חנה וזבואל למשפחת גוני בן נפתלי חיכו בסבלנות לתורם, בזמן שיהושע חילק לכל ישראל נחלה. שרי האוצר של יהושע, מחלון וכחלון, קראו לתוכנית "מחיר למתנחל" וכשמה כן היא – הגרלה שבה כל בן ישראל זכה לנחלה משלו בגורל. ושלא כמו הגרלות אחרות (אהמ אהמ) בהגרלה הזאת אף אחד לא נשאר בלי דירה.
חנה וזבואל זכו לנחלה באזור טבריה, ממש על יד הכנרת, ונפשם עלצה בקרבם מאחר שהאמינו שבכזה מיקום יוקרתי אין ספק שערך הדירות עתיד לזנק כמו גור אריה המזנק מן הבשן (להבדיל).
הם נכנסו לדירתם החדשה בתחילת הקיץ עם תום מסע הכיבוש המפרך, ומיד יצאו למרפסתם החדשה, השקיפו על נופי הארץ הטובה אשר נתן להם אלוקי אבותיהם, והחליטו שהם צריכים איזה שבועיים באירופה כדי להתנתק.
"שמע יהושע", אמרו למנהיגם יהושע, שמשום מה לא התעקש שיכנו אותו בתואר כזה או אחר. "הארץ באמת אחלה בחלה, אבל אנחנו פה כבר שלושה שבועות כמעט ומתחיל להיות לנו מחניק", הסבירה חנה, "פלוס זה קיץ עכשיו וזה הזמן היחיד שיש לי חופש מהעבודה".
"במה את עובדת?", תמה יהושע. "אני מרפאה בדבלות", הסבירה. "זה מוכר במשרד הבריאות כמקצוע פרה-רפואי. אני לוקחת ילדים עם בעיות חברתיות ומטפלת בהם דרך ייבוש תאנים. זה מאוד הולך עכשיו". יהושע עצר רגע את שטף דיבורה של חנה לבית גוני כדי לעכל שבכלל יש דבר כזה משרד בריאות (ושבראשות המשרד עומד אחד החבר'ה האלה שמאמינים שאסור היה בכלל לעלות לארץ מלכתחילה).
"אז אתם רוצים לרדת מהארץ שלושה שבועות אחרי שנחלנו אותה?", שאל יהושע כדי לראות שהוא מבין. "לרדת?! חלילה!", התרעם זבואל שעד עכשיו ישב בשקט כי אשתו הייתה בשוונג, "אנחנו רק צריכים שבועיים להתרענן קצת".
"אז למה לא להתרענן בארץ?", שאל יהושע בתום. "שמעתי שיש באילת דבר כזה שנקרא בננות", אמר והתכוון לבננות ממש. "הגזמת יהושע", אמר זבואל. "שנטייל פה בארץ עם כל האספסוף?", צחק. "יש לנו באמת אחלה ארץ", אמרה חנה בפיוס, "ואני לגמרי מבינה את כל הקטע שעיני ה' אלוקיך בה וכל זה, אבל גם אתה חייב להסכים איתי", לחשה כממתיקה סוד, "שבכל חור פה אתה פוגש ישראלים… איזו מין חופשה זו? באירופה אפשר להסתובב שבועיים בלי לפגוש ישראלי אחד! רק שבטים נורדים אצילים", הסבירה בנחת.
"מה הבעיה בישראלים?", שאל יהושע בייאוש. "נו באמת, אל תשווה", אמרה חנה. "אנחנו ישראלים גאים והכול. אבל יש לנו עוד המון מה ללמוד מבחינת תרבות ופולקלור".
"זוכרת את מצרים מאמי?", אמר זבואל לחנה בגעגוע, "זו הייתה חופשה!"
"הלו, אתם הייתם עבדים במצרים!", הזדעק יהושע. "בסדר, בסדר. אבל איזה קלאסה יש לגברים המצרים", אמרה חנה, "לא כמו בני ישראל שכל הזמן דוחפים בתור, למצרים היה רוך כזה. זוכר את המצרי ההוא שהלקה אותך זבואל?". "בטח זוכר, איך אפשר לשכוח", אמר זבואל בערגה, "איזה גבר מרשים, איזה לבוש מפואר. לא כמונו, עם הגלביות האלה…"
חנה וזבואל שלפו את הדרכונים המצריים שלהם כדי להראות ליהושע בגאווה עד כמה הם אזרחי העולם הגדול, ויהושע הבין שבשונה מעמלק בשעתו, את הזוג הזה הוא כבר לא יכניע. "בסדר", אמר, "אני מאשר לכם לצאת".
"סליחה?", תמהה חנה, "לא באנו לבקש אישור". "אז בשביל מה אתם מדברים איתי?", שאל יהושע. זבואל גרד בפדחתו. "רצינו להתייעץ איתך, בתור מי שכבר יצא לו לרגל במדינות חדשות, לאן אתה ממליץ לנסוע".
יהושע נאנח בהשלמה, כמי שמבין שהעם הזה עוד יצטרך לעשות כמה סיבובים בחו"ל לפני שיבין מה יש לו ביד. "נו", הוא אמר, "שמעתי שיש דיבור מאוד חזק עכשיו על גיאורגיה".