משה כץ, כיום מפתח תוכניות ב'קשת', חושב שהכיפה שעל ראשו משפיעה הרבה יותר בעבודה מאחורי הקלעים מאשר על המסך. זו הסיבה שגם כשעבד בערוץ 10 ובערוץ 20 אפשר היה למצוא אותו בתפקידי ניהול ועריכה בכירים. את הדרך הארוכה בתקשורת הוא צלח בלי תווית הקידום של בוגר גלי צה"ל, והספיק לשלב בתוכה גם הקמת משפחה, שכבר התרגלה לדרמות שבמקצוע
שמו של משה כץ אינו מוכר לצופי הטלוויזיה, אולם את התוכניות שמאחוריהן הוא עומד מכירים הרבה יותר. לכץ לא חסרה התהילה שמגישים וכתבים זוכים לה, והוא מגלה שמאחורי הקלעים יש לא פחות אקשן, ולטעמו זו משימה משמעותית לא פחות מאשר לשבת מול המצלמה. "קצת יותר משנה אחרי שהתחלתי לעבוד בתחום פרצה האינתיפאדה השנייה. היה פיגוע כמעט כל שעה, דיווח רדף דיווח, ולא יכולת לישון בשקט. הבן הבכור שלי נולד ב‑2001, ממש באמצע האינתיפאדה. הברית שלו הייתה בחדרה, באולם ששבוע אחר כך היה בו פיגוע ענקי", הוא נזכר בשבועות מטלטלים ההם.
האדרנלין בעבודתו של כץ זרם גם מכיוונים נוספים, בתקופה שבה היה עורך התוכנית כלבוטק, ששודרה ב'רשת' ולאחר מכן בערוץ 10. "העבודה בכלבוטק הייתה מאוד מאתגרת", מודה כץ. "זאת הייתה תוכנית שהרבה מאוד חיצים הופנו אליה, והרבה לחצים הופעלו עליה. שלחו לפעמים חוקרים פרטיים נגדנו, ולרפי (גינת, א"מ) גם הצמידו מאבטחים אחרי שהמשטרה קיבלה מידע שרוצים לפגוע בו. אני זוכר שבראיונות שנתתי באותם ימים לא רציתי שיכתבו איפה אני גר בגלל כל זה. אבל אחרי כמה זמן אתה מתרגל לזה".
את משה כץ (40), נשוי ואב לחמישה, בוגר מדרשיית נועם, אפשר להכניס לרשימה ההולכת ומתארכת של חובשי כיפה שהשתלבו בתקשורת הכללית. את דרכו במקצוע הוא החל כבר לפני שני עשורים: החל מימיו ככתב בכנסת, דרך תפקידו כסגנו של רפי גינת בהיותו מנכ"ל ערוץ 10, ולאחר מכן סמנכ"ל התוכן של ערוץ 20, שם היה חלק מצוות ההקמה של הערוץ. לאחרונה החל כץ את תפקידו החדש כמפתח תוכניות אקטואליה ומגזין לזכיינית 'קשת', שכיום מפעילה את ערוץ 12 החדש. את שירות המילואים הוא עושה ביחידת דובר צה"ל.
אנחנו נפגשים בבניין המרשים של 'קשת', ואחרי שהוא מסיים את עיסוקיו הרבים, נפנה כץ אל הריאיון. הדרך שעשה אל המשרד החדש הייתה ארוכה. היא החלה מיד לאחר שחרורו מהצבא בשנת 98', אז הלך ללמוד בבית הספר 'כותרת', שהיה באותם ימים המקום המרכזי ללימודי עיתונאות. "מי שלא הגיע מגלי צה"ל היה חייב לעבור שם, אחרת לא היה לך שום סיכוי להיכנס לתוך העולם הזה", הוא מספר. "'כותרת' היה ביתם של עיתונאים רבים שלא גדלו בגל"צ. במחזור שלי למדו ברוך קרא ויוסי יהושוע, למשל. לפניי למדו שם ניר דבורי, איילה חסון ועוד רבים אחרים".
העובדה שלא הגעת מגל"צ הקשתה עליך את המסלול?
"בהתחלה זה היה כמו קוף שלא הצלחתי להוריד מהגב", הוא מודה, "היום יש לך הרבה מאוד פלטפורמות, בין אם זה אתרים ברשת, הרשתות החברתיות, וכמובן שהעיתונות המשודרת והכתובה. היום כתבים של דפי פייסבוק חדשותיים או בלוגים כאלה ואחרים נחשבים לא פחות מעיתונאים שעובדים במקום ממוסד. אבל אז זה ממש לא היה ככה. כשאני נכנסתי היו רק ערוצים 1 ו‑2, כמה עיתונים וקצת רדיו. כולם כמובן העדיפו לקבל יוצאי גל"צ".
כץ נאלץ למצוא מסלול עוקף גל"צ, בדמות אתר חדשות קטן. "קצת אחרי שהתחלתי ללמוד, הוקמה הפלטפורמה שנקראה נונ-סטופ. זה למעשה היה אתר החדשות של חברת הוט והייתי הכתב שלהם בכנסת. כל הכתבים בכנסת סביבי היו בוגרי גלי צה"ל – אודי סגל של ערוץ 2, לינוי בר גפן מידיעות, נדב איל שהיה הכתב של גלי צה"ל. זה יצר מאבק מאוד גדול על האייטמים, ואליהם פנו ראשונים".
דתי זה לא רק ימני
לאחר העבודה ככתב בכנסת עשה כץ את המעבר אל מאחורי הקלעים, בתפקידי עריכה וניהול. הוא היה עורך ברשתות של רדיו מקומי, שם גם המשיך להגיש תוכניות. בתחום הזה, שבו עשה כאמור את רוב שנותיו במקצוע, כץ די חריג. אין כמעט דתיים שנמצאים בתחומי עריכה והפקה, ולדברי כץ מדובר באחת הבעיות הקשות של הציבור הדתי בתקשורת. "היום יש אומנם הרבה דתיים ומסורתיים על המסך, אבל איפה שמתקבלות ההחלטות המרכזיות לא תמצא כמעט דתיים. בערוץ 20 אמרו לי שזאת הסיבה שהם פנו אליי, פשוט כי אין דתיים נוספים עם הניסיון הזה בעריכה והפקה".
זאת גם הסיבה שאנחנו לא מרגישים שיש ייצוג הוגן בתקשורת?
"כמובן. אבל אני לא מדבר רק על עמדות ימניות בתקשורת. התרגלנו לצמצם את הדתיות לימניות, וזה ממש לא נכון. יש על המסך לא מעט דתיים שהדעות הפוליטיות שלהם לא בהכרח מתאימות למה שאנחנו היינו מצפים. אבל הדתיות לא נגמרת שם, היא הרבה יותר רחבה ומקיפה הרבה מאוד תחומים. יש הבדל מהותי בין אדם שיושב במערכת וגדל בישיבה תיכונית או ישיבת הסדר והוא מגיע עם ידע והבנה בנושאים דתיים, והוא זה שמתדרך את המגיש איך לגעת בנושאים, הוא זה שקובע מה ישודר לפני מה וכמובן מה משתמע מכל זה לצופה, לעומת בחורה תל אביבית חילונית שהעולם שממנו היא מגיעה שונה בתכלית מכל השיח הזה".
איפה העובדה שאתה יושב בצוות שעובד מאחורי הקלעים השפיעה על המוצר הסופי?
"בקיץ עשיתי את סדרת הספיישלים לקראת שנת הלימודים של כאן 11. אחד הפרקים עסק בנושא ההדתה. הייתה לנו מלחמת עולם במערכת איך לגשת לנושא הזה. זאת למשל דוגמה קלאסית לנקודת המוצא של מי שעוסק בנושא. אתה מסתכל על בחירת הנושאים של הפרק הזה, ואתה יכול להבין מיד שכל מיני דברים שעלו לדיון הם נון-אישיו בעולם המושגים שאני ואתה מגיעים ממנו.
"האייטם היה על אדם שנכנס לכיתה לאחר שהוזמן על ידי המורה או המנהל במקום, בשביל להעביר תכנים שיש לבית הספר אינטרס לקבל אותם כי הם בחינם. למה זה הדתה שמישהו נכנס לכיתה ומסביר על חנוכה ומחלק סופגניות, הרי זה גם ככה חלק מתוכניות הלימודים של מערכת החינוך? בשלב הזה אדם דתי דופק על השולחן ואומר, בואו נקבל קצת פרופורציה. מה כבר קרה כאן? הסבירו לילדים קצת על מסורת ישראל, דברים שהם בסיסיים לפי משרד החינוך, רק שבמקום שמורה יעביר את השיעור הזה, בת שירות מעבירה אותו. מה הביג דיל?
"בעיניי הסיפור היותר גדול הוא דווקא מה היכולת של אדם בלי שום רקע פדגוגי ללמד כיתה. זה דיון יותר חשוב בעיניי מאשר השיח על ההדתה, כי הדתה היא באמת נון-אישיו מבחינתי".
התפיסה הזאת גרמה לכץ לעבור מהפרונט אל מאחורי הקלעים, אך הוא לא עזב את המסך עצמו. "תמיד נעתי על הציר שבין שני העולמות", הוא מספר. בשנה האחרונה שלו בערוץ 20, הוסיף כץ לעבודתו כסמנכ"ל תוכן בערוץ גם את תפקיד ההגשה של התוכנית 'כלכלי בלילה'. "יש לך על המסך טאלנטים בכירים, כמו עמית סגל וסיוון רהב-מאיר, אבל בסופו של דבר ההשפעה שלהם היא לא כל כך משמעותית. הם תלויים במספר הדקות שהעורך רוצה לתת להם. אני מעדיף להיות איפה שמשפיעים".
למה אתה כמעט בודד בנוף הזה של דתיים שמאחורי הקלעים?
"זאת שאלה מעניינת. אני חושב שהסיבה המרכזית היא שהדרך להגיע לעמדות המפתח הללו היא ארוכה מאוד ולא מתגמלת. המשכורות בתחילת הדרך בשוק התקשורת מאוד נמוכות ולא עולות בקנה אחד עם רמת ההשקעה הנצרכת. אדם חילוני, שלרוב בשנים הראשונות אחרי הצבא אין לו יותר מדי דאגות, יכול להתמודד עם הקשיים הללו. אבל אדם דתי שיש לו משפחה, זה הופך את זה למאוד קשה. חייבים שיהיה לך את החיידק הזה בשביל להמשיך. חוץ מזה שהתעסקות בתחום שואבת אותך פנימה, וכשאתה אדם עם משפחה זה הופך ליותר מורכב".
ואיך המשפחה חיה בתוך המציאות הזאת?
"הם התרגלו. הילדים נולדו לתוך זה, כך שהם לא באמת מכירים מציאות אחרת. הם יודעים שפתאום אבא צריך ללכת כי קרה משהו שצריך לסקר, ושהרבה פעמים צריך לעצור את התכנונים כי אבא חייב לחזור לעבודה. לכן החלטנו שכשיוצאים לחופש, עושים את זה בחו"ל. אז אף אחד לא קורא לך חזרה".
היו לך מחשבות לעזוב את התחום?
"בטח. בעיקר בתחילת הדרך. זה לא פשוט בכלל להתנהל בתוך העולם הזה ולפעמים אתה אומר לעצמך 'די, הגיע הזמן לעבור למשהו שפוי יותר'. הציעו לי להפוך להיות דובר, וגם לי עלו רעיונות לעבור לתחומים אחרים, אבל החיידק הזה פשוט גדול ממני".
לערוץ 20 יש קהל
בשנת 2009 החל כץ לערוך את תוכנית התחקירים כלבוטק ששודרה ב'רשת'. הוא המשיך בעריכתה גם לאחר שעברה לערוץ 10. כאשר רפי גינת, מגיש התוכנית, הפך למנכ"ל הערוץ, שימש כץ כסגנו. לאחר שנה וחצי פרש גינת מהנהלת ערוץ 10. שמונה ימים אחר כך פרץ מבצע צוק איתן, ואיתו החלה דרכו של כץ בערוץ 20. הוא אומנם התחיל בתור יועץ חיצוני במהלך שידורי הניסיון, אבל בחנוכה שלאחריו כבר הפך לאיש קבע בערוץ. "לא בכל יום יש לך הזדמנות להקים משהו חדש מאפס, משהו עם חזון מאוד גדול", הוא מסביר את הבחירה בערוץ שזה אך נולד, "זה היה אומנם נורא מצחיק בהתחלה, כי לא הייתה שם את המקצועיות שהייתי רגיל אליה. אבל אמרו לי בערוץ 'תעזוב את שאר העיסוקים שלך, פה צריך אותך יותר', וזה שכנע אותי".
כץ היה צריך לנהל שידורי גל פתוח בעיצומו של מבצע צבאי דרמטי, ומולו ניצב צוות מאוד בוסרי, כלשונו. "האנשים שם לא ידעו להרכיב ליין-אפ בשביל למלא את שעות השידור. הייתי שם באותה תקופה כיועץ חיצוני. שאלתי אותם מה הם מתכננים לשדר והם הביאו דף וורד חצי מתוכנן, שאי אפשר לנהל איתו שידור. אבל היה להם המון רעל בעיניים והם רצו ללמוד".
היו הרבה תלונות נגד הערוץ, בעיקר על כך שהוא לא משמש כערוץ מורשת שלשמו הוא קם.
"יש פה הרבה מאוד צביעות, בעיקר בגלל הרגולטור. כל עולם הטלוויזיה בישראל, ובמיוחד ערוץ 10 עד לפני שנתיים, חיים מהפרות. אגב, זה לא נובע מתוך רוע או רצון לעשות את זה, אלא מתוך הכרח, כי יש חוסר קורלציה בין המציאות ומה שהקהל רוצה לראות לבין דרישות הרגולציה. בגלל שזאת המציאות, והרגולטור הקל לא פעם ולא פעמיים על שאר הגופים בשם חופש הביטוי ובשביל לתת להם את היכולת לשרוד ולייצר רבגוניות בשידור, זו צביעות שעל ערוץ 20 אוכפים את כל כללי המכרז. במיוחד לאור העובדה שערוץ 20 הוא זה שנותן את הגיוון ואת השידור האחר שהרגולציה דרשה".
אבל אין מקום להבין את הטענה שכנגד? הרי ערוץ 20 לא נועד לשדר בכל הפריים-טיים שלו תוכניות אקטואליה, אלא להתמקד במורשת.
"ברור שאני יכול להבין את הטענות. אנחנו כל הזמן התלבטנו בנושא, כי הטייטל שלנו הוא ערוץ מורשת. זה היה המכרז שלו ועל זה נבחרנו. אם רוצים לשנות את תנאי המכרז צריך לשבת ולדון בזה, ואגב את זה עושים עכשיו בצורה רטרואקטיבית. אבל אי אפשר לדון את הערוץ על פי שעתיים או שלוש ביום. אתה צריך להסתכל על יום שלם. נכון שזה בשעות פחות רווחיות, פחות נצפות, אפילו נידחות אפשר לומר, אבל מהסתכלות על הלוח אתה רואה שרוב היום שודרו בערוץ הרבה מאוד תכנים שמתאימים לדרישות המכרז. בשביל שהערוץ יהפוך להיות אלטרנטיבה מבחינת הצופה הישראלי, כדי שזאת תהיה בכלל אופציית זיפזופ, התוכן היחיד שאתה יכול להילחם בעזרתו, גם מבחינת תקציבית וגם מבחינת עניין לקהל, הוא תוכן חדשותי. ומעבר לזה, זה התוכן שיוצר גיוון ובידול משאר הערוצים".
ועם כל זה, ממוצע הרייטינג של הערוץ לרוב לא מגיע לאחוז וחצי.
"בחצי השנה האחרונה הייתה דווקא תנועה מאוד גדולה לעבר הערוץ. לפעמים כמעט שני אחוזים. זה קרה גם בגלל הכניסה לעידן פלוס, גם בגלל האכזבה מהתאגיד, וגם בגלל שלקראת הפיצול הערוצים לא השקיעו בהרבה תוכן חדש והעדיפו לשמור על התותחים הכבדים. אבל בשורה התחתונה אתה צודק. הוא לא הפך להיות ערוץ ברודקאסט, הוא גם לא היה אמור לפנות לכולם. בסופו של דבר הוא נולד כערוץ נישה".
בהשוואה לשאר ערוצי הנישה, למעט ערוצי הספורט, איפה הוא ממוקם מבחינת קהל?
"יש ימים, לפני עליית התאגיד, שבהם הערוץ היה השלישי מבחינת צופים, מיד אחרי 2 ו‑10. רק אחר כך הגיעו ערוץ 1, 9 (הערוץ הרוסי) ו‑24 (ערוץ המוזיקה שבבעלות קשת). כמובן שהיו ימים שהוא היה גם בתחתית הרשימה. אבל בעיקרון הערוץ יצר לעצמו קהל נאמן שצופה בו. אנשים לא זוכרים, אבל כשערוץ 10 הוקם היו לו מספרים דומים מאוד. בשנתיים הראשונות הוא לא גירד את האחוז למעט הבלחות מפעם לפעם. ההבדל היחיד בין הערוצים הוא של‑10 לקח כמעט עשור ויותר ממיליארד שקל כדי לייצר את המותג הזה שנקרא ערוץ 10, ובערוץ 20 זה לא התקרב לפרומיל מהמספרים האלה".
הריאליטי יקרוס בסוף
כץ מגיע ל'קשת' באחת מהנקודות החשובות בתולדות החברה – פיצול ערוץ 2 לשני ערוצים נפרדים. בתחרות מול 'רשת', 'קשת' מפסידה בחצי מהימים, כשלא פעם תוכניות הדגל שלה, דוגמת 'ארץ נהדרת', 'מאסטר שף' ו'עובדה', מפסידות בפער ניכר. במסגרת הלוחות החדשים, ששיבוצם משתנה שלוש פעמים בשבוע בממוצע, עלו הזכייניות עם לא פחות משלוש תוכניות ריאליטי כל אחת. לכץ, כאיש תוכן של הזכיינית, יש תשובות משלו והרבה מה לומר בנושא.
איפה בדיוק התוכניות שלך ישתלבו בתוך מבול הריאליטי שאחרי הפיצול?
"אני ממש לא חושש", הוא עונה בחיוך. "התוכניות שאנחנו עובדים עליהן כרגע יזכו למקום של כבוד ב'קשת'. זה הראש שאנחנו עובדים איתו – לייצר לוח שידורים מגוון ככל האפשר. ברור שצריך גם להרוויח כסף, ולכן תוכניות בידור תמיד יהיו על המסך. אבל החזון של 'קשת' הוא להביא ארוחה שלמה של שידורים ולא רק את אותו ממתק".
ובכל זאת, מה זה אומר עלינו הישראלים שיש לנו על המסך כל כך הרבה ריאליטי והוא משיג נתונים גבוהים במיוחד?
"אני לא חושב שאפשר ללמוד מהנתונים של השבוע הראשון משהו לגבי העתיד. ועם זה אני יכול להגיד לך שאין ספק שהריאליטי בישראל השתלט על כל חלקה טובה, למרות שברחבי העולם הוא די קורס בשנים האחרונות. גם בארץ זה יקרה בסוף, וצריך פשוט לתת לכוחות השוק לעבוד. הריאליטי הוא מאוד יקר. כל פרק עולה לערוצים מינימום 850 אלף שקלים, כשהרוב עובר את המיליון. זאת גם הסיבה שהפרקים ארוכים מאוד. זה לא כלכלי לעשות פרק של 50 דקות. לכן כשמשדרים על פני שבוע שלם – בסוף זה יפסיק להיות משתלם להפיק עוד ריאליטי. יהיו עוד ריאליטי, אבל לא חמישה ימים בשבוע.
"חשוב להבין שגם תהיה רוויה מהריאליטי. אם הציבור היה מטומטם ונוהר אחר הריאליטי, לא היינו רואים ירידה שלו לאחר הפיצול. אבל בפועל הרייטינג נפגע", מסביר כץ.
ההערכות בעולם התקשורת הן שאחד הערוצים יקרוס בעקבות הפיצול. "זאת לא שאלה של האם זה יקרה, אלא מתי", מסכים כץ, "השוק בישראל לא יכול להכיל כל כך הרבה שחקנים. זה לא שמישהו ייעלם, אלא שיהיו התאחדויות. שני גופים ייאלצו להתמזג".
יש הערכות מי?
"זה תלוי באיזה רחוב אתה שואל. בברזל (רשת) יגידו לך ש‑10 יקרוס, ובדרך השלום (ערוץ 10) יגידו ש'רשת' תקרוס. דווקא לגבי 'קשת' אף אחד לא חושב שזה יקרה".
כל הזמן שיווקו לנו שהפיצול ייצור יותר תוכן לצופה. זה באמת ככה, הרי 'רשת' ו'קשת' משדרות את אותם תכנים?
"זה לא נכון. אתה בעצמך אמרת ש'רשת' היום משדרים חמישה ימים בשבוע ריאליטי ומה שמחכה שם בעתיד זה עוד ריאליטי. לעומת זאת, 'קשת' מציגה תמהיל שידורים הרבה יותר מגוון. סל תרבותי שמציג את הכול, לעומת ערוץ שהוא עוד מאותו דבר".
אין ספק שכץ מתפקד כמשווק נפלא ל'קשת', אבל בנקודה הזאת הוא לא מדייק. שתי הזכייניות משדרות כיום שלוש תוכניות ריאליטי, כשההבדל ביניהן הוא כמה פרקים בשבוע יש לכל תוכנית. גם 'רשת' וגם 'קשת' מחזיקות באמתחתן חמש תוכניות ריאליטי, שיעלו על המסך במהלך השנה. בכל הנוגע לגיוון השידורים, לא נראה שיש הבדל בין 'רשת' ל'קשת', בדיוק כמו שקורה בערוצים אחרים ברחבי העולם שעברו את תהליך זהה.
איך שלא נסתכל על זה, במשבצת הנוכחית שלו, כץ ניצב בפני אתגר גדול במיוחד. 'קשת' נחשבת בעולם התקשורת כערוץ הליברלי ביותר במדינה. הקו הכללי שמוביל הערוץ, יחד עם עידן הפיצול החדש, מעמידים את כץ בנקודה קריטית. כעת עומדת למבחן הצלחתו להכניס את השקפת עולמו לתוך התכנים שייצר בעבור הזכיינית.