הקנאים הליברלים לא מאפשרים לדבר אחרת מהם. גם לא לחשוב
1. רשמו לפניכם: המאבק בימים האחרונים הוא לא על חוק המרכולים, גם לא על בנות בצבא, ואפילו לא על קליטת פליטים. המאבק הוא על עצם הלגיטימציה להיות מסורתי. אני לא מדבר על להיות חרדי או דתי. בשיח של היום, גם להיות סתם שמרן – אסור. הוכרזה כאן מלחמת חורמה בשמרנות באשר היא ובזכות להתבטא או אפילו לחשוב כמו פעם.
שנים לעגתי קצת לאנשים כמו אדיר זיק ז"ל, או חבר הכנסת אייכלר יבדל"א, שדיברו על "ההגמוניה השלטת", על "דיקטטורה של מחשבות" וכל יתר האמירות החריפות האלה, כאילו אנחנו חיים ברוסיה של העידן הקומוניסטי. אבל מה לעשות, אי אפשר להתכחש למציאות. לא המציאות המציאותית. ברוך השם, המציאות בשטח היא שעם ישראל חוזר למורשתו, לעצמו, ואולי דווקא לכן המציאות אצל המיעוט שנותן את הטון כל כך החריפה. אפשר לראות את זה בכל כתבה או ריאיון שעוסקים בקונפליקטים שבין מסורת לליברליות קיצונית: העמדה השמרנית נחשבת ללא לגיטימית. מי שמעז לבטא אותה צריך להתפתל, להתנצל, להסביר את עצמו. וזה בהנחה שבכלל נותנים לו לדבר.
2. קחו למשל את ה"ריאיון" של עודד בן עמי עם הרב שמואל אליהו. אני משתמש במירכאות כי זה לא היה ריאיון, אפילו לא עימות. בן עמי פשוט החליט לחנך מחדש את הרב אליהו. רבים הזדעזעו מהיחס המזלזל ברב, מהסגנון הלא מכבד של המראיין, שהוא אדם מאוד ממלכתי וחביב בדרך כלל. אבל לפני הפגיעה בכבוד התורה הייתה כאן פגיעה בכבוד העיתונות. מגיש תוכנית אקטואליה לא אמור לנופף באצבע על המרואיין ולקיים איתו שיחת נזיפה ("גם אתה וגם הרב אבינר", הטיח בן עמי, "אומרים אמירות מאוד מיושנות. הייתי אומר, אפילו חשוכות משהו, שייכות לימי הביניים. זוהי קריאת השכמה לרבנים. תתעוררו ותבינו שאתם שייכים לדור אחר. אנחנו ב-2018, הרב אליהו"). מראיין צריך פשוט לשאול שאלות. קשות, נוקבות, אבל שאלות. כך שבראש ובראשונה האייטם הזה היה בעייתי מבחינה מקצועית. עיתונות עיתונות, חגרי שק.
ועל מה כל הנזיפות של בן עמי? מה כבר אמר הרב שמואל אליהו? שצבא ההגנה לישראל לא אמור להתנהל לפני התפיסות הפמיניסטיות הרדיקליות ביותר? שנשים לא צריכות להיות באותו טנק עם גברים? באופן אישי אני לא חושב שהקריאה לפטר את הרמטכ"ל תרמה למאבק. לצערי להפך, היא הסיטה את תשומת הלב מהעיסוק בנושא עצמו. אבל בוודאי שמדובר בדברים לגיטימיים ובדיון חשוב.
3. וזה עוד כלום לעומת רינה מצליח, שבשיחה בגל"צ, שוב בנושא בנות בשירות קרבי (מדהים כמה זמן מסך מקדישה התקשורת לעניין הזה), בעקבות כנס הרבנים, אמרה לאיילת שקד את המשפט המדהים הבא: "תסתמו לרבנים האלה את הפה כבר!".
האמת שהופתעתי מאוד מכך ששרת המשפטים לא העמידה אותה במקום, אלא התחילה להצטדק ולומר: "אם אני לא טועה, אין אף מפלגה אחרת בקואליציה שאישה היא יושב ראש הסיעה כמו ח"כ שולי מועלם אצלנו, וגם בכנסת הקודמת אני הייתי יו"ר הסיעה. המפלגה שלנו היא אולי המתקדמת ביותר בשילוב נשים". לא מתאים לאיילת שקד. היא הרי לא חונכה בבני עקיבא, היא לא מקף מחבר, היא עשויה מחומר אחר. אז איך פתאום היא התעלמה מהדברים של מצליח?
לא שזה עזר לה. מצליח לא ויתרה. "בסדר, יש מפלגות שיש להן יו"ר אישה. אבל די, אל תיקחי אותי לשבילים הצדדיים, תעני לי: למה אתן לא יוצאות בצורה בוטה, שתיכן, שאני מעריכה את שתיכן באמת בעניין הזה, שתיכן תצאו ותגידו לרבנים האלה די".
ושוב: נשמעות במדינה הזאת המון דעות, מכל כיוון. מה זה "די"? ממתי יש דעה שאסור להשמיע? ובכלל, לא רק רבנים, כל הרבנים, מתנגדים לשירות קרבי מעורב, אלא גם סתם אנשים שמוחם עדיין לא נשטף לגמרי בהטפה הפמיניסטית הקיצונית, והם חושבים שהערך המרכזי של הצבא הוא להילחם. האם אסור להם לומר שהם מרגישים שככה הורסים את הכשירות המקצועית של הצבא, ועל הדרך גם פוגעים במעמדו כלב הקונצנזוס? האם אסור לחשוב שהאישה לא תגשים את עצמה רק בטנק, ורק אם תהיה גבר-גבר?
אז זהו, שלא. בעידן החדש אסור לבטא דעות כאלה. פשוט אסור. זה לא לגיטימי. צריך לסתום את הפה למי שמעז לדבר ככה. אם היה אפשר, הם היו שולחים את הרב שמואל אליהו לרואנדה.
4. אז מה עושים? בתור התחלה צריך לפחות להיות מודעים, כי לפעמים זה קצת מטעה. אם כל אמירה היא "שערורייה" וכל עמדה לגיטימית ומקובלת מדורי דורות היא "הדרה" וכל כנס רבנים כבר מתועד במצלמה נסתרת מזווית צילום לא מחמיאה, ממש דרך הזקן, אז גם הצופה הלא ביקורתי – אפילו אם הוא דתי – עלול להתבלבל. ואגב, למה בכלל לתעד את כל הנאומים האלה במצלמה נסתרת? נראה לי שכל הרבנים שהשתתפו בכינוס הזה היו שמחים לשטוח את משנתם באולפן.
ושיהיה ברור: אין כאן שום "הקצנה". להפך. פעם לא נערכו כנסים כאלה, כי לא היה צורך, זה היה מובן מאליו. אבל בשיח החדש, כינוס של מי שחושב קצת אחרת מהמיעוט הקיצוני בתקשורת, הוא חומר נפץ פותח מהדורה. עוד רגע ישלחו את צבי יחזקאלי שיתחפש באומץ לנערת אולפנה כדי לחדור, בזהות בדויה, לכינוס רבנים בלב המאפליה של קריית משה.
5. בעוד כמה ימים יחול יום השנה השלישי לפטירתו של אורי אורבך ז"ל. בספר חדש שמקבץ מיטב מכתביו מצאתי מאמר שלו, שכאילו נכתב השבוע:
"בתור ילד (ופה ושם גם ברגעים המתים במליאה) אני מוצא את עצמי במדור התשבצים והשעשועים בעיתון, מותח קו בין מספר למספר כדי ליצור את הדמות המבוקשת. קו‑נקודה‑קו. בתור פוליטיקאי אני מצליח לאחרונה די בקלות לזהות ולמתוח קו בין כל הנקודות במתקפה הליברלית המתרגשת עלינו: מהתמיכה בתביעות הבדואים, אל ההתנגדויות לחוק המסתננים החדש, דרך זכויות המשפחות החד‑מיניות, עובר אל הלעג לדרישת ראש הממשלה שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום היהודי. הקו ממשיך אפילו אל הבוז לנתניהו על כך שלא נסע להלוויית נלסון מנדלה, ונושק עד לסרט מעניין בטלוויזיה המהלל אזרח שבחר בהמתת חסד – הכול כלול והכול קשור.
"והקו המקשר הוא שיש כאן מאבק בין מי שרואה בזכויות הפרט ערך עליון, לבין מי שרואה בערכי הכלל ערכים בעלי משמעות. בין מי שרוצה לאזרח ולחלן את מדינת ישראל על חשבון היהודיות שלה, לבין מי שרואה בערכים יהודיים מובהקים עניינים בעלי משמעות לדמותה של המדינה. בין מי שרואה את מדינת ישראל כמדינה רגילה ו'נורמלית' ככל המדינות, לבין מי שרוצה להבליט מאפיינים ייחודיים לנו, מסורתיים ושמרניים יותר. כשהפרט וזכויותיו עומדים מעל הכול, אתה רואה המון עצים אבל לא את היער. לפי ההשקפה הליברלית‑מדי הזו, כל מסתנן מאפריקה זכאי למשפט, להקשבה ולבירור עד תום אם הוא פליט‑חרב או מהגר עבודה. זה טיפול מאוד צודק אבל הוא יביא לשטף אדיר של רבבות מקרים 'צודקים' בודדים שיפגעו באזרחי המדינה, בעיקר במקומות החלשים.
"גם הכרה רשמית בנישואים חד‑מיניים היא חלק ממגמה לומר שאין עדיפות למשפחה הקלאסית – אלא כל המסגרות שוות ובלבד שזה חוקי ומתאים לרצונו של היחיד. לכן הוא זכאי לאימוץ ולפונדקאות ולכל הזכויות של משפחה רגילה. והמשמעות? החלשת הערך היהודי הרואה במשפחה הרגילה את יסוד ההמשכיות של העם היהודי, והיסוד של הסדר החברתי הראוי.
"שלא יישמעו הדברים כפרנויה. לא יושבת באיזה חדר חשוך בתל אביב או בכנסת מאפיה ליברלית ומנסה להשתלט על המדינה. אבל הבונוסים הציבוריים‑תקשורתיים הם מיידיים והם מאיצים את המרכז‑שמאל, מיאיר לפיד במרכז הפטריוטי ועד דב חנין בשמאל העמוק, להרעיף עלינו את כל החוקים וההצעות. לאקטיביזם הליברלי יש רשת תמיכה תקשורתית מדהימה ופעלתנית. כך לדוגמה הוויכוח הקטן על נקודות הזיכוי לזוגות חד‑מיניים זוכה פה לתשומת לב גדולה פי מאה מנושא כמו קריסת קופות החולים ומערכת הבריאות – שני תחומים הקשורים לשרי יש עתיד: משרדי האוצר והבריאות. אבל את מי זה מעניין. זה לא דגל.
"המחנה הליברלי אוהב לעסוק עד אין‑סוף במה שמבטא את הדגלים הליברליים שלו. הבון‑טון הוא להציג את השמרנים כאנשים חשוכים, ואת הליברלים באור יקרות בוהק. אלו אנשים נאורים המקדמים את ישראל אל עתיד מבטיח במשפחת העמים, ולעומתם שוכני המערות שרוצים גטו יהודי חשוך ומבוצר. המתקפה התקשורתית הזו גורמת גם לח"כים ולשרים בליכוד, חילונים בדרך כלל, להצטרף מפעם לפעם וליהנות לרגע קט מאהדה תקשורתית‑ליברלית, דבר שהם לא זוכים לו כדבר שבשגרה. והשמרנים בליכוד מצטנפים בבהלה ושותקים. כך מושטח ומושתק דיון מהותי בין שמרנות לליברליות בסוגיות הכי עמוקות בחברה האנושית והדמוקרטית: מהי מדינה, מהי משפחה, מהי משמעות חיים ומוות, מהן זכויותיו של היחיד מול חובתה של חברה ומדינה.
"'הביטו בנקודות הללו ומתחו קו ביניהן על פי הסדר, ממספר למספר – מה קיבלתם?', כך כותבים בהוראות לשעשוע הילדים קו‑נקודה‑קו. כדאי להביט גם בנקודות השונות ועוד רבות אחרות העולות על סדר היום הציבורי. מה קיבלנו? האם זה מה שאנחנו רוצים לקבל?".