יהושע גריקפריק היה בסך הכול מרוצה מתפילותיו בראש השנה. הוא קיבל על עצמו עול מלכות שמיים כראוי, לא דיבר בזמן התקיעות, ואפילו הצליח לא להשתגע כשהחזן חזר 384 פעמים על המילה "היום" בחלק האחרון של מוסף (והצליח לא לצחוק כשהשכן שלו לספסל שר: "היום היום היום היום היום היום, היום כנראה כבר לא נאכל צהריים").
עם צאת החג התפנה יהושע כהרגלו לפשפש במעשיו ולקבל קבלות טובות לקראת השנה החדשה, כדי להיכנס ליום כיפור כשליבו נקי ומחשבותיו טובות. אבל אז צלצל הטלפון.
"שלום, אני מדבר עם יהושע גריקפריק?", שאל הקול. "אני יהושע, כן, אבל כל החברים שלי קוראים לי אושיק", ענה.
"אז תשמע יהושע, כאן חשביה ממשרד רואי חשבון-נפש חשביה ומלאכיו בע"מ. יש לנו בעיה".
יהושע מעודו לא שמע על חשביה הנ"ל וגם לא נולד אתמול, לכן הניח באופן טבעי שמדובר במתיחה.
"תראה חשביה, אם זה לגבי הנסיך הניגרי שרוצה לתת לי את הצוואה של סבתו המנוחה אם רק אעביר לו 2,500 דולר במזומן, אז תמסור לו שכבר תרמתי", ענה וניגש לנתק את הטלפון.
"זה לגבי הקבלות שלך!", זעק חשביה.
"לגבי מה?"
"תראה יהושע, אני מלאך רואה חשבון-נפש כבר 720 שנה".
"720 שנה?!", התפלא יהושע. "כן, אני יודע שזה נשמע לך הרבה, אבל פה זה כלום. למעשה בדיוק סיימתי את הסטאז' אתמול". "תתחדש", אמר יהושע בנימוס. "תודה", ענה חשביה בקרירות וניגש לעניין. "שמע יהושע, אני יושב פה על הדו"ח שלך לתשע"ז, והמספרים לא מסתדרים".
"מה זאת אומרת לא מסתדרים?"
"תראה, אנחנו אוספים פה את כל הקבלות שקיבלת על עצמך, ועל כל קבלה כזאת אני אמור לראות פעולת זכות תוך מקסימום 90 יום, שזה די הרבה זמן בשביל קבלה רגילה, אבל אנחנו מפרגנים לכם. זה חלק ממה שנקרא 'חוטא פלוס תשעים'".
"הבנתי", אמר יהושע למרות שלא הבין כלום.
"בשבועות האחרונים חישבנו פה את הקבלות שלך מיום כיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה, ואני לא רואה אצלי תיעוד של פעילויות זכות שתואמות את הקבלות, כך שהחשבון נפש הכללי שלך עדיין במינוס גדול".
"מינוס?"
"ועוד איך", ענה חשביה ברצינות תהומית, "יש לי פה חור גדול שאני אצטרך למצוא דרך להסביר לחבר'ה מהקומה העליונה, אם אתה מבין למה אני מתכוון".
"ריבונו של עולם!", הזדעק יהושע.
"בדיוק. וזה עוד כלום, יש לנו כאן קבלות שעשית כחלק מעסקאות ישירות מול ריבונו של עולם. למשל קיבלת על עצמך להתפלל מנחה במניין כל יום, ובתמורה ריבונו של עולם ישלח לך פרנסה. אלא שלמרות שהקב"ה שלח פרנסה, הקבלה שלך לא מומשה, ולמעשה השתמשת באותה קבלה ממש כדי לבקש מהקב"ה שלילד שלך יהיה טוב בכיתה א'. מה שאכן קרה. אתה מבין מה עשית פה?".
"קבלות כפולות…".
"לעסקאות שונות. בדיוק. אתה מבין על מה אני מדבר, נכון? יש כאן חשד להלבנת מעשים", סיים חשביה בפאתוס.
"אוי ויי".
"בהחלט אוי ויי. זה בלגן שלם, החבר'ה שלי עובדים פה מסביב לשעון".
"זה מאוד לא נעים לי", הצטער יהושע.
"אל תדאג, הם מלאכים, הם לא ישנים".
"אה, בסדר", נרגע קצת יהושע, "אבל מה נעשה בתכל'ס, חשביה?".
"שמע מר גריקפריק, אנחנו נריץ עוד כמה בדיקות, אבל אני מפציר בך בינתיים לא לקבל אף קבלות חדשות. אתה גם ככה בצרות צרורות".
השיחה נותקה ויהושע נותר המום, חסר אונים, ועם כאב ראש גדול. בצר לו קיבל על עצמו מיד קבלה שלא לקבל השנה קבלות חדשות, מה שהחמיר את כאב הראש שבעתיים.
השבוע עבר עליו בייסורים, אבל רגע לפני כניסת הצום קיבל יהושע שיחה נוספת מחשביה. "שמע מר גריקפריק, דיברתי עם החבר'ה בקומה העליונה ומתברר שיש לך הרבה פעולות זכות שלא הוצאת עליהן קבלה, שזה חבל כי אם כבר עשית מעשה טוב, כדאי לקבל עליו קבלה מראש. זה מאזן לך לגמרי את החשבון נפש. אפשר להירגע", סיכם חשביה.
"ומה לגבי קבלות חדשות?", שאל יהושע גריקפריק, שיותר מכל דבר אהב להבטיח לעצמו הבטחות להפוך לבנאדם אחר לגמרי.
"שמע יקירי, אני אומנם רואה חשבון-נפש רק 720 שנה", אמר חשביה בטון מרוכך, "אבל אני ממליץ מאוד להתחיל בקטן. לך על קבלה אחת טובה ונתקדם משם".