כל הפוסטים ביאיר יעקבי

זה היה יום שישי קיצי ברעננה של 2008, והאמא היעקבינית שלי נאלצה לשפשף את אוזניה כששמעה את בנה אומר: "אמא,

המילה "כרגע" באה לתאר בדרך כלל זמניות ומצב ארעי. אפשר למצוא אותה במשפטים כמו "אני כרגע בחופשת לידה", "אנחנו ברוגז

"טוב אז אם כולנו כאן אפשר להתחיל את הישיבה", אמר יעקב בהתרגשות והביט בשתי הנשים שישבו בצידו השני של האוהל.

מי מכם קוראים יקרים שלא מתעפץ בין גברא לגברא יודע שספר בראשית נמצא בעיצומו והפרקים הבאים אמורים להיות דרמטיים במיוחד.

זו הייתה ארוחת ליל שבת שגרתית בבית משפחת יעקביני. השולחן היה עמוס סלטים, ילד אחד התנדנד ממנורת הקיר, ילד אחר

בשעה עשר וחמישה בבוקר פרצו חבורת רעולי פנים לחנות למכירת מוצרי כתיבה בעיירה סביליה שבספרד, ולקחו את כל הנמצאים בה

נחליאלי ישב בפאב קטן בשדה התעופה בלרנקה וחיכה לטיסת ההמשך שלו לישראל, כשהבחין בידידו חצב נכנס בדלת. "מה המצב?", שאל

כשנעשיתי עצמאי אי שם ב‑2016 הבטיחו לי כמה דברים: הבטיחו שביטוח לאומי יחלבו אותי, שלקוחות מרוצים ימרחו אותי, ושאמא ואבא

כיפה אדומה הייתה עסוקה בסריגת כיפות אדומות לבני השבט שלה כדי לעודד אותם להתגייס לצנחנים, כשאמה בקשה ממנה לקפוץ לראות

מי שמכיר אותי טוב יודע שאפשר להגיד עליי שלושה דברים בוודאות מוחלטת: אני לא סובל קינמון, אני שונא לטאטא, ואני