כאשר שמעו בני ביתו של חסיד ברסלב ר’ לוי יצחק בנדר, כי הוא מתכונן לנסוע לאומן לראש השנה תרצ”ט (1938), אחזה בהם אימה. במשך השנה החולפת הצליח ר’ לוי יצחק להינצל מעונש מוות ודאי בשרשרת ניסים ארוכה. הוא נכלא למשך תקופה ממושכת בידי השלטונות הסובייטים, שהאשימו אותו בריגול ובשאר “פשעים נוראים”, וכל זה בגלל השתדלותו למען חסידי ברסלב הנרדפים על נפשם.
מזה כמה חודשים מצא סוף סוף מנוח לכף רגלו כאשר התחבא בכפר ביאלופוסט השקט והנידח באזור מוסקבה. כאן לא השיגוהו המוסרים מאזור אומן שירדו לחייו. היה ברור כי אם ייתפס שוב חלילה, אחת דתו למות.
לפיכך נקל היה לשער את חרדת מכריו וקרוביו כאשר שמעו כי החליט סופית לצאת לאומן כדי להשתתף בקיבוץ המחתרתי שהתקיים באחת הדירות במקום. הם ניסו בכל כוחם להניאו מנסיעה מסוכנת זו, אבל ר’ לוי יצחק לא היה מוכן לוותר על ציוויו החזק ביותר של רבי נחמן על אנשיו להתקבץ אצלו בראש השנה.
הוא ענה להם: “מפחד אני יותר לא לנסוע מאשר לנסוע!…”
כמה ימים לפני ראש השנה הגיע ר’ לוי יצחק בחשאי לאומן, נכנס לבית אחד מנגידי העיר שהיה מקורב לחסידי ברסלב, והלה מיהר להחביאו במרתף ביתו.
בערב ראש השנה, עם אור ראשון של בוקר, זכה ר’ לוי יצחק להשתטח על הציון הקדוש, אמר במהירות את עשרת מזמורי התהילים, ‘התיקון הכללי’, התפלל את כל אשר על ליבו ויצא מיד מהציון לעבר מחבואו, בעוד כל אנשי העיר כמעט לא קמו עדיין משנתם.
לפתע ראה מולו את המלשין שדאג בשנה שעברה לשולחו לבור הכלא. ר’ לוי יצחק פנה לליבו של אותו יהודי וניסה לשכנעו שלא יסגירו לידי השלטונות. הלה הבטיח לנצור את לשונו, אולם כאשר המשיך ר’ לוי יצחק בדרכו, שם ליבו כי המלשין עוקב אחריו לגלות את מקום מסתורו.
מקום התפילה, שהיה אמור להיות המרתף שבו שהה ר’ לוי יצחק, הועבר למקום חלופי, ואילו הוא עבר להתגורר בסוכה שעומדת בחצר האחורית, ובה שהה במשך כל ימי החג.
בראש השנה אחר הצהריים, פרצו לפתע אנשי ק.ג.ב. לתוך הבית והחלו לחפש אחריו, תוך כדי שהם הופכים את תכולת הדירה והארונות. בדרכם נכנסו לחדר הפונה אל הסוכה, בשעה שר’ לוי יצחק עמד שם והתפלל בקול רם ובהתלהבות מבלי להיות מודע כלל למהומה שמתחוללת מאחורי הדלת.
לאחר שאנשי הק.ג.ב. הפכו את כל החדר על תכולתו, החלו לפסוע לעבר הקולות שנשמעו בחוץ, אבל משום מה לא הבחינו בר’ לוי יצחק ויצאו מהבית כאילו היה רואה ואינו נראה. גם דרכו חזרה הייתה רצופה בהשגחה פרטית על כל צעד ושעל. המלשין עקב אחרי ר’ לוי יצחק עד לקייב ושם דאג להסגירו למשטרה שהכניסה אותו לכלא.
לאחר חקירה קצרה הצליח ר’ לוי יצחק לשכנע את החוקרים כי אין הוא האיש שאותו הם מחפשים והם שחררו אותו לחופשי, למורת רוחו של אותו מלשין. המלשין המשיך לעקוב אחריו, אולם ר’ לוי יצחק הצליח לחמוק מעיניו הבלשניות ולהגיע לביתו בשלום.
כאשר שב לביתו פגש את ילדיו, שחרדו מאוד לשלומו. אז ניגשה אליו בתו וסיפרה לו בהתרגשות רבה: “כאשר הייתי במוסקבה, רציתי לעלות על הרכבת החשמלית הנוסעת ברחובות, וכשהתחלתי לטפס שמתי את רגלי על הרכבת, ואז פתאום נסגרה הדלת האוטומטית על גבי. הרגל נשארה תקועה ברכבת שהתחילה לנסוע במהירות במורד הרחוב ונגררתי חסרת אונים על הכביש הסואן. הייתי בסכנה עצומה, וחשתי שאני נמצאת בין חיים למוות, אבל בחסדי השם יתברך הרכבת נעצרה באופן פתאומי, בלי שום סיבה, וכך הצלחתי להשתחרר מהדלת ולהינצל…”
“באיזו שעה כל זה אירע?”, התעניין האב.
“בשבע וחצי בבוקר”, ענתה בתו.
כעת התרגש ר’ לוי יצחק ואמר: “נו, זה היה בדיוק באותם רגעים שבהם הייתי על הציון הקדוש של רבנו…”.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com