זו כבר השנה השנייה שיוצרי האמנות הפלסטית מודרים מפרס משרד החינוך לתרבות יהודית. "חשבנו שיהיה קשה לתקוע יתד באמנות הישראלית, אבל הרבה יותר קשה לחדור לציבור הדתי"
זו השנה השנייה שמשרד החינוך מעניק פרס על שם אורי אורבך ליוצרים בתחום התרבות היהודית.
הקטגוריות לא מעטות: מוזיקה, תיאטרון, ספרות ושירה, קולנוע ומחול. מי שנשאר מחוץ למסיבה הם יוצרי האמנות הפלסטית. עד כמה נפוצה האמנות הזאת? ובכן, אלה החבר'ה שיוצרים את הציורים והתמונות. אלה שעושים לכם מעניין בעיניים בבית ובבית הכנסת, במשרד ובעצם בכל מקום שיש בו ארבעה קירות. ועוד לא דיברנו על מיצגים אמנותיים, פיסול, עיצוב וענפים נוספים המשתרגים מהתחום.
ההחלטה בעניין הזה מתמיהה מאוד, במיוחד לאור העובדה שתחום המחול (האהוב עליי עד מאוד) הוא הרבה יותר מצומצם במגזר. אין בו הרבה יוצרים או קבוצות, ולמרות זאת הוא זכה לקטגוריה משלו. לעומת זאת, תחום האמנות הפלסטית היהודית נמצא בגאות שלא הייתה כאן מאז ימי שיבת ציון. עד לא מזמן היה מדובר בבודדים, בתופעות יחידות של חלוצים שהצליחו לתקוע יתד בתרבות הישראלית, ואולם בשנה-שנתיים האחרונות נפרץ הסכר וקבוצות וגם יחידים שיוצרים תרבות יהודית משתתפים בתערוכות. מגמות אמנות רבות הולכות ונפתחות, ואליהן הצטרף בית הספר הגבוה לאמנות 'פרדס'.
האמנות הפלסטית לא נמצאת רק בזירת היודאיקה. החידוש הוא שיוצריה נמצאים בשיח עכשווי עם הפוליטיקה וההתיישבות, עם ההלכה והחברה, עם כל מה שקורה ונוגע בכולנו. במובנים מסוימים תקרת הזכוכית נשברת עכשיו, בימים אלה, והעובדה שבמשרד החינוך לא שומעים את צלילי ההתנפצות מאכזבת את היוצרים.
ציפי מזרחי, מובילת קבוצת 'סטודיו משלך', פתחה השבוע עם קבוצתה תערוכה חדשה באוניברסיטת בן גוריון והיא כועסת, במיוחד בגלל שהז'אנר שלה מודר מהפרס על שם אורי אורבך: "אורי היה זה שהעמיד אותנו על הרגליים, אנחנו חייבות לו את קיומנו. זו כבר הפעם השנייה שלא מכלילים תחום שנמצא בפריצת דרך, וזה אבסורד. שדה האמנות העכשווית, שחשבנו שהוא בלתי ניתן לכיבוש, הולך ונכבש. חמישה אוצרים הכי תל אביבים והכי שמאלנים אמרו לנו השנה 'אתן הדבר הבא', להתעלם מזה דווקא עכשיו? מאיפה העיוורון הזה?".
גם פורת סלומון, העומד בראש בית הספר הגבוה לאמנות 'פרדס', לא מבין את ההחלטה: "בשנה שעברה אמרו לנו שזו טעות שאנחנו לא בפנים, לכן השנה זה עוד יותר מעליב". סלומון חושב שהממסד הדתי, על מנהיגיו ורבניו, מחמיץ מהפכה שמתרחשת מלמטה ומגיב לה באיחור. "צעירי הציונות הדתית פונים בהמוניהם לעשייה תרבותית ואמנותית. עד לאחרונה לא היה לזה אופק, עכשיו כבר ישנם בוגרים שאומרים 'בואו נעשה עם זה משהו'".
סלומון משקף תחושה קשה: "חשבנו שיהיה קשה לתקוע יתד באמנות הישראלית, אבל ראינו שהרבה יותר קשה לחדור לציבור הדתי ולקבל ממנו הכרה". פורת מספר שצעיר דתי מוכשר לא יראה את עתידו כאמן. האמנות תמיד תהיה דבר נלווה לעיסוק מרכזי. "פרס כזה יכול להביא לשינוי תודעה בתחום. זו בדיוק הדרך לתת לתחום הכרה".
ומה הלאה? גורמים במשרד החינוך מסרו כי התקבלו כמה פניות בבקשה להכניס קטגוריות נוספות לפרס, והדבר ייבחן מחדש בשנה הבאה.