בחודשים האחרונים לחייו של מעיין עשור בן ה־24 מטבריה, הטרידה אותו מלחמת האחים המתחוללת במדינה. "היינו יושבים במרפסת של הבית וזועקים לשמיים: אבא, בבקשה משיח עכשיו", משחזרת אימו, כנרת עשור, את הרגעים הכואבים עם בנה. "אמרנו: עם ישראל סובל, ורק משיח יכול לגאול אותנו. חייבים משיח. הייתי אומרת שאני מרחמת על ה', שרואה מה נהיה מאיתנו כעם", היא אומרת ונאנחת.
"הבן שלי לא קיבל את מה שקורה כאן. הוא היה עסוק כל הזמן בלשכנע אנשים שיתעוררו, שיהיו טובים יותר אחד לשני, כי המשיח כבר מגיע", היא מתארת את השאיפה לאחדות שקיננה בליבו של הבן. "תמיד ידעתי שהבית שלנו יוצא דופן. בארוחות שישי דיברנו על עם ישראל ועל מה שאפשר לעשות שיהיה פה טוב יותר, מה צריך לקרות כדי לאחד את העם. אבל למרות הוויכוחים של כולם בעד ונגד הרפורמה ועל ימין ושמאל, אנחנו הבנו שמדובר בשנאת אחים ושצריך להפסיק את זה".
הבן מעיין, שכאב את המצב, כתב את הפוסט שהפך אחרי מותו לוויראלי, עם המשפט שנותר מהדהד כצוואה: 'מתי כולם יבינו שכולנו פה אחים?'. "זה בער בו. הוא דיבר וכתב נגד שנאת אחים".
את מתארת בחור שהיה רגיש למה שמתרחש בתוכנו כעם, אבל אני מנסה לדמיין אתכם יושבים במרפסת וצועקים משיח, ושמעיין, שהיה בחור צעיר מצטרף לזה. זה לא מובן מאליו.
"גידלתי אותם לאהבת השם, לאהבת העם וארץ ישראל, וגידלתי אותם לקוות ולהתפלל לביאת המשיח ולגאולה", היא עונה בפשטות. "לימדתי אותם שאנחנו מחכים ומצפים למשיח, ואת זה הבן שלי וכל בני הבית ספגו. אנחנו אנשים אידאולוגיים מאוד, ערכיים מאוד ואכפת לנו מהאחר. אנחנו לא כאלו שרואים רק את עצמם – לכן כאב לנו כל כך מה שקורה במדינה. היינו יושבים במרפסת, קוראים מזמור לתודה ומתחננים לה' שישלח את המשיח עכשיו", היא מספרת. "כאבה לנו שנאת האחים, כאב לנו מה שקורה כאן בינינו, חוסר האכפתיות מהצורך של האחר וחוסר הפרגון, התאוות שהשתלטו ושאין ערך לשום דבר. אנשים שכחו למה אנחנו כאן, בארץ הזאת. שכחו מה זה להאיר לאחר, להושיט יד, לחייך", היא מלינה.
"אני חינכתי את הילדים שלי מהיום שהם יצאו מהבטן שלי: תצאו מעצמכם. תהיו בשביל האחר, כי כשתנהגו ככה – אתם תהיו מאושרים. נתינה לזולת היא אושר אמיתי. כשאתה עסוק רק בעצמך, אתה לא מאושר ולא תהיה מאושר לעולם", היא מדגישה. "ומעיין שלי פשוט דאג לכולם ועשה המון מצוות. בכל הארץ מכירים אותו", היא אומרת בהתפעלות. "בחור בן 24 שיש לו חברים מגיל 15 ועד גיל 60. בשבעה באו לנחם אותנו 60 אלף בני אדם, זה מטורף. עם ישראל מכל קצוות הארץ היה אצלנו, דתיים וחרדים, חילונים ומסורתיים, ימין ושמאל, כולם".
למה את חושבת שהסיפור שלכם נגע כל כך בכולם?
"כי יש פה משהו שהוא מעבר", היא מבקשת לחדד. "זה לא קרה סתם. אין פה מקריות. ה' אמר שאולי שני האחים האלה שיושבים בבית שלהם וקוראים משיח ואוהבים כל כך את ארץ ישראל ואת עם ישראל – אולי הם יעירו את העם. אני באמת מאמינה שבסוף כולם רוצים שיהיה פה טוב, כולנו רוצים להיות אחים. עם ישראל רוצה את הביחד. בחודשים האחרונים קצת התבלבלנו, נסחפנו עם המחלוקות והקיטוב, אבל הגיע הזמן לומר: די. די לשנאת החינם הזאת", היא מתחננת וקולה רועד.
"במשפחה שלנו היינו מחולקים – מעיין, תומר ואני שמרנו שבת, ובעלי ניני והילדים סהר וגיא לא שמרו שבת – אבל חיינו כמשפחה, באהבה, כבוד והרמוניה. אחים אנחנו. הכי בטבעיות. לא שופטים אף אחד. לא מבקרים אף אחד. אין לנו אף אחד חוץ מאחד את השני", היא שבה ואומרת בהתרגשות. "זה מה שההורים שלי לימדו אותי, וזה מה שלימדתי את הילדים שלי. פשוט ככה".
"היה לי ברור שזה בגלל מלחמת אחים"
כנרת עשור בת ה־48 נשואה לשחקן העבר במכבי תל אביב ניני עשור, ועם השנים נולדו להם ארבעה ילדים: מעיין, תומר, סהר וגיא. הם גרים בטבריה, וכנרת היא מאמנת מנטלית, "שמוציאה אנשים מבורות שהם נפלו אליהם בחיים שלהם", היא מתארת את עיקר עיסוקה. "עברתי ילדות לא פשוטה בכלל, ומתוך ההתמודדות שלי פיתחתי שיטה שנקראת מחשבה תחילה, שמתמקדת בכוח המחשבה. לפני שנתיים סידרתי את כל השיטה שלי כדי להתחיל להעביר אותה הלאה לאחרים, והרגשתי שהגעתי למנוחה ולנחלה. אמרתי לעצמי שעכשיו אני יוצאת לאור. קיבלתי מתנות מה', ואני יכולה לעזור למי שצריך ולהאיר לו את הדרך. היה לי טוב. הייתי הכי מאושרת בעולם. לא תיארתי לעצמי מה מצפה לי".
ואכן, אף אחד לא הכין אותה לטרגדיה שניחתה על משפחתה בחג הפסח השנה בדרכם לחופשה משפחתית באילת. שני ילדיהם, מעיין בן ה־24 וסהר בת ה־17, נסחפו עם רכבם בשיטפון, ואחרי יממה מורטת עצבים נמצאו גופותיהם שנסחפו במים השוצפים. מאז היא מתמודדת עם חלל אדיר שנפער בליבה: "הם נעלמו בשיטפון, וגם ברגעים הקשים של החיפושים היה לי ברור שהילדים שלי הלכו בגלל מלחמת האחים שיש בינינו. זה היה לי ברור לגמרי", כנרת משתפת. "מכיוון שהם היו שניים, ובגלל מה שעם ישראל עבר עם המוות של זוגות האחים האחרים, הבנתי שיש כאן מסר, ואין מקריות בעולם. הקדוש ברוך הוא מנסה לעורר אותנו. הוא אומר: אתם אחים! תדאגו זה לזה. ואנחנו ממשיכים עם המחלוקת, ועוד זוג אחים הולך ועוד זוג, ואנחנו לא מתעוררים. אז כנראה שה' החליט לתת לנו שליחות קצת יותר רצינית", היא אומרת, וניכר שהיא מבינה את גודל האחריות. "הבית שלנו זעק למשיח גם כשהיה לו טוב, כשהיה לנו הכי טוב בעולם. ככה גידלתי אותם".
אחרי אסון כבד כל כך, איך בכלל מצליחים לקום?
"זה לא אני. ה' נותן לי את הכוחות", היא אומרת בטבעיות. "יש לי רגעים של נפילות וצער, אבל מהיום ההוא הבנתי שיש לי משימה לעשות. גם קודם הייתה לי אמונה חזקה, ועכשיו היא עוטפת אותי".
גם ברגע האיום, כשבאו לבשר לה על הנורא מכול, כנרת מספרת שהיא הביטה לשמיים וביקשה את ביאת הגואל: "כשבאו והודיעו לי אחד אחרי השני שנמצאו הגופות של הילדים שלי, יצאתי החוצה ואמרתי: הקב"ה, יש פה בעיה גדולה שאני לא יכולה לפתור, ועכשיו ברגע זה תשלח משיח. אמרתי לו: עד כאן, עד הילדים שלי. עכשיו אתה שולח לי משיח. עד היום בכיתי על עם ישראל, עכשיו אני בוכה על עצמי. חייבים משיח עכשיו. יש בעיה אבל יש פתרון, והפתרון הוא המשיח, אך ורק", היא פוסקת. "אבל לפני כן יש עוד הרבה מה לעשות, לקדם את האחדות בעם ישראל, לפעול לאהבת אחים ואהבת חינם. זו האחריות של כל אחד מאיתנו", היא מציינת. "עם ישראל עובר ייסורים כי אנחנו לא מתנהגים כראוי אחד לשני. אנחנו חייבים לשנות את המציאות. בעזרת ה', אני מקווה שה' ירחם עלינו ויביא את הגאולה", היא אומרת וקולה נשנק.
"את שואלת אותי איך קמים? צריך להיאחז חזק באמונה ולא לשכוח לרגע שיש תחיית המתים. גם כשאני נופלת אני מזכירה לעצמי שהמצב הזה הוא לא סופי, הכול זמני, ואם אני אעשה הכול וכולנו נעשה הכול לביאת המשיח – זה יקרה מהר יותר", היא מתחננת. "ה' הוציא אותי מכל מיני בורות בעבר. נפלתי להמון בורות, אז אני מאמינה בכל ליבי שהוא יוציא אותי גם מהבור הענק הזה. אין לי בכלל ספק".
אולי דווקא מכיוון שהייתם מחוברים כל כך לקדוש ברוך הוא וחטפתם את הסטירה הזאת ממנו, זה קשה אפילו יותר?
"מה פתאום", היא אומרת בהדגשה. "אני לא באתי ואמרתי: ה', מה עשית לי? מה זה העונש הזה? אין ולא הייתה לי שאלה למה. אנחנו לא נכנסים לשאלות של למה ומה היה, כי אמונה שלמה היא אמונה שה' מחליט ויודע מה הוא עושה, לטוב ולרע. מבחינתי שיגידו שהייתה כאן רשלנות של המשטרה או מחדל של הרשויות, זה לא מעניין אותי בכלל. אין מחדלים אצל ה'. הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה. זו אמונה, ואני לא יכולה להתכחש לה פתאום, כשקשה לי. אני דבקה באמונה הזאת כבר שנים, ופתאום אני אומר לה': מתי שהתאים לי זה היה סבבה ומתי שכבר לא מתאים לי אז לא סבבה?", היא תוהה. "להפך. אני יודעת שהוא ורק הוא יכול להציל אותי ולעזור לי, והוא התרופה שלי למכה הזאת. אומנם הוא נתן את המכה כדי להעיר אותנו, אני בטוחה בזה, ואומנם זה צער גדול מאוד, זה סיוט וזה כואב בנשמה, אבל ה' לא עושה משהו כדי לצער אף אחד. מדהים לראות איך עם ישראל מתעורר בזכות הילדים הקדושים שלי", היא אומרת בהתרגשות.
"יש פה התעוררות מטורפת. אנשים נוהרים אליי ורוצים שלום, רוצים אחדות, רוצים לדעת מה זה בכלל משיח. אומרים לי: כנרת, גם אנחנו רוצים לעשות טוב ולהביא את הגאולה. אלו דברים שהרבה מהם לא חשבו עליהם מעולם, ואף אחד לא דיבר איתם עליהם".
את מרגישה שאנשים באמת מתעניינים בזה כל כך?
"מה זה מרגישה? אני חיה את זה בכל שעה ביממה. הבית שלי פתוח ולא נסגר לרגע. כל היום זורמים לכאן אנשים וטלפונים ובקשות לשיתופי פעולה, ומזמינים אותי לספר את הסיפור שלי. מי לא דיבר איתי. אנשים שאני לא מכירה בכלל מתחננים אליי: בבקשה תמשיכי בעשייה שלך, כי את תביאי לנו את הגאולה. אבל אני אומרת להם: זה לא רק אני. כולנו יחד. כולם כאחד צריכים להגיד: זהו, עד כאן. לא רוצים להמשיך ככה. אנחנו רוצים שיהיה טוב לעם ישראל", היא מסבירה.
"אני לא מקבלת את המציאות הזאת ויודעת שאפשר לשנות אותה. ולא, אני לא מטומטמת או חולמת בהקיץ, אני אוחזת במציאות לגמרי, אבל אם כתוב בעיקרי התורה שיש תחיית מתים ויש משיח, אז מי אני בכלל שאתווכח עם זה?!".
פועלת להגשמת הצוואה של הילדים
כשכנרת עשור מתארת את ילדיה שאינם – העיניים שלה בורקות והלב שלה בוכה מגעגוע. "מעיין שלנו היה ילד סקרן, חוקר ובודק. רוצה לדעת הכול. הוא התקרב לקדוש ברוך הוא. כבר מגיל 13 היה באמונה. ילד של נתינה אדירה, וכמה שידעתי מה קורה איתו בחיים, אחרי הפטירה שלו הבנתי שבנוסף למה שידעתי יש עוד הרבה יותר. הוא דאג לסלי מזון למשפחות נזקקות, הוא היה רגיש לכולם. כל מה שהוא ראה שאין בו צדק, הוא פעל לתקן. הייתה בו אהבת ישראל גדולה מאוד. עם ישראל וה' היו חשובים לו".
מה בעינייך הצוואה שלו ושל סהר, זכרם לברכה?
"מעיין כתב בפוסט בפייסבוק: מתי כולם יבינו שכולנו פה אחים? וזה בדיוק מה שהוא בא להגיד לנו. אנחנו אחים. אנחנו מאותה אמא ומאותו אבא. אנחנו סתם התבלבלנו. אנחנו אוהבים, ואכפת לנו אחד מהשני. ובואו לא נשכח שהגורל שלנו משותף. ובאמת, כשמשהו חלילה קורה כל עם ישראל נעמד על הרגליים ורק רוצה לעזור. המסר של מעיין הוא שאנחנו אחים, לא משנה מה יעבור בינינו. לא משנה מי אנחנו, איפה גדלנו ומה אנחנו חושבים. אנחנו חייבים להסתדר, כי אנחנו כאן בסירה אחת, ואין לנו לאן לברוח. אני מרגישה שאנחנו בתוך מס"ע, שאלו ראשי תיבות של מעיין, סהר, עשור. אנחנו במסע לאיחוד עם ישראל. זו השליחות שלי", היא מציינת ועוברת לתאר את בתה סהר בערגה: "סהרונה, הבת שלי, הייתה מלכת השלום העולמית. היא הייתה כמעט בת 18, ילדה יפה, עם פנים טהורות ולב נקי וטהור. תמיד במרכז החבר'ה. לעולם לא תריב עם אף אחד. היא תשכין שלום בין החברים ותדאג שלא יהיה ילד שיעשו עליו חרם. היה לה לב רגיש, והיא רצתה רק לשמח את כולם, לרקוד ולהצחיק".
לצוואה מבתה הגיעה, היא אומרת, בדרך נס. "לפני שבועיים אני יושבת וממררת בבכי בתפילת שחרית ומתחננת: בבקשה ה', שלח לי מסר מסהרונה. בבקשה, אני לא יכולה ככה. זה קשה לי. אתה יודע שאני איתך, ואני אעשה כל מה שאתה רוצה, אבל עכשיו אני חייבת משהו ממנה. אני מסיימת להתפלל וברגע ההוא ממש גיסתי נכנסת ומודיעה לי שיש לה מסר מסהר אליי. היא מספרת שהמורה של סהר עשתה סדר במחשב ומצאה משפט שסהר כתבה על דף של מבחן. קראתי ולא האמנתי למה שראיתי: 'ביהדות התענוג הוא לעבוד את ה' ולשמור את מצוות תורתו. ואם עבודת ה' ושמירת המצוות כרוכות בסבל וייסורים – מקבלים אותם בברכה ורואים בהם זכות גדולה', ככה סהרונה בעצם כתבה לי".
את מרגישה שהקדוש ברוך הוא מדבר איתך?
"בוודאי. הוא גם מעיר אותי כל בוקר, אחרת איך אני מצליחה לצאת כל בוקר מהמיטה? אני אמא שמשוגעת על הילדים שלה. בעלי ואני חיים את הילדים שלנו. לא עניין אותנו כלום – רק הילדים שלנו, ופתאום שני ילדים אינם. אז הכוח זה רק ה', באמת. כי אם לא הוא, איך נקום? איך נצא לעוד יום של פעילות? לעוד יום שאנחנו רוצים לקרב את עם ישראל ולשמח את ה'? איך נעשה את זה – אם ה' לא עושה את הכול בשבילנו?", היא אומרת נחושה.
את פועלת סביב השעון לאחדות ואומרת לכולם בואו נאהב אחד את השני, אבל אז רואים את כל ההפגנות ואת השנאה והקיטוב, זה לא מייאש?
"בכלל לא. אני לא נותנת להם מקום. אנחנו נצמצם אותם, בלי תקשורת, בלי טלוויזיה, בלי פוליטיקאים. הכוח בידיים שלנו. הכוח בידיים של העם. אם נקום כולנו ונגיד: די, עד כאן – כולם יישרו איתנו קו. אנחנו לא צריכים את המנהיגים כדי לעשות טוב אחד לשני. אני יודעת שאפשר לשנות מציאות. אפשר אחרת. זו לא גזרת גורל".
אבל את קול יחיד. איך אפשר לחולל ככה מהפכה?
"אני ממש לא קול יחיד. אנשים צמאים לשינוי. הרוב המוחלט רוצה אחדות ומסרב לקבל התנהגות של שנאת אחים. המשיח כבר כאן ויש התעוררות, ויש בירור פנימי בעם ישראל, ואפילו במציאות הזאת יש טוב", היא מפתיעה. "כי יש פה בירור גדול מאוד של מי לה׳ אליי. אנשים אומרים לי: כנרת, אנחנו חיילים שלך, ואני אומרת להם שאנחנו כולנו חיילים בצבא ה׳, כי היום יש בירור אמיתי מי לה׳ אליי. זה רק הקדוש ברוך הוא, וכל השאר שטויות. עם ישראל רוצה לשמוע משהו אחר. אני מקווה שהצוואות של הילדים שלי ימשיכו להדהד בכל הארץ, ובהחלט אני מזהה התעוררות גדולה".
בתגובה להתעוררות שהיא חשה במסגרת עשייתה, החליטה כנרת לצאת למסע הרצאות לזכר ילדיה. "אני יוצאת לדבר בחוגי בית בכל הארץ בהתנדבות. בית בית אני אעבור להסביר מה זו אהבת חינם ומה אנחנו מסוגלים לעשות כעם. גם לספר קצת על המשפחה שלי, על מה שעברנו ואיך מתמודדים עם האובדן, ועל העוצמה שאני זוכה לקבל מהאמונה. ואם זה יגרום לאנשים להיות בני אדם טובים יותר ולקבל על עצמם איזשהו מעשה טוב, והיה זה שכרי".
