תוך כדי כתיבת הטור אני רצה לממ"ד, אזעקה, וחוזרת חזרה. מנסה לחשוב איך ייראה העולם ביום חמישי שבו יתפרסם העיתון ומבינה שאין לי אפשרות לדעת, כי באמת הניסים שעוברים עלינו גדולים ומטלטלים כל כך.
יחד עם הכאב והצער על מותם של אזרחים קדושים על קידוש השם, הלב מתרחב ונרגש למראה הניסים המופלאים שמתרחשים לנגד עינינו. ברגע זה ממש שוגרו לעברנו עשרות טילים שכל אחד מהם, כמו שלצערנו נוכחנו לדעת, יכול לגרום לנזק עצום ורב. ואני מתבוננת על כל האורות המרצדים שעל המסך ורואה אותם כבים, אחד אחרי השני. אומנם הפגיעות קשות ומכאיבות מאוד, אך הטוב כה מרובה! רוב רובם של הטילים ששיגרו הרשעים הארורים הקמים להורגנו – יורטו, אחרים פגעו בשטחים פתוחים, השם שומר עלינו באמת!
לעולם לא עוד
בהיותי בת לניצולת שואה, אני זוכרת שאחת החוויות הכי קשות בסיפור של השואה הייתה השאלה הכה קשה – למה לא נלחמנו? איך יכול להיות שכך עשו בנו מה שרצו? והנה אני זוכה לראות בימים גורליים אלו היפוך מוחלט ומרגש כל כך, לחוות את הלעולם לא עוד, בפרט אחרי הכאב האיום של השואה שחווינו בשמחת תורה. אני גאה ונרגשת כל כך לראות איך מכים באויבינו המרים זה שנים רבות שוק על ירך, והמראות ממלאים את הנפש בתחושת התעלות, תקווה, שמחה ואמונה מחודשת. במיוחד לאחר שבחודשים האחרונים, כמו מחלה אוטואימונית בלתי פוסקת, הקולות הנוראים של פילוג ופוליטיקה והשתלחות עצמית שוב גרמו לחלישות הדעת, לתשישות, אפילו לקצת ייאוש. אני זוכרת שממש לפני שהתחילה ההתקפה על איראן חשבתי לעצמי איך כל העולם נמצא במצב של המתנה, ציפייה לישועה שסוף סוף תגיע, בעיקר אם רואים חדשות בערוצים הלא נכונים…
ואז הרגע המדהים הזה באמצע הלילה, אזעקה, צפצוף, הודעה – ישראל קמה ונעמדת על רגליה, מתרוממת כלביא וחוזרת לעוז המופלא שבה. בדיוק בפרשת השבוע שבה נוצרת המנורה, אותה מנורה שעליה נאמר שהיא מעידה שהקדוש ברוך הוא מתפאר בנו, שבה דולק הנר המערבי המודיע לכל העולם כולו כי השם יתברך משכין שכינתו בישראל – בדיוק בפרשה זו זכינו לראות את אויבינו המרושעים ביותר מנקים את אוויר העולם מנוכחותם, בזה אחר זה. את הראש המתרומם שוב, מתנשא כלפי מעלה ומודיע לכל הזוממים להרע לנו – לא עוד. ובשעה שאני שומעת איך יש כאלו שעדיין מצפים לישועה מאמריקה הגדולה, נושאים עיניים אל טראמפ כאילו רק אם הוא יצטרף למערכה ננצח – חשוב לי לזכור ולהזכיר מהיכן ישועתנו: ”הנה א־ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עוזי וזמרת י־ה ה' ויהי לי לישועה", "ולא יוכלו לך כי איתך אני להושיעך ולהצילך נאום ה'".
עוגת טרס לצ'ס
בזמן כזה חשוב לעשות הרבה מתוק בלב עם עוגה חלבית מופלאה במיוחד. העוגה אוורירית מאוד, ואחרי האפייה "משקים" אותה בסירופ המבוסס על שלושה סוגי חלב (מכאן השם). על העוגה שמים שכבה נפלאה של קצפת ופסים של ריבת חלב ומגישים עם פירות לקישוט.
דרגת קושי: קלה פלוס
זמן אפייה: 30 דקות
כ־12 מנות
לעוגה:
5 ביצים
3/4 כוס סוכר (150 גרם)
כפית תמצית וניל
שקית סוכר וניל
150 גרם יוגורט או שמנת חמוצה
2 כפות שמן רגיל
¼1 כוסות קמח (175 גרם)
שקית אבקת אפייה
לסירופ שלושת החלבים:
½1 כוסות חלב (360 גרם)
1/4 כוס שמנת מתוקה (60 גרם)
קופסת חלב מרוכז ממותק (כ־350 גרם) או ריבת חלב בטעם שמנת או ריבת חלב
לקצפת:
2 מכלי שמנת מתוקה (500 מ"ל)
3 כפות אבקת סוכר (כ־40 גרם)
כפית תמצית וניל
לקישוט העוגה:
כף גדושה של ריבת חלב מדוללת עם כ־3 כפות שמנת מתוקה
פירות העונה
מכינים את העוגה: מחממים תנור לחום של 165 מעלות. שמים את הביצים, הסוכר, תמצית הווניל וסוכר הווניל במיקסר ומקציפים דקה על מהירות נמוכה, ולאחר מכן מגבירים למהירות מקסימלית. מקציפים 8 דקות עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה מאוד. מכבים את המיקסר ומוסיפים את שאר חומרי העוגה – היוגורט, השמן, הקמח ואבקת האפייה. מערבלים במהירות נמוכה עד שהכול מתאחד. משמנים תבנית בינונית בקוטר 20 על 30 או תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ. יוצקים פנימה את הבלילה. אופים 25 דקות או עד שהעוגה זהובה.
בינתיים מכינים את הסירופ: שמים בסיר חלבי את שלושת סוגי החלב ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה.
כשהעוגה יוצאת מהתנור מחוררים אותה בעזרת מזלג או שיפוד – חורים חורים לכל אורך העוגה בחלקה העליון. בעזרת מצקת יוצקים את הסירופ על העוגה, בכל פעם מצקת אחת עד שהסירופ נספג, וממשיכים לצקת באותו אופן את כל הסירופ. נותנים לעוגה להצטנן חצי שעה.
לציפוי: מקציפים את השמנת המתוקה עם אבקת הסוכר ותמצית הווניל במהירות גבוהה למשך 3 דקות, עד לקבלת קצפת אוורירית. מורחים אותה בצורה אחידה על העוגה. מערבבים את ריבת החלב עם השמנת ומעבירים לשקית קטנה, עושים חור ומזלפים פסים מעל הקצפת. שומרים במקרר.
להגשה: מסדרים פירות בצורה נאה על צלחות הגשה ומניחים ריבוע או משולש של העוגה לידם. מגישים מיד.
