בין תזמורת הבולשוי לבית הספר לחזנות בישראל, המנצח והמעבד הקלאסי אלי יפה מתרגש בכל שנה מחדש מהחזרות לקראת תפילות הימים הנוראים, ומוכן להחליף את כל המקהלות בחזן אותנטי אחד ממאה שערים
חודש אלול רק החל, אבל מחלונות בית הכנסת הגדול בירושלים כבר בוקעים מדי ערב קולות תפילות הימים הנוראים. "ונתנה תוקף", "אמת כי אתה הוא יוצרם", פסוקי מלכויות, זיכרונות ושופרות בארבעה קולות וחזן. בשביל המנצח והמעבד הקלאסי אלי יפה זו תהיה השנה ה‑38 שהוא מנצח על מקהלת בית הכנסת הגדול, אבל בכל שנה כשהימים הנוראים קרבים הוא מתרגש מחדש.
אחרי כמעט ארבעה עשורים כמנצח, אתה מרגיש שהתרככת, שאתה פחות מקפיד על כל תו?
"אני לא מוותר על שום דבר אומנותי בגלל כבודו של הקב"ה", הוא מטעים, "כשהכהן גדול נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, הוא יכול לעשות טעויות? זה היה עולה לו בחיים. אז אני אומנם לא כהן גדול, אבל כך אני מתייחס לתפילה ולקב"ה".
אתה מרגיש את שלשלאות הברזל ברגליים שקשרו לכהן הגדול כשנכנס לקודש הקודשים בכל פעם שאתה ניגש לנצח על המקהלה בתפילה?
"בהחלט. בכל פעם אני מבקש מהקב"ה שידריך אותי נכון. יש מנצחים טובים ממני, אבל אני עושה עד כמה שהידע שלי מרשה לי", הוא מצטנע. "מבחינה אומנותית אני לא מוותר על כלום. זה לא אומר שאם מישהו יעשה שגיאה אני אתן לו כדור בראש. אבל לכתחילה צריך לעשות את ההשתדלות בצורה הכי טובה".
גילוי נאות: את אלי יפה אני מכיר מקרוב מאז ראש השנה לפני ארבע שנים, אז חבר שכנע אותי לצעוד איתו בבוקרו של החג אל בית הכנסת הגדול. עד היום כשאני נזכר בתפילות הללו חולפת בי צמרמורת. המקהלה ששרה יחד עם החזן חיים אדלר באותה שנה הביאה אותי להחלטה שבשנה הבאה אעמוד יחד איתם על הבימה. חודש מאוחר יותר נפגשתי עם אלי בבית הספר לחזנות שהקים בפתח תקווה, ולאחר כמה חודשים של לימודים אינטנסיביים הפכתי גם אני לחבר מקהלה.
היו רגעים שאמרת לעצמך: הנה עשינו את זה, הייתה תפילה מושלמת?
"אין דבר כזה. תמיד אני ארצה לשפר עוד ועוד. החיים שלי מפסיקים כשאני מפסיק לחפש".
בהשראת זובין מהטה
המאסטרו אלי (אליעזר דב) יפה (64), בוגר האקדמיה למוזיקה יהודית בירושלים בהצטיינות ובוגר האקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון בהצטיינות, נחשב לאחת הדמויות המובילות בעולם בתחום המוזיקה היהודית, הן כמנצח, הן כמלחין ומעבד והן כמרצה ומחנך. את השכלתו המוזיקלית הוא החל לרכוש בגיל 19 – גיל מאוחר מאוד, יהיו שיגידו מאוחר מדי בעולם המוזיקה. אך הגיל לא מנע ממנו להפוך לאחד המומחים בעולם בתחום הליטורגיקה (חיבור צלילים למילים) במוזיקה היהודית והקלאסית. במהלך השנים כתב יפה מאות פרקי חזנות, כמו גם עשרות עיבודים לחזנות, לזמר החסידי, הישראלי והמזרחי ועוד.
"ראיתי את זובין מהטה מנצח בקונצרט והוא הדביק אותי", מספר יפה על הרגע שבו הבין שזה ייעודו. ואכן, מבט אל שפת הגוף המתנועעת של יפה בעת הניצוח מגלה את מורשתו של מהטה בכל תנועה. בית הוריו של יפה לא היה מוזיקלי במיוחד, פרט לעובדה שהוא עצמו למד פסנתר כילד.
בשנות ה‑50 המוקדמות פרצה בעולם מגפת הפוליו, ויפה היה אחד מקורבנותיה. בגיל שנה חלה ואחת מרגליו הפכה למשותקת חלקית, מה שגורם לו לצליעה עד היום. "יש שמאחלים לכל אמן שעולה לבמה 'תשבור רגל'. אני יכול לומר שאת חלקי כבר נתתי", הוא אומר בחיוך.
הנכות דחפה אותך להוכיח שאתה מסוגל למרות זאת?
"במובן מסוים הרגל דרבנה אותי", הוא מודה, "הקב"ה לא מכה בשתי ידיים. הייתי צריך לעבור את מחלת הפוליו, ה' נתן לי את הידיים והלב ואת שאר האיברים לנסות ליצור מוזיקה טובה".
ב-1979 התבקש יפה על ידי אביו, שהיה מייסדו של בית הכנסת הגדול במשכנו החדש, לקחת על עצמו את תפקיד המנצח בהיכל שלמה. בנוסף לתפקידו זה, הוא ייסד את בית הספר לחזנות בירושלים, וכיום משמש גם כמנהל המוזיקלי של בית הספר המרכזי לחזנות בפתח תקווה. מתחת ידיו עברו מאות תלמידים, בהם חזנים מוכרים ובעלי שם, כגון החזן הצבאי הראשי שי אברמסון, אברימי קירשנבוים שמכהן גם כחזן בית הכנסת הגדול, ישראל רנד ועוד רבים.
אבל מאחורי כל התארים המקצועיים, יפה הקדיש את חייו בעיקר למטרה אחת, שבמובנים רבים הצליחה: החייאתו של עולם החזנות, עולם שבמשך שנים נחשב לנישתי, לא מעניין או לא רלוונטי לציבור הרחב. בעשורים האחרונים הפיק יפה מאות קונצרטים לעולם החזנות, והקהל מגלה עניין רב. במקביל הוא מגדל דור חדש של חזנים שהולך ומתרחב.
"גדלתי על חזנות", הוא נזכר כיצד התחבר לתחום. "החזן הראשון שהערצתי היה החזן האגדי משה שטרן, שה' יאריך שנותיו. אבל הוא האחרון מדור הנפילים של עולם החזנות. לא היה דור המשך, היו בעיקר חקיינים", הוא אומר. "בשנות ה‑80 המאוחרות יעץ לי חמי להקים בית ספר לחזנות. הקב"ה סייע בידי, והיום יש חזנים בוגרים וגם מנצחים. הכול מתפתח. למעשה, החיינו את עולם החזנות".
עולם שהוא מבחינתך שילוב של מוזיקה קלאסית ומוזיקה יהודית?
"אם לא הייתה מוזיקה יהודית, לא היו הרקוויאם של ורדי, המיסות של באך ומוצרט. כל היצירות הדתיות הגדולות לא היו קיימות אם המלחינים לא היו לוקחים דוגמה מהעולם היהודי, שהיה הראשון להביא את המוזיקה כחלק מעבודת הקודש. אני רוצה להראות לעולם, בעיקר בגרמניה, שם אני מנצח, מה הם ניסו להכחיד ולא הצליחו ולעולם לא יצליחו. אני עושה זאת בשפה שלהם, מביא פרקי חזנות, את התזמורת הקלאסית המכובדת, מבלי לפגוע כהוא זה בחזנות עצמה, ומשלב אותם יחד עם הספרות הקלאסית המכובדת, עם המלחינים הידועים".
שגם המתפללים יהיו חזנים
לא במקרה יפה מנצח על מקהלת בית הכנסת הגדול בירושלים. למשפחתו יש קשר אישי חם למקום. אביו, ד"ר משה אברהם יפה, היה הרוח החיה מאחורי בניין בית הכנסת הגדול שנחנך ב‑1982. היוזמה להקמת בית הכנסת עלתה עוד בשנת 1923, אז פרסמו הרבנים הראשיים לישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יעקב מאיר קריאה להקמת בית כנסת מרכזי וגדול בירושלים ההולכת ומתפתחת. קריאה זו, יחד עם עוד רבות אחריה, נענתה בשנת 1958, אז נחנך בית הרבנות הראשית לישראל 'היכל שלמה', שהוקם על ידי אביו של יפה, ובו גם בית כנסת. עם השנים בית הכנסת קטן-המידות לא ענה על צורכי המתפללים, שהלכו והתרבו. בית הכנסת עבר למשכנו הנוכחי, וכיום מנהל את בית הכנסת אחיו התאום של יפה, עו"ד זלי (שניאור זלמן) יפה.
"מכל העולם באים לשמוע אותנו", אומר יפה כשאנחנו מתיישבים בבית הכנסת הגדול בסיום החזרה. "המקהלה שלנו מצטיינת כי אנחנו שרים עם נשמה ועם לב. לי חשוב שהמתפללים יתחברו לתפילה מעבר לדיוק ולשירה. לכן אני מסביר את משמעות הקשר בין השירה לתפילה. שישירו מתוך הלב כאילו הם חזנים בעצמם".
"בית הכנסת הגדול הוא מודל לחיקוי להרבה בתי כנסת בעולם", אומר יפה בגאווה. "אני שומע הרבה אנשים שאומרים לי: 'אני רוצה שהתפילה בבית הכנסת שלנו תישמע כמו התפילה בבית הכנסת הגדול בירושלים'. זה אומר הרבה".
יש שיגידו לך שאנשים באים לשמוע אופרה ולא להתפלל.
"אנשים באים לשמוע אותנו. זאת המציאות. כל דבר אפשר לבקר. יהיו שיגידו גם שזה נשמע כמו כנסייה, אבל הכנסייה לקחה את השירה מאיתנו. צריך אולי להגיד שכנסייה נשמעת כמו בית הכנסת הגדול".
"הראשונים ששילבו את המוזיקה עם עבודת הקודש בין הדתות המונותיאיסטיות היו יהודים", הוא מבהיר. "כבר בשירת הים: 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת'. הגמרא במסכת תענית מלמדת: 'כל הקורא בלא שירה, עליו הכתוב אומר: גם אני נתתי להם חוקים לא טובים'. והתוספות שם אומרים שדרך המוזיקה אתה יודע איפה אתה נמצא בתפילה. זה משהו שהיהודים נתנו לעולם יחד עם התנ"ך".
רבים מהחזנים הגדולים בעבר לא היו יהודים אורתודוקסיים, ולמרות זאת שרים את היצירות שלהם בבתי כנסת. אתה רואה בזה בעיה?
"אני לא מתנגד לרפורמים וקונסרבטיבים, אני מתנגד לרפורמיזם וקונסרבטיביזם", מסביר יפה. "יהודי רפורמי הוא יהודי כמוני. יהודי קונסרבטיבי הוא יהודי כמוני. אינני מקבל את הדרך, אני אפילו שולל את הדרך, אך יש להבדיל בין רפורמים לרפורמיזם. זה ההבדל הגדול".
"היום רבים מהחזנים בקהילות הרפורמיות לא מבינים את התפילה, הם בקושי מבינים עברית. החזן האותנטי צריך להיכנס לנשמת התפילה", הוא מוסיף, "ממאה שערים יוצאים חזנים מדהימים, ששומעים את האותנטיות ואת הטוהר שלהם בתוך התפילה".
חיברת מאות יצירות ועיבדת תווים למקהלות של 45 קולות, ובכל זאת תעדיף תפילת חזן במאה שערים שמתפלל בלי מקהלה, בלי כלום, רק מהלב?
יפה מפתיע וקובע בלי היסוס: "בהחלט".
במבט חטוף ביומנו של יפה בולטים שני אירועים קרובים: הקונצרט השני בסדרת החזנות הירושלמית עם התזמורת הסימפונית ירושלים (11.9) עם יצירות הימים הנוראים, שבו מתארחים טובי החזנים, וקונצרט קלאסי בחול המועד סוכות (10.10), אורוטריה של מנדלסון עם הזמר קולין שחט בתפקיד אליהו יחד עם סולנים, מקהלות והתזמורת הסימפונית ירושלים.
האנציקלופדיה של הנוסח
אחד ממפעליו הגדולים הוא האנציקלופדיה לנוסח התפילה. במשך שנים עבד על הקלטת 15 תקליטים שמקיפים את כל התפילה בנוסח אשכנז. "בעיניי, כל חזן צריך לא רק להכיר את היצירה והנוסח, אלא בעיקר להבין אותם. מי שמבין את היצירה או את מילות התפילה, חושב יותר ויוצר יותר וזה יוצא יותר טוב. את זה למדתי ממורי ורבי לאונרד ברנשטיין".
יפה מודה כי הוא אינו החלוץ בתחום, אך מסביר מה הוא בא לחדש בלימוד הנוסח: "החזן לייב גלנץ ז"ל כבר העביר שיעורים על הבנת הנוסח. המוטו שלי הוא לא לדעת, אלא להבין. נוסח התפילה הוא לא סתם מנגינות שנכתבו, יש בו המון עומק. אפשר לעבור על כל דבר ודבר בנוסח ולהבין למה ואיך".
כשאתה מקליט את הנוסח, אתה לומד אותו לפני כן?
"כתבתי יותר מאלף עמודים על נוסח התפילה, וכל צליל קטן עבר ביקורת. זה לא אומר שמחר לא יבוא מישהו וימצא טעות ויימצא צודק. זה כבר קרה", הוא מודה, "אבל כל צליל הכי קטן עבר את שבט הביקורת. אני גם אומר את זה לתלמידים שלי. יש לך משהו אחר? בבקשה, תביא, תשכנע. במוזיקה, לאו דווקא בהסברים. שום צליל לא נמצא שם כי הוא יפה. אין דבר כזה. יפה זה דבר סובייקטיבי. אני משתמש בפרשנות אובייקטיבית ובכלים סובייקטיביים".
כעת עובד יפה גם על ספר הנוסח. לאחרונה הוא סיים לכתוב אותו, וכעת הוא מצוי בשלב העריכה וההגהה. "אני מקווה שהוא ייצא לאור בעוד כמה חודשים".
מה ייחשב בעיניך להצלחה של מפעל הנוסח שלך?
"המטרה שלי היא שחזנים, בעיקר הדור החדש, יקפידו על נוסח, ויקפידו גם להבין ולא רק לחקות תקליטים".
אבל ליפה יש חלומות גם מעבר לנוסח של החזנים בזמן הזה. הוא חולם על המוזיקה של עבודת המקדש: "בבית המקדש היו עשרות ומאות כלים וזמרים. כשבית המקדש ייבנה ותחזור העבודה למקומה, אנחנו נראה שם תזמורות ומקהלות ענקיות לרווחת העם וכל העולם כולו".
אתה תנצח על המקהלות למרות שאתה לא לוי?
"אני מאוד מקווה, ותאמין לי שיהיה מקום לכולם. לנצח מותר לי על פי ההלכה", הוא מוסיף, "ושנית, יכול להיות שבגולה התבלבלו ואני בכלל לוי", הוא מחייך.
יפה, אגב, לא עוצר בכותלי בית הכנסת ובמקהלות החזנים. הוא נחשב גם למנצח בעל שם בעולם המוזיקה הקלאסית וניצח על הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית ירושלים, הסימפונית ראשון לציון והקאמרית הישראלית. בחו"ל ניצח יפה על הפילהרמונית המלכותית של לונדון, הסימפונית של פראג, בה הוכתר כמנצח כבוד והוא מופיע איתה כמה פעמים בשנה, הפילהרמונית של מקסיקו, ברצלונה, תזמורת תיאטרון הבולשוי ועוד.
"אין מנצח מאושר כמוני"
ביתו של יפה ממוקם במרחק דקות הליכה ספורות מבית הכנסת הגדול. הוא נשוי לז'קלין, שגם מנהלת את יומנו העמוס, והשניים הורים לשלושה בנים. אם תרצו, הם חלומה של כל אם יהודייה: הבכור זאב נתן עובד כמהנדס תוכנה, אריה רופא בשערי צדק ומשה עורך דין.
איך הבנים לא פנו לקריירה מוזיקלית?
"כולם קיבלו הנחייה וחינוך מוזיקלי. זאב שר, כותב ומנגן בפסנתר, אריה בגיטרה ומשה מנגן בתופים, אבל כל אחד שמר את זה לכיוון החובבני ולא המקצועי", אומר אלי. ז'קלין, שמצטרפת בינתיים לשיחה, מוסיפה בהומור: "אחד במשפחה זה מספיק".
איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
"על המצבה שלי אני רוצה שיכתבו אלי יפה, תאריך לידה ותאריך פטירה. זה הכול. אומרים שכשכותבים על המצבה כל מיני תארים, באים איתך דין וחשבון בשמיים. יש הרבה מנצחים מוכשרים בעולם, אבל אני לא יודע אם יש מנצחים מאושרים כמוני", אומר בחיוך, "בגלל האמונה שלי, שמירת השבת, חיי המשפחה שמתנהלים על אדני התורה. אני חושב שאני אחד המנצחים המאושרים ביותר בהיסטוריה. אני משאיר אחריי מורשת מסוימת. הקלטתי 15 תקליטורים כדי לנסות לתקן שגיאות שהשתרשו, ולהביא בצורה אומנותית את נוסח התפילה שלדעתי הוא אחד הדברים היפים והמושלמים ביותר במוזיקה".
"הכי חשוב זה לגרום לעם ישראל לאהוב זה את זה", הוא אומר לסיום, "לבית הכנסת שלנו מגיעים חילונים, דתיים, חרדים, שמאל, ימין, וכולם שומעים את אותה תפילה. המתפללים מדברים בקולות שונים אבל יחד יוצרים הרמוניה. בניגוד לפוליטיקה, שם הכול מתנהל בצעקות ובטונים גבוהים. עם המקהלה אפשר לראות את זה כל כך יפה. כל אחד שר קול אחר, אבל יחד יוצרים הרמוניה מוזיקלית. אולי נלמד דרך המוזיקה לאהוב זה את זה – החרדי את האתיאיסט, השמאלני את הימני. לכל אחד יש מה לתת וכל אחד יכול להשמיע ולשמוע. אבל הכול חייב לבוא מתוך אהבה".