"חצי השנה האחרונה הביאה לשבר חסר תקדים, אבל לא חסר תקנה. בסופו של דבר, החברה הישראלית מתנהלת מחוץ לטוויטר, בשולחנות השבת, במקומות העבודה, ביחידות הצבאיות – כולנו ממשיכים לאהוב ולחיות זה עם זה, ובמקום שבו הפוליטיקאים ואנשי התקשורת המהדהדים אותם כשלו באחיזת החבל, אנחנו ממשיכים לאחוז בו חזק"
במשך שנים משולה בעיניי החברה הישראלית לסבך חוטים הקשור במרכזו, כאשר כל אחד מהציבורים הקיימים בארץ אוחז בחוזקה בקצה החוט שלו, מושך בכל פעם מעט לכיוונו, מושך ומרפה לסירוגין – יודע שאם ימשוך חזק מדי, הוא עשוי לפרום את הקשר כולו.
המשבר המשטרי־חוקתי, שהוא מנת חלקנו בארבע השנים האחרונות (מאז הבחירות באפריל 2019), הביא לאט ובהדרגה למשיכת אותם החוטים – על ידי כלל הציבורים בישראל – באופן שנדמה שעשוי להביא לא רק לפרימת הקשר שמחזיק את כולנו פה ביחד, אלא לקריעה מוחלטת של החוטים עצמם.
חשוב לזכור, מדינת ישראל היא מדינה רבת שסעים עוד מיום הקמתה. ואולם במשך שנים ידענו – תודות להנהגה אחראית ומתונה – לצלוח את השסעים האלה, לגשר עליהם, למצוא את הטוב המשותף ואת ההסכמה. כמדינה אשר יונקת את קיומה עמוק מתוך ארון הספרים היהודי, ידענו לקדש את המחלוקת לשם שמיים ולצמוח מתוכה, כי לשם שמיים היא.
ואולם דומה כי בשנים האחרונות איבדנו את קריאת הכיוון של חז"לנו, אלו אשר ידעו להציג בפנינו את ריבוי הדעות, גם את אלו שלא התקבלו, על מנת ללמדנו כי הפתרון מגיע מתוך ההידברות, מתוך העלאת הקושיות, ומתוך החובה להכיר את כלל העמדות ולתת להן מענה הולם בפתרון שיתקבל, שיהיה פתרון שנסמך על שיח מכבד – גם אם נוקב – ועל מחשבה מעמיקה ומקיפה.
שיח חברתי שבור
מפתה לומר כי השסע בישראל כיום מבטא מחלוקת נקודתית ולתלות את האשם במהלכים חסרי האחריות שמקדמת הממשלה בחודשים האחרונים. ואולם בחינת המציאות תלמד כי יסודות השסע הנוכחי אינם נטועים במחלוקת הפוליטית הנוכחית, אלא בשיח חברתי שבור שהוא מנת חלקנו בשנים האחרונות.
דומה כי לפני כמה שנים איבדנו את היכולת לעבוד יחד לשם עתיד משותף, והשיח הפך להיות שיח של "ניצחון", כאשר כל צד מבקש להביס את זה שמולו. המהלכים האחרונים של הממשלה, ובייחוד התנהלותה בראשית דרכה, הם ככל הנראה הביטוי האלים והכוחני ביותר לתפיסה זו, אבל ההגינות מחייבת לומר כי לפרקים הייתה זו מנת חלקם של מכלול הציבורים בחברה שלנו.
ובמקום הזה, המסוכן, לא פלא כי רבים סבורים שאנו עומדים בפני חורבן הבית. ודווקא מתוך תחושה קשה זו עלינו לעצור ולחזור לתפיסה המקדשת את המחלוקת לשם שמיים, אך גם את הפתרון המכבד והמוסכם הנובע מתוכה.
בישראל קיים ציבור לא מבוטל אשר זה זמן רב צועק במלוא כוחו כי דרוש תיקון. והאמת צריכה להיאמר – במשך שנים רבות התעלמה דעת הקהל הרחבה מצעקות אלו, עצמה עיניים ואטמה אוזניים אל מול דוברים הולכים ומתרבים, אשר במקום לדבר אל כלל הציבור – מצאו עצמם מדברים בתוך תיבות תהודה שיצרו בתורן שיח רעיל, נקמני ומסוכן.
השיח הזה התגלגל בעוצמה מפחידה אל תוך ימיה הראשונים של הממשלה הזאת, שהיה בהם שילוב של אידאולוגים אמיתיים שפגשו פופוליסטים ואינטרסנטים, כולם אחוזי תחושת נקם אדירה, וזה הוביל לפיצוץ אדיר ממדים שכולנו חווים בחודשים האחרונים. ומכיוון שחוקי הפיזיקה לעולם אינם טועים, הפיצוץ הזה הוביל לאנרגיה מטורפת שהתפרצה מולו, בציבורים גדולים שמעולם לא הפגינו ונמצאים ברחובות כבר יותר מעשרים שבועות.
ואולם מתוך הפיצוץ הגדול הזה תבוא גם הבשורה. משום שאם נניח בצד את הקיצונים, יש היום ציבור גדול שמבין שאחיו כואבים ומבקשים שינוי, ויש פה ציבור גדול לא פחות שמבין שהממשלה שבחר התנהלה באופן שערורייתי וחסר אחריות בדרך שבה ביקשה לקדם את התיקון.
חצי השנה האחרונה הביאה לשבר חסר תקדים, אבל לא חסר תקנה. בסופו של דבר, החברה הישראלית מתנהלת מחוץ לטוויטר, בשולחנות השבת, במקומות העבודה, ביחידות הצבאיות ובאירועים המשפחתיים – כולנו ממשיכים לאהוב ולחיות זה עם זה, ובמקום שבו הפוליטיקאים ואנשי התקשורת המהדהדים אותם כשלו באחיזת החבל, אנחנו ממשיכים לאחוז בו חזק, וגם אם מושכים בימים אלו יותר מהרגיל, אנחנו עדיין שומרים על הקשר שמחבר בין כולנו.
ומתוך השבר הגדול שמאיים על כולנו תבוא ההזדמנות. תקום מדינת ישראל חזקה יותר, עם חברה אזרחית מעורבת ופעילה. נמצא את דרך הזהב ליצור סט כלים וחוקים מוסכם ומשוריין שיהיה העוגן החוקתי, עמוד השדרה המשטרי שלנו, לשנים קדימה, וניזכר שרב הדומה והמחבר על המפריד והשונה.
אנחנו נמצאים ברגע היסטורי. השבר גדול, אך התיקון יהיה גדול ממנו.
עורך הדין תומר נאור
ראש האגף המשפטי, התנועה לאיכות השלטון
