רק באורח קל למרבה השמחה, וככל הנראה החלמתה צפויה להיות מלאה. שעות ספורות אחרי הפיגוע החל השב"כ, כנהוג, לשחרר מעט יותר פרטים על האירוע, וכך נחשפנו לכך שמדובר בעוד אחד מז'אנר "פיגוע על רקע מצב נפשי/אישי/משפחתי".
הסימן הראשון לכך שיש "סיפור" מאחורי הפיגוע הגיע כאשר השב"כ פרסם שהמחבלת היא אישה כבת 41, אם לתשעה ילדים. לא בדיוק הפרופיל המצוי של מחבל או מחבלת. אחרי שעה קלה נודעו פרטים נוספים ונחשפה התמונה.
מתברר שהמחבלת היא אישה בדואית שהגיעה מירדן ונישאה לערבי המתגורר בכפר דומא שבשומרון. השניים אמנם הביאו לעולם תשעה ילדים, אך חיי הנישואים שלהם עלו על שרטון והאישה מסוכסכת עם בעלה זמן רב. בעקבות הסכסוך הבעל אף איים לגרש אותה בחזרה למשפחתה שבירדן. בערב שלפני הפיגוע רבו השניים מריבה נוספת בשרשרת, הפעם בנושא חינוך הילדים, והמחבלת קצה בחייה. מכאן ועד ההחלטה לנסות לסיים את החיים באמצעות ביצוע פיגוע, הדרך ככל הנראה הייתה קצרה. לחוקרי השב"כ סיפרה כי קיוותה שהחיילים המוצבים במחסום יירו בה למוות.
התופעה של ביצוע פיגועים מתוך מצוקה נפשית אמנם איננה חדשה, אולם היא בולטת מאוד בתקופה האחרונה. דוגמה למחבל מהסוג הזה היא רוצח הסטודנטית הבריטית חנה בלדון בחול המועד פסח.
התרחבותה של התופעה מעלה כמובן את השאלה מה הגורמים שמעודדים אותה. כאן אפשר לסמן באופן ברור שני גורמים שמגיעים ממקור אחד. הגורם הראשון הוא תופעת האדרת המחבלים. היחס להתאבדות רגילה באסלאם, בדומה לדתות אחרות כדוגמת היהדות, הוא שלילי מאוד. התאבדות רגילה נחשבת באסלאם לחטא חמור, ומהווה מחסום בלתי עביר לכניסתו של המתאבד לגן עדן. אולם מי שמבצע מעשה ג'יהאד, גם אם הוא יודע בוודאות או בסבירות גבוהה שהמעשה יביא למותו, איננו נתפס בעיני החברה המוסלמית כמתאבד הראוי לגינוי בשל חטא, אלא כקדוש. מדובר בתופעה ממסדית, כאשר גם הממסד הפלשתיני שותף להילה הנקשרת סביב המחבלים, הן אלו שמתו בשעת ביצוע המעשה והן אלו שנותרו בחיים.
אבל ההילה החברתית היא רק חלק מהסיפור. החלק השני שלו הוא כלכלי. המחבלים יודעים שביצוע פיגוע צפוי לשפר את מצבם, ובמידה שימותו – את מצב בני משפחתם. כתבה שפורסמה בדיילי מייל הבריטי השבוע עוררה את תשומת לבם של הבריטים לתופעה, בעקבות רצח הסטודנטית חנה בלדון. הישראלים מכירים ומודעים לתופעה הזאת כבר שנים רבות. ביצוע פיגוע הוא הדרך הקלה ביותר לפלשתיני לשפר את מצבו האישי ומצב בני משפחתו. מפינה קשה של מצוקה, חיים קשים, קושי כלכלי וקושי נפשי, יביא הפיגוע את המחבל ואת בני משפחתו לכבוד מחד ולרווחה כלכלית יחסית מאידך. דיל משתלם בכל דרך שבה מסתכלים על זה. לכן המאמצים לחתוך את צינור השפע המופנה לעבר המחבלים חשובים כל כך. הקמפיין הבינלאומי של ראש הממשלה נתניהו בעניין הוא חשוב, אולם המאמצים צריכים להתחיל בצעדים שמדינת ישראל עצמה יכולה לעשות.
להיות פרווה זה טוב
התזה המקובלת אודות הליכתה של החברה האירופית והאמריקנית לקצוות קיבלה השבוע תפנית מסוימת, כאשר בבחירות בצרפת הגיע למקום הראשון דווקא מועמד המרכז, עמנואל מקרון. הפוליטיקאי הצעיר, שטרם חגג יום הולדת 40, נחשב המועמד הכמעט בטוח להפוך לנשיא צרפת הבא, זאת הן לאור מיקומו במרכז הפוליטי והן לנוכח האנטגוניזם שמעוררת מועמדת הימין הקיצוני, מארי לה פן. מקרון הקים מפלגה חדשה משלו, ששמה בתרגום לשפה העברית הוא "קדימה", מה שעשוי לעורר זיכרונות דווקא בקרב הישראלים.
במובנים מסוימים, והשוואות כאלה הן תמיד לא מדויקות, מקרון הוא בן דמותו הצרפתי של יאיר לפיד. פוליטיקאי צעיר יחסית עם יכולת רטורית גבוהה, שלא הצטרף למפלגות הקיימות אלא הקים מפלגה משלו, ומנסה באופן מאוד ברור לפנות לחלל שבמרכז המפה הפוליטית. אם היו מספרים לכם לפני חמש שנים שיאיר לפיד יהיה מועמד לראשות ממשלת ישראל בוודאי הייתם מגחכים. הצרפתים לא האמינו שמקרון באמת יהפוך לנשיא צרפת גם לפני פחות משנה.
נחזור למרכז שלנו, שבו מככב כיום יאיר לפיד. אמנם לפי הסקר האחרון של ערוץ 2 לפיד לא באמת מסוגל להקים ממשלה, אבל בוודאי שהוא מהווה אתגר לא פשוט למנהיגות נתניהו והליכוד. הסיבה להצלחתו של לפיד ולהצלחתם של מנהיגים בני דמותו, היא היכולת לקלוע לטעמם הפוליטי של אנשים שנמצאים משני צדי קו השבר הפוליטי, אבל לא רחוקים ממנו מאוד. היכולת הזאת דורשת מידה לא מבוטלת של וירטואוזיות מילולית. בדרך כלל הווירטואוזיות הזאת מופנית לכיוון של אמירת לא כלום באמצעות הרבה מילים יפות, ולעתים רחוקות יותר היא מנסה להעביר מסר מורכב.
הבעיה מתחילה כאשר המסר המורכב הופך ממורכב למבולבל, כפי שקרה השבוע ללפיד, שניסה להגיב לאולטימטום שהציב ראש הממשלה נתניהו בפני שר החוץ הגרמני. וכה צייץ לפיד בטוויטר: "נתניהו לא צריך לבטל את פגישתו עם שר החוץ הגרמני, אבל הוא צודק לגמרי! אם היה נפגש בגרמניה עם ארגוני שמאל רדיקלי מרקל הייתה מתעצבנת לא פחות". עכשיו, אחרי שקראתם את הציוץ של לפיד, אתם מבינים אם לפיד תומך בצעד של נתניהו או מתנגד לו? כי לי (ולרבים אחרים) זה לא ברור. אפשר להאשים את הפורמט של הטוויטר, ואפשר ואולי צריך לתהות האם מרכז פוליטי הוא שם נרדף לחוסר עקביות ורדידות מחשבתית.
מספר הניצולים גדל
יום הזיכרון לשואה ולגבורה שצוין השבוע הוא הזדמנות טובה להפנות את תשומת הלב לתמורות שחלו במשמעות המונח "ניצולי שואה" שהומר לאחרונה אצל חלק מהדוברים ל"שורדי שואה". רבות דובר על התמורה במעמד ובכבוד שמקבלים הניצולים, אבל אני רוצה להתמקד בהתרחבות המשמעות של המושג.
קחו למשל את הקבוצה של 300 אלף מיהודי פולין וגליציה שברחו בראשית מלחמת העולם השנייה לברית המועצות. חלקם הבינו את המתרחש וברחו עוד לפני שהצבא הנאצי פלש לאזור שבו התגוררו, צעד שללא כל ספק הציל את חייהם. בני הקבוצה הזאת חוו תלאות רבות, היו ביניהם אף כאלו שאיבדו את חייהם ברעב, מחלות ושאר מרעין בישין, אך מרביתם ניצלו. במשך שנים רבות הם לא נחשבו לניצולים, אולם בשנים האחרונות מי שנותר מהקבוצה הזאת זכה למעמד של ניצול שואה. דוגמה מפורסמת נוספת היא יהודי חלק מארצות המזרח שנכבשו בידי מדינות הציר.
קל להבחין בכך שהתרחבות המעמד באה במקביל לירידה הניכרת במספר הניצולים, ובמיוחד בשיעורם מקרב האוכלוסייה. ככל שמדינת ישראל עשירה יותר, ומספרם של הניצולים קטן יותר, קל למדינה להיות נדיבה, משום שהמשמעויות הכלכליות פחות גדולות. התקציבים שמופנים לניצולים הם לא מבוטלים, אולם האופק שלהם קצר. לחלק מההתרחבות ישנו גם רקע פוליטי ועדתי, שגם הוא בעל השפעה לא מבוטלת.
מה שחשוב לדעת, וכאן תפקידם של בני המשפחות הוא קריטי, שבמקרים רבים ניצולי השואה שזקוקים לסיוע אינם ממצים את זכויותיהם. לעתים מדובר בזכויות לקבלת כסף והטבות בישראל ולעתים מדובר בזכויות לקבלת כספים ממדינות המוצא. הניצולים הם אנשים מבוגרים, אך בני המשפחה יכולים וצריכים לסייע בפנייה לגורמים הרלוונטיים כדי לדאוג שקרוביהם יקבלו כל מה שמגיע להם.
הפינה הכלכלית: הקורס הוא לא חובה
קריסת רשת ההכנה לבחינות הפסיכומטריות 'High Q' ומכירתה לחברה בינלאומית שאושרה השבוע, הסבו את תשומת הלב הציבורית לענף הכלכלי הבלתי מבוטל הזה. הענף, שבו פועלים כמה שחקנים גדולים ועוד כמה עשרות שחקנים קטנים, מגלגל יותר מרבע מיליארד שקלים בשנה. מדובר בכסף שחלקו ציבורי (לא מעט מהקורסים ממומנים למעשה על ידי המדינה, במסגרת ההטבות לחיילים משוחררים), ומרביתו כסף פרטי. המטרה פשוטה: להתקבל לחוג הנחשק באוניברסיטה.
מה זה בעצם פסיכומטרי? מדובר בבחינה המורכבת מכמה אלמנטים שמשתנים לאורך השנים, ומטרתה לנבא את סיכויי ההצלחה שלכם בלימודים האקדמיים. ככל שציון הפסיכומטרי שלכם גבוה יותר, הסיכוי שתסיימו בהצלחה את הלימודים, ובציון גבוה יותר, עולה. איך זה קורה? באמצעות מדידה ומחקר עקביים ומקיפים שעורך המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, הגוף שעורך את הבחינות מטעם האוניברסיטאות. הבחינה מתעדכנת ומשתנה כל הזמן במטרה לדייק יותר ויותר את הניבוי שהיא נותנת.
אז איפה הבעיה? בתהליך שעברה ההכנה לבחינה. מאחר שהבחינה יוצרת השוואה בין יכולותיהם של הנבחנים, היא יוצרת פיתוי להתכונן לבחינה ובכך להעלות את הציון האישי. לו היו מוותרים כל הנבחנים על ההכנה לבחינה, הדירוג הפנימי ביניהם היה נשמר, בדיוק כפי שמתרחש כאשר כל הנבחנים מתכוננים היטב לבחינה. אולם מי שלא יתכונן כאשר כל חבריו עושים הכנה שכזו, מטבע הדברים ירד בדירוג הכללי.
במדינה דמוקרטית אי אפשר לסגור בצו את ענף ההכנה לפסיכומטרי, ומסיבות שונות ומשונות קשה מאוד לראות מצב שבו אפשר לוותר על הבחינה ככלי סינון ללימודים אקדמיים. מה כן אפשר לעשות ברמת התלמיד הבודד? להפחית באופן ניכר את ההיסטריה ולבצע בחירות מושכלות, במקום ללכת כמו עיוורים אחרי העדר.
בראש ובראשונה צריך לזכור שלא כולם מעוניינים ללמוד רפואה. תבדקו מה אתם רוצים ללמוד ומה הציון שתקבלו בפסיכומטרי ללא הכנה. בדיקה כזו אפשר לעשות בחינם, באמצעות היעזרות בספר הכנה לבחינה שתשאלו מחבר. את רוב המקצועות אפשר ללמוד עם ציון פסיכומטרי מתחת ל‑700 ואף מתחת ל‑650. אם הציון שלכם בלי קורס מספיק למה שאתם צריכים – אין סיבה לפרנס על חשבונכם או על חשבון המדינה את המכונים השונים וגם לא לבזבז את הזמן. שנת עיכוב מיותרת בתחילת הלימודים עולה לכם המון כסף.
בנוסף לכך, כדאי לבחור את מקום הלימודים לפי איכותו ולא בהכרח לפי מידת ההיכרות עם המותג. לא פעם קורסים במכונים קטנים יהיו זולים יותר ואיכותיים לא פחות. זה הזמן להפעיל את הרשתות החברתיות, להתייעץ עם חברים ומכרים ולהשוות מחירים. לא תמיד מה שעולה יותר דווקא שווה יותר.
לתגובות: pyuter@gmail.com