ההחלטה של עבדאללה מלך ירדן להפסיק את החכרת השטחים בערבה הפתיעה את ישראל, והתפרשה כסדק ראשון בהסכם השלום. גורמים בישראל מנסים להרגיע את הרוחות ולטעון שההסכם שומר על יציבותו, אבל את החקלאים באזור צופר זה לא כל כך מרגיע
משבר משמעותי או צעד טקטי מחושב של מלך ירדן? זו השאלה המרכזית ששואלים את עצמם בכירי המערכת המדינית כבר ימים ארוכים, מאז הודיע המלך הירדני עבדאללה על כוונתו שלא לחדש את הנספח בהסכם השלום הנוגע לחכירת שטחים ירדניים לישראל, שהיה בתוקף ב‑24 השנים האחרונות. מדובר בשטחים באזור צופר שבערבה ובאי השלום בנהריים, שהוחכרו ל‑25 שנים בהתניה ששנה לפני תום החכירה כל צד יוכל לסגת ממנה.
לכאורה, נראה שמדובר בצעד שהוא קודם כול פנימה. בחודשים האחרונים גובר הלחץ הציבורי על מלך ירדן לבטל או לסגת מחלקים משמעותיים מהסכם השלום עם ישראל. הנספח הזה, חלק שולי יחסית בהסכם, מותיר את השלום על כנו באופן מלא, אבל גם מספק חלק מתאוות השנאה לישראל של חלקים גדולים באוכלוסייה הירדנית, שמקשרים את עצמם הרבה יותר לפלשתינים מאשר לירדן ומזדהים עם האחים המוסלמים, שנואי נפשם של ראשי הממלכה ההאשמית.
בישראל קיבלו את ההודעה של מלך ירדן בתדהמה. איש לא ציפה למהלך כזה, למרות שהיחסים עם הירדנים ידעו עליות ומורדות לאורך השנים. למרות הקמפיינים הפומביים של כמה איגודים מקצועיים בממלכה ההאשמית בעד החזרת השטחים לריבונות ירדן, כולל חתימה של רוב מוחלט מחברי הפרלמנט, היה נראה שמלך ירדן יצלח את המהמורה הזאת.
אלן בייקר, מי שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ וכיום משמש כמנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מרגיש שהדאגה מהמהלך בצד הישראלי חרגה מכל פרופורציה. "הסכמנו למה שהסכמנו, ואין כאן כל הפרה של הסכם", אומר בייקר ל'בשבע'. "להפך, המצב הוא בדיוק כפי שמתבקש מההסכם. אנחנו הסכמנו שהחכירה הזאת ניתנת לסיום. אומנם לא ציפינו שזה יבוא וקיווינו שההארכה תהיה אוטומטית שוב ושוב, אבל דברים יכולים להשתנות ועוד ישתנו".
שר החוץ הירדני איים שהנושא לא פתוח כלל לדיון בין המדינות. מנגד, ראש הממשלה נתניהו אמר שיתקיים משא ומתן. הצהרות סותרות.
"יש מחויבות במהלך השנה לשתי המדינות, ישראל וירדן, לקיים התייעצויות קבועות. אני מתאר לעצמי שהנושא הזה יעלה במהלך ההתייעצויות ויכולות להיות כל מיני אפשרויות. לדוגמה, שהאדמות ימשיכו להיות מעובדות על ידי הישראלים שנמצאים שם כיום, רק תחת מסגרת אחרת. יכול להיות גם שלא. הרי הירדנים לא באמת זקוקים לאדמות הללו. יש כאן איזה עניין סימבולי שהמלך זקוק לו, בגלל הבעיות הפנימיות שלו".
כאמור, לבייקר יש ביקורת קשה על הניסיונות להבעיר את האש ביחסים בין ירדן לישראל. "יש כאלה, בעיקר שרים ישראלים, שמנסים להפוך את זה לאקט עוין. זו הגזמה גדולה מאוד. מישהו מנסה לעשות מהמצב הזה יותר ממה שהוא. יש הרבה אינטרסים למי שמדברים, גם מהצד שלנו וגם מהצד שלהם".
בישראל פורסמה ההחלטה כביטול של חלק מהסכם השלום, ובייקר מוחה על הפרשנות הזאת. "לישראל אסור אפילו לרמוז על כך שהסכם השלום מונח כאן על הכף. יש כאן שרים שמאיימים שנפסיק את העברת המים המתחייבת מהסכם השלום. אלו שטויות, כי הם פשוט לא יודעים ולא מבינים מה כתוב בהסכם השלום, ולא רואים את התמונה הרחבה של חשיבות השמירה על ההסכם.
"גם לישראל וגם לירדן חוזה השלום הזה הוא חיובי, ויש הרבה מאוד תחומים של שיתוף פעולה. לכן צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר ולא רק על האירוע הנקודתי הזה. נכון, זה גורם בעיות לחקלאים שנמצאים שם ולא יודעים מה יהיה עתידם, וזה קשה מאוד. אבל צריך לזכור שקיים מצב של שלום בין שתי המדינות והוא טוב לשתיהן. לישראל ולירדן אין סיבה לפגוע בהסכם הזה".
פצעים ביחסים
עודד ערן, מי שהיה שגריר ישראל בירדן וכיום משמש כחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מעריך כי לא מדובר כאן בהתחלה של ניסיון לסגת מהסכם השלום. "מאחר שעבדאללה פעל במסגרת המותר לו על פי ההסכם, קשה לומר שזה מסמל התחלה של משהו. האבחנה שלי היא שניתוק יחסים מהצד הירדני הוא לא הגיוני, כי הוא מנוגד לאינטרסים שלהם. אני מעריך שירדן לא רואה בצעד הזה התחלה של ניתוק יחסים, כי יש צעדים משמעותיים יותר שהיא הייתה יכולה לעשות כדי להעיד על מהלך שכזה".
יכול להיות שהיחסים לא התאוששו מהמכה האחרונה, התקרית בשגרירות ירדן בשנה שעברה?
"יש כאן כמה פצעים. ניסיון חיסול משעל, פרשת המאבטח, רצח שבע הנערות בנהריים, חוסר היכולת או הרצון של ירדן להתקדם לקראת נורמליזציה של היחסים, ההתבטאויות של ירדן באו"ם וההצבעות שלה נגד ישראל – כל אלה הם בגדר פצעים, ואינם מחלה אנושה שמאיימת על היחסים בין המדינות, כי ירדן וישראל מעוניינות לשמר את מערכת היחסים, גם אם היא לא אידיאלית.
"יש לנו היום שיתוף פעולה בעוצמה שלא הייתה כמותה עם מצרים. אבל המצרים ממשיכים להצביע ולדבר נגדנו באו"ם, בדיוק כמו הירדנים. האם בגלל זה צריך לפגוע ביחסים? לדעתי לא. צריך גם לזכור שיש שיתוף פעולה ביטחוני שגם אנחנו נהנים ממנו. ירדן בלמה במשך עשרות שנים את הטרור הפלשתיני שהגיע מהצד שלה, והוא פסק. כמובן שמערכת הביטחון עשתה כאן את שלה, אבל הירדנים היוו חיץ".
יש גם נפגעים מהסיפור הזה, החקלאים שמעבדים את אדמותיהם בשטחים שירדן מבקשת להחזיר לריבונותה. אחת הטענות שעלו בירדן היא כיצד השטחים שנמצאים תחת אחריותם של החקלאים הישראלים כה מוריקים, בעוד השטחים הירדנים הסמוכים צחיחים ויבשים.
אייל בלום, ראש המועצה האזורית הערבה התיכונה, אומר כי מדובר באסון של ממש מבחינת החקלאים וגם בבעיה למדינת ישראל. "השטחים החקלאיים במובלעת צופר הם משמעותיים מאוד מבחינת ביטחון האזור, המדינה, הפרנסה וענף החקלאות בערבה התיכונה. המשמעות היא קריסה של 30 משקים חקלאיים בשטח של כ‑1,400 דונם. לא מתקבל על הדעת שלאחר שנים רבות ישתנו סדרי עולם. אני קורא לראש ממשלת ישראל לפתור את המשבר הזה באופן מיידי, שכן מלבד חשיבות השטחים לחקלאות, הם מהווים חיץ בין האזורים המיושבים בערבה ובין מדינת ירדן, והם קריטיים, בשל מיקומם, לביטחון האזור והמדינה".
בלום צופה כי אם לא יימצא פתרון למשפחות החקלאים, הם ייצאו למאבק ציבורי. "מדינת ישראל נמצאת בקשרים של מסחר ותעשייה עם ירדן, ואף מעבירה מיליוני קוב מים לתושביה. אנו מצפים מממשלת ישראל לפעול על מנת שהמצב הקיים יישמר, ובוודאי שלא נשקוט עד שנעביר החלטה לא הגיונית זו מעל סדר היום".
בעניין הזה אומר השגריר לשעבר עודד ערן כי השטח אומנם משמעותי, אבל השמירה על היחסים עם ירדן חשובה לא פחות. "כל שטח הוא חשוב, ויש שם משפחות של חקלאים וזה כואב מאוד, אבל בראייה אסטרטגית וכוללת זה לא הנושא הכי משמעותי. בשיקול קר של כלל האינטרסים הישראליים – קיום היחסים עם ירדן ומצרים מצדיק את עצמו".