כפי שקובע החוק, נתניהו בחזקת זכאי ויכול להמשיך לכהן בראשות הממשלה כל עוד לא הורשע בהרשעה חלוטה בבית המשפט. החלטה של היועמ"ש להעמידו לדין לא צריכה להשפיע על ההצבעה בבחירות
המלצת היועמ"ש מנדלבליט להעמיד את ראש הממשלה נתניהו לדין, שצפויה להתפרסם בימים הקרובים, היא עת מבחן לנחישות, לרצון הקיום ולבהירות הדעת של המחנה הלאומי.
זה לא סוד שבנימין נתניהו לא יכול להיות דוגמה ומופת להתנהלות ראויה בענייני ממון בכלל וקבלת טובות הנאה בפרט. חבל מאוד שזה כך, והוא ראוי לביקורת ואולי גם להעמדה לדין.
מצד שני, נשמעות טענות חזקות על כך שבחקירות נתניהו התגלו פגמים רבים של אכיפה סלקטיבית וניסיון הפללה על מעשים שפוליטיקאים אחרים מעולם לא נחקרו עליהם, כולל פוליטיקאים שמכהנים כיום. לא שמענו הסברים משכנעים, למשל, לעובדה שרק נתניהו נחקר בטענה לקבלת שוחד בדמות סיקור תקשורתי אוהד. זאת למרות שהמערכת הפוליטית מלאה באנשים שקיבלו, ממש כמו נתניהו, סיקור אוהד במקביל לקידום חקיקה ופעולות אחרות שנקטו לטובת כלי התקשורת המפרגנים.
קשה גם להתעלם מכך שהמשטרה נהגה שלא כשורה בהדלפות מגמתיות מחקירות ראש הממשלה, ובהתבטאויות מוזרות של מפכ"ל המשטרה ובכירים אחרים בה, שהסגירו יחס לא מאוזן כלפי נתניהו ולהיטות יתר להפליל אותו. מצטרפת לתמונה הזאת גם מגמתיות פוליטית בוטה של אנשי תקשורת שעוסקים בפרשה, כמו גם התבטאויות של גורמים משפטיים כי הפרשה הזאת תטופל הרבה פחות בחומרה אם נתניהו יפסיד בבחירות, או אם הוא יאמץ יוזמה מדינית פשרנית מול הפלשתינים. נוצרה בפרשה הזאת אווירה של זיהום ההליך המשפטי בשיקולים צדדיים, פרסונליים ופוליטיים.
גם היועץ המשפטי לממשלה, למרות מקצועיותו ויושרו הבסיסיים, לא נקי מאינטרסים. הוא צריך להיות אמיץ במידה בלתי רגילה כדי להחליט לא להעמיד את נתניהו לדין במצב הנוכחי. אם יחליט לסגור את תיקי החקירה יצלבו אותו בתקשורת ובהפגנות שמאל, והברנז'ה המשפטית המוטית שמאלה לא תסלח לו. למנדלבליט יש גם מן הסתם שאיפות אישיות, למשל להתמנות לבית המשפט העליון – כפי ששואף כל יועמ"ש טוב. ובכל מקרה, הוא בן אנוש שעשוי לטעות או לכרוע תחת הלחצים. בבחירה שבין לסגור את התיקים ולחטוף ובין להסתכן בזיכוי, נכון יותר מבחינתו להסתכן בזיכוי.
בכל מקרה, החלטת היועמ"ש איננה הרשעה בדין. החוק הברור קובע שראש ממשלה יכול להמשיך לכהן גם כשמתנהל נגדו משפט, כל עוד לא הושגה הרשעה חלוטה לאחר הרשעה ראשונית ודחיית ערעור. בוודאי שנתניהו יכול להמשיך לכהן כשרק הוחלט להגיש נגדו כתב אישום – לפני שימוע, לפני הרשעה ולפני ערעור.
כאשר במחנה השמאל קורצים לנתניהו לעשות כמעשה שרון המושחת ולהינצל מחקירה בתמורה לעקירה, על המחנה הלאומי לעמוד על דרישה צודקת מינימלית של התנהלות על פי חוק תוך הסתמכות על חזקת החפות. כפי שקובע החוק, כל עוד בית המשפט לא אמר את דברו – התיקים הפליליים נגד נתניהו לא צריכים להיות גורם מכריע בשאלת התמיכה בו.
במקום הלא נכון
1. לפני כשבוע וחצי התפרסם בתקשורת שהעיתונאי אלישיב רייכנר מצטרף לרשימת הימין החדש לכנסת ה-21. כמה שעות לאחר הפרסום, כשהטלפון צלצל ועל הצג הופיע שמו, חשבתי שרייכנר רוצה להזמין ריאיון ב'בשבע' לרגל המעבר שלו מהתקשורת לפוליטיקה. כתבתי לו שיסמס, וכאן ציפתה לי הפתעה קלה. לא ריאיון ולא פוליטיקה – רייכנר ביקש להזמין אותי לסעודת שבע ברכות לבנו, שנועדה להתקיים באותו ערב ביישוב שבו אני גר. איחלתי מזל טוב והשבתי שלצערי איני יכול להגיע בגלל אזכרה לאחותי ע"ה שנערכה באותו זמן. אלמלא כן, השתתפותי בשמחת המצווה הייתה טבעית במסגרת קשרי הידידות בין שנינו שהחלו כבר לפני 20 שנה, כאשר בהיותי עורך 'מקור ראשון' הזמנתי את רייכנר, אז בן 24, לכתוב בעיתון. בתקופה שחלפה מאז הוא הספיק להפוך לעיתונאי מוכר ומוערך, אישית ומקצועית.
בחנוכה האחרון סיימתי תקופה של כשלוש שנים שבה קיימתי עם רייכנר סוג של זוגיות רדיופונית, במסגרת פינת דיון ועימות שבועית שהחזקנו בגלי ישראל. ההתעסקות בקביעת שלושת הנושאים שיידונו בפינה והשידור עצמו גזלו משנינו כחצי שעה בכל יום חמישי. בין הדברים שהחזיקו אותי בפינה הזאת לאורך זמן היו ההערכה והכבוד ההדדיים, הנכונות להתגמש ולהתחשב איש ברצונות של רעהו, וההנאה שלנו ושל מגישי ומנהלי התוכנית מן הפולמוס הסוער – שנבע מהפערים האידיאולוגיים הקיימים למרות הבסיס הערכי המשותף. לאחר שצברנו ויכוחים על מאות נושאים וגם אי אלו הסכמות, נדמה לי שהפכתי למומחה לא קטן לדעותיו של הפוליטיקאי המתהווה אלישיב רייכנר.
2. בהיבטים מסוימים, ההחלטה של רייכנר ללכת לימין החדש היא טבעית. בהיבטים אחרים היא מפתיעה. בדיונים שלנו, רייכנר הצעיר ממני בכעשר שנים לקח בדרך כלל את הצד היותר פשרני, גם בתחום המדיני וגם בתחום הדתי. אז אם אכן בענייני דת ומדינה הקו המוביל את התנהלות המפלגה הדתית-חילונית החדשה יעוצב ברוח צהר ואמנת גביזון-מדן, רייכנר ירגיש שם בבית. מתאים לו גם לתפוס מרחק מסוים מהקצה הימני של המפה הפוליטית. לעומת זאת, במישור הכלכלי-חברתי רייכנר החברתי קרוב יותר לעמדות שמאליות, ותומך בהתערבות ממשלתית מסיבית לשם צמצום הפערים החברתיים. לא ממש מסתדר עם עמדותיו הכלכליות המוצהרות של הימין החדש. אחד הנושאים שעליהם התווכחנו לא מעט היה היחס לשיתופי פעולה עם גופים שנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל. אני הייתי נחרץ בהתנגדותי, רייכנר לימד סנגוריה. גם בעניין הזה דעותיו לא ממש תואמות את הרוח של לפחות חלק מחברי מפלגתו החדשה.
אני מניח שרייכנר, שדוגל בשיתופי פעולה עם ציבורים רחבים, מרגיש נוח לצאת מגבולות המגזר עם מפלגתו החדשה. אבל כאן בעצם טמון אבסורד מסוים, משום שבעומק נפשו האיש הוא מפד"לניק בדם. בבחירות 2009, כשהבית היהודי התמודדה ראש בראש מול האיחוד הלאומי, רייכנר שהיה אז רק בן 33 ועיתונאי פעיל תרם את שמו למקום לא ריאלי ברשימת הבית היהודי. הוא קשור בטבורו לציונות הדתית הקלאסית, לא רק אידיאולוגית וסוציולוגית אלא גם ארגונית – עובדה המתבטאת בין השאר בחברותו רבת השנים בהנהלה הארצית של בני עקיבא. לפני בחירות 2013 הוא היה חבר בוועדה מטעם הבית היהודי שהחליטה על עריכת פריימריז במפלגה. איש לא היה מופתע אם הוא היה משובץ גם בוועדה המסדרת שבחרה את המקום הראשון והשלישי ברשימת הבית היהודי לכנסת. לפני כשנה הוא סיים לכתוב את הביוגרפיה של הרב חיים דרוקמן – הדמות התורנית המשפיעה ביותר בבית היהודי בתקופת בנט ושקד, שנטישתם היא גם סוג של התרחקות מסמכותו ומהשפעתו.
3. אלישיב רייכנר הוא עיתונאי מצוין, גם אם בעיתון מתחרה. לאורך השנים הוא נודע גם כאיש ציבור ערכי, שבלט בפעילותו ובהשמעת קולו למען השכבות החלשות ולמען הפריפריה. בימים כתיקונם, העובדה שרייכנר ואני לא נצביע הפעם לאותה מפלגה הייתה יכולה לפרנס עוד אחד ממאות הוויכוחים בינינו שהסתיימו ברוח טובה. אבל הפעם קשה לי לברך אותו על הצטרפותו לימין החדש, בגלל הנסיבות הלא ראויות של הקמת המפלגה הזאת במחטף פוליטי, תוך הותרת הר של חובות ועיי חורבות במפלגת האם של רייכנר עצמו – הבית היהודי.
רייכנר לא אחראי לפרישה ולנסיבותיה, אבל הצטרפותו למפלגה החדשה נותנת למעשה הזה גושפנקה ולגיטימציה. אין עוד מישהו כמוהו ברשימת המפלגה שממחיש באופן כה מובהק את הניסיון לקחת, בניגוד להבטחות המוקדמות, את קולות המיינסטרים של הציונות הדתית. קשה לראות את מפלגת הימין החדש דואגת לקיומם ולרווחתם של מוסדות הציונות הדתית שרייכנר כה קשור אליהם – ממוסדות החמ"ד, הישיבות והאולפנות והמדרשות, דרך השירות הלאומי ובני עקיבא ועד לגרעינים התורניים. אם בנט התקשה לסייע להם כיו"ר הבית היהודי משום שחשש מתיוג מגזרי, מה הסיכוי שהוא יתחיל לדאוג להם דווקא עכשיו?
הייתי שמח להאמין שרייכנר צורף לרשימה על תקן פטריוט של עירו ירוחם, כדי שיביא את קולות הפריפריה הדרומית. אבל אלונה ברקת, מספר 3 ברשימה ומי שהביאה לבאר שבע שלוש אליפויות אחרי ארבעים שנות בצורת, היא הרבה יותר אפקטיבית למטרה הזאת. את רייכנר הביאו בשביל קולות המיינסטרים הדתי-לאומי, ועל הצעד הזה קשה לי לברך. בעיניי הוא האיש הנכון במקום הלא נכון.
שלא כמו לפני עשר שנים, הפעם רייכנר שובץ במקום ריאלי, וגבוהים הסיכויים שייבחר לכנסת. אני בטוח שהוא יהיה חבר כנסת טוב, ומקווה שלמרות הצטרפותו למפלגה לא מגזרית – הוא לא יתכחש לחובתו הערכית לפעול בין השאר לטובת מפעלי הציונות הדתית. אבל הוא בוודאי לא יופתע לשמוע שאת הקול שלי, למרות אהבתי והערכתי אליו, לא אוכל לתת לו. אשמח שמספר 7 בימין החדש יהיה בכנסת, אבל עם הפתק שלי חשוב לי הרבה יותר להכניס את מספר 7 באיחוד מפלגות הימין – אורית סטרוק.