אחד הדברים הנפלאים ביותר בעולם מתגלים לך פתאום, בלי שתהיה מודע אליהם.
בדיוק בגיל שבו חשבת שאתה מכיר כמעט הכול ודי יודע מה הולך כאן, מגיע תפקיד חדש ומהמם שלא שיערת בנפשך עד כמה הוא מופלא, ומראה לך שיש עוד כל כך הרבה גילויים של עונג לגלות כאן בעולם – וזה להיות סבתא.
אני זוכרת שכאשר נולדה הבת הבכורה שלי, קצת הופתעתי לגלות איזה אושר עצום היא גרמה להורים משני הצדדים. בכל פעם התינוק התורן שנולד היה המשמח הרשמי שלהם, גם ברגעים הכי קשים בחיים כמו אשפוז בבית חולים, שבעה ושאר אתגרים. אבל עד שלא חוויתי את זה בעצמי לא הבנתי את גודל הדבר. לא מספיק מדברים על זה לדעתי, אבל בסבתאות יש משהו חדש ואחר לגמרי מהורות. חוויה כל כך נקייה, כל כך קסומה, כאשר עיקר הקושי וההתמודדות נותרים חלקם של ההורים – ולי נשאר רק הדבש הכי מתוק שיש לחיים להציע.
השבת הגיעו לכאן ארבעה נכדים, ופשוט התענגתי על כל רגע. היכולת של הקטנטנים להתפעל, לצחוק וליהנות מכל דבר הכי קטן ממש מידבקת, ושרירי הפנים שלי קיבלו אימון מסיבי של חיוכים וצחוקים. השיחות עם הנכדות היותר גדולות שלי תמיד מרגשות, מלאות תובנות, וגורמות לי לעונג לא פחות גדול. כמובן שכולם מגיעים גם עם הקשיים שלהם, כי שתי הגדולות גם רבו קצת ביניהן, התינוק מוציא שיניים ובכה לא מעט, ואחיו הגדול, שממש עכשיו, בזמן שאתם קוראים את העיתון הזה, עושים לו חלאקה, בדיוק גם נגמל מחיתולים ואיתגר אותנו מסביב לשעון. ובסעודה כשכולם יושבים פתאום יש הרבה רעש ובלגן, והבית מתפרק לרסיסים קטנטנים שמתפזרים בכל מקום. אבל אולי זה חלק מהקסם שלהם, שבמוצאי שבת האושר והקושי, היופי והאתגרים חוזרים הביתה, ושוב אני יכולה ליהנות, אבל הפעם – מהשקט.
אן דן דינו של החיים
ומעבר לכל ההנאה, אני לומדת מהם המון. למשל למדתי שאן דן דינו זאת דרך נפלאה לבירור בשאלות הרות גורל. כשלפעמים אתה מתלבט בין שני דברים ולא יודע מה אתה באמת רוצה – פשוט תעשה אן דן דינו. כשהנכדות שלי עושות את זה, לקראת סוף הספירה הן מתחילות לנסות לדחוף את האצבע שתיפול על האפשרות שהן באמת רוצות, וכך בעצם מגלות את הרצון האמיתי שלהן. בעקבות זאת הבנתי שגם אני יכולה לעשות "אן דן דינו" עם עצמי, לראות לאן הלב שלי דוחף את האצבע, ולהבין טוב יותר מה אני רוצה מעצמי.
עוד למדתי עד כמה הפרשנות של סיטואציה משפיעה על הדרך שבה אנחנו מתמודדים איתה. פעם אחת, כשהנכד נפל וקיבל מכה די רצינית, לא היה לידו באותו רגע אף מבוגר ורק אני ראיתי אותו מרחוק. אז הוא בכה ממש קצת, קם ומיד המשיך הלאה. לעומת זאת בפעם אחרת כשהוא שוב נפל, וכמעט לא קרה לו כלום אבל אמא שלו צעקה בבהלה – הוא בכה כאילו סוף העולם הגיע ועבר המון זמן עד שהוא נרגע. כך גם אני יכולה להיבהל ולהאמין לדרמה שהיצר הרע כל הזמן מנסה ליצור, או להבין שנפילה היא חלק מהחוויה כאן בעולם, לנשום עמוק, ליילל לרגע אחד ומיד להמשיך הלאה.
פאי שוקולד ממולא מופלא
הפאי הזה כל כך טעים! הסוד הוא בשוקולד הממולא, שנותן לו טעם פשוט חלומי. אפשר כמובן להכין אותו גם עם שוקולד רגיל, והוא יכול להיות פרווה או חלבי. בכל מקרה, גם בגרסה הכי פשוטה שלו – פרווה ולא ממולא – עדיין מדובר במנה טעימה במיוחד.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן אפייה:
10 דקות לבצק + 10 דקות למלית
8 תבניות מיני פאי
לבצק:
2 כוסות קמח
100 גרם חמאה רכה
ביצה אחת
2 כפות מים
למלית:
2 חבילות שוקולד חלב או מריר ממולא פרלין אגוזים (אפשר גם לא ממולא כמובן)
200 מ"ל שמנת מתוקה, קצפת פרווה לבישול או קרם קוקוס
2 ביצים
שליש כוס סוכר
כף גדושה של חמאה
אגוזי לוז קלויים וריבת חלב לקישוט (לא חובה)
מכינים את הבצק: בקערה, במעבד מזון או במיקסר עם וו גיטרה מערבבים יחד את החמאה והקמח עד לקבלת פירורים אחידים. מוסיפים את הביצה והמים ומעבדים מעט ככל האפשר, עד שמתקבל כדור בצק אחיד. עוטפים את הבצק ומניחים בצד לחצי שעה. מחממים תנור ל־180 מעלות. מחלקים את הבצק ל־8 חלקים שווים. מרדדים כל חלק לעלה עגול בעובי חצי סנטימטר ומניחים אותו בתוך תבנית הפאי האישית. אופים במשך 10 דקות, מוציאים מהתנור ומצננים מעט.
מכינים את המלית: בסיר קטן מחממים את השוקולד והשמנת (או הקצפת או קרם הקוקוס) והחמאה ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. בקערה נפרדת טורפים את הביצים והסוכר. מוסיפים לביצים בהדרגה 2 כפות מתערובת השוקולד ומערבבים, מוסיפים עוד 2 כפות ומערבבים שוב. יוצקים את תערובת הביצים לתוך הסיר עם שאר השוקולד המומס ומערבבים היטב. יוצקים את המלית לתבניות כמעט עד שפת הבצק, מחזירים לתנור ואופים כ־10 דקות נוספות. מצננים מעט ושומרים במקרר עד ההגשה. אפשר לקשט בפסים של ריבת חלב ואגוזים קצוצים.
