משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, ולאחד מאנשי כנסת הגדולה היו כמה הצעות לשיפור. נכון, רבי פלטיאל לא היה מהמוכרים או הגדולים ביותר מאנשי כנסת הגדולה, אבל בכנסת גדולה יש מקום לכולם, אז גם רבי פלטיאל מצא לו סטנד וספסל לשבת עליו ולהגות.
כאמור, רבי פלטיאל קיבל את התורה מכל השרשרת שלעיל, והרגיש שיש לו מה לתרום. על כן הוא ניגש לרבו והסביר שיש לו כמה הצעות לייעול המצוות והנגשתן לציבור. רבו התפלץ למשמע הדבר הזה, ומיד הסביר לרבי פלטיאל שהתורה היא מושלמת ואין צורך לנסות ללטש אותה עוד. רבי פלטיאל הנהן ואמר שזה נכון, אבל "שבעים פנים לתורה" (שזה משהו שרבי פלטיאל נהג להגיד בכל פעם שרצה ללוש קצת מצוות ולעצבן מחדש).
רבו ניסה בכל זאת להסביר לו על איסור "בל תוסיף", ורבי פלטיאל הרגיע את רבו והסביר ש"אדרבה, אני בא לחסר", ולזה באמת לא הייתה לרבו תשובה.
רבי פלטיאל התיישב עם רבו והסביר לו את הרעיון. "תראה רבי, נכון סוכות זה חג נהדר?", "אמת ויציב!" הסכים רבו. "אבל אתה חייב להודות שיש משהו קצת מבאס בישיבה בסוכה, לא? נגיד אתה גר בקומה שישית בלי מרפסת סוכה, ועכשיו אתה צריך לרדת למטה בשביל הקידוש הקטן של שבת בבוקר. למי יש כוח לרדת ולעלות שש קומות בשביל חתיכת רוגעלך. לא ככה?".
"תראה", גמגם הרב, "אני לא שמעתי מעולם על בניין עם שש קומות, אבל אני מניח שביום שבו יהיה מבנה כזה, אז תהיה המצאה כמו מעלית שבת שתקל עלינו לעלות ולרדת", ענה הרב בראייה מרשימה קדימה. "ייתכן מאוד שתהיה המצאה כזו רבי, אבל אם נהיה כנים עם עצמנו הרב, כבודו נראה לי מאלה שימצאו סיבה למה אפילו מעלית שבת זה אסור". הרב נאלץ להנהן בהסכמה, "זה עובדין דחול!" אמר ברפלקס.
"עכשיו תראה", המשיך רבי פלטיאל, "גם חג הפסח הוא חג נהדר, אבל יש בו משהו קצת מבאס". "מה מבאס בחג חירותנו?!", התרעם שוב הרבי. "ובכן, אין מה לאכול!", ענה רבי פלטיאל. "מה לגבי קטניות?", שאל רבו. "שנינו יודעים שזה עניין של זמן עד שנאסור גם את זה", ענה פלטיאל. "כן, כן. זה נכון", ענה הרב, "משהו עם שקיות אורז מעורבבות, נשמע לי בעייתי". "אז מה שאני מציע", ניגש פלטיאל לנקודה, "הוא לאחד את שני החגים הללו לחג אחד שיקרא פסוכות, או סוכפסח, ובו במשך שבעת ימים נשב בסוכה ונאכל מצות. ככה נרכז את הבאסות לשבוע אחד, ובשבוע האחר נעשה סתם חופש שבעה ימים".
רבי פלטיאל סיים את הפיצ' והמתין למוצא פי רבו. "תראה, בתורה כתוב שאלה חגים נפרדים…", מלמל הרב. "תורת חיים היא!", החזיר רבי פלטיאל בעוד פתגם שאי אפשר להתווכח איתו. בצר לו נאלץ הרב להעלות את הצעתו של פלטיאל לדיון. עשרה ימים נמשכה השקלא וטריא שבה גדולי התורה של כל הזמנים הביאו ראיות וניסים גלויים כדי לסתור, לשרש ולעקר את טענתו של פלטיאל. בתגובה רבי פלטיאל המשיך לזעוק "וחי בהם! וחי בהם!" שוב ושוב, עד שאנשי כנסת הגדולה נשברו והסכימו לעשות פיילוט לתוכנית במשך שנה אחת, ברובע ג' בנחלת שבט זבולון.
אחרי שנה התכנסו החכמים לשמוע איך עבר על הזבולונים החג החדש, והממצאים היו מרתקים. בני זבולון חיברו קונטרס בשם "הלכות חוסר מעש", ובו מאתיים שלושים וארבעה סעיפים הנוגעים לאופן שבו יש להתבטל בשבעת ימי החופש: מה האורך הראוי לערסל, כמה שעות יש לישון על הבטן לפני שעוברים לגב, ומה דינו של מי שנתעורר שלא ביקיצה טבעית (חוזר לתחילת השינה).
רבי פלטיאל משך בכתפיו בייאוש. העם הזה פשוט לא בנוי לחופש, הוא הבין. רבו טפח על כתפיו בנחמה, "אולי אתה פשוט מקדים את זמנך", הוא אמר. רבי פלטיאל הנהן וחשב שאולי ביום מן הימים יזכה העם הזה באמת לחג שהוא נטו כיף, ואם מישהו היה שואל אותו, הוא היה ממליץ על מתישהו בכסלו.