שאיפתו של כל הורה היא שילדו יהיה מוגן ובטוח בכל מקום. לצערנו, בזמן האחרון אנו עדים לכך שילדים עלולים להיפגע פיזית ורגשית מאנשים זרים ואפילו מאנשים המוכרים להם היטב. המטרה העיקרית שלנו, לפני הכול, היא לסייע לילדינו להיות יותר ערניים, מודעים ובטוחים בעצמם ולא לגרום להם לפחדים מיותרים.
ילדים שיקבלו מידע המותאם לגילם ולרמתם וידעו איך לנהוג ברגע האמת, יחושו יותר ביטחון ויפתחו פחות חרדות.
הדגישו לילדים שרוב רובם של אנשים הם טובים. יחד עם זאת, יש גם מעט מאוד אנשים רעים שמהם צריך להיזהר.
קודם כול נבדוק האם מסלולי ההליכה של ילדינו בטוחים. האם הם הולכים במקומות בעלי תנועה ערה, בשעות שהרחוב מלא ולא נכנסים לשבילים או למקומות מבודדים? לפעמים יש צורך לשנות את מסלול ההליכה או את השעות כדי ליצור תנאים מוגנים יותר.
הסבירו לילדיכם שרוב הפוגעים נראים כאנשים נורמטיביים, והם יכולים גם להיות עטורי זקן ופאות, לבושים בחליפה וכובע. הם נראים כמו כל אדם רגיל ולעתים קרובות דווקא מגלים חביבות ונחמדות כלפי ילדים.
הגדירו לעצמכם ולילדכם סדרי עדיפויות. מוגנותו של הילד חשובה יותר מחוסר נוחות, מאי-נעימות או ממבוכה של הילד עצמו, או של כל אדם אחר. לדוגמה, שכן מבקש מהילד לרדת איתו למחסן ולסייע לו לעלות כיסאות לרגל השמחה. על הילד לדעת שהוא חייב לשאול את רשות הוריו גם אם הסירוב כרוך בחוסר נעימות כלפי השכן.
למדו את ילדיכם לבקש רשות לפני כל שינוי בתוכנית – לאן ללכת, מה לעשות ועם מי להיות. לדוגמה, אם הילד משחק בחוץ עם חבר והחבר מזמין אותו להמשיך לשחק בביתו, על הילד לבקש רשות מהוריו (או ממבוגר אחראי אחר) גם אם הוא בטוח שיקבל רשות.
שננו עם הילד את שלושת הלמ"דים הנחוצים במצבי חירום: לצעוק, לברוח ולבקש עזרה. רוב הפוגעים רוצים חיים קלים. הם לא מעוניינים בילדים שמגלים התנגדות. כל פעולת התנגדות – צעקה, תנועת השתחררות או בריחה – יעילה מאוד ובולמת את רוב הפגיעות.
שחקו עם ילדיכם במשחק תפקידים שבו אתם מציגים זר המצווה על ילד להיכנס מיד לאוטו שלו והילד צועק, בורח למקום מוגן ומבקש עזרה (אפשר כמובן לשחק במגוון סיטואציות). חשוב לא להפחיד את הילד יתר על המידה ולהסביר שבעזרת המשחק הוא ידע להגיב נכון.