על רקע המגעים המתקדמים לעסקה בין ישראל לחמאס התקיימה בתל אביב במוצאי השבת האחרונה הפגנה שקראה לממשלת ישראל ללכת לעסקה "עכשיו ובכל מחיר". לעסקה שעל הפרק יש ללא ספק מחירים כבדים וכואבים, אבל באופן תמוה סוגיית המחירים וההשלכות הרות הגורל של עסקה כזאת, אם תצא לפועל, כמעט נעלמת מהשיח הציבורי ומהדיונים באולפנים. זאת אף על פי שמדובר בהשלכות דרמטיות שמדינת ישראל תצטרך להתמודד איתן בשנים הבאות, ושחיילי צה"ל ואזרחי ישראל ייאלצו לשלם במחיר דמים. ולמרות שלאור ניסיון העבר תג המחיר הוא ודאי, הנושא כמעט מושתק לחלוטין ומתקבל כאילו מדובר בגזירת גורל.
המשא ומתן עם חמאס נמשך מזה כמה שבועות וכלל הבהרות חוזרות ונשנות של בכירים בישראל כי ישראל חפצה בעסקה ומוכנה להתגמש בתנאיה. מנגד, כסוחר ממולח, העלה חמאס כל העת את דרישותיו וזאת, יש לומר, למרות מצבו המורכב והקשה בשטח. חמאס הקשיח את דרישותיו וניסה להכתיב את מסגרת התנאים לעסקה, כולל מפת הנסיגות של כוח צה"ל, המפתח לשחרור מחבלים וזהות החטופים שישוחררו.
ביום רביעי החזיר חמאס את תשובתו העקרונית למתווכות עם הסתייגויות רבות להצעה הישראלית, ובהן דרישתו לכניסת סיוע רק במתווה האו"ם ולא באמצעות מרכזי החלוקה, שטח פרימטר מצומצם מכפי שישראל הגדירה, שחרור מספר רב יותר של מחבלים, ביטחונות וערבויות חלוטות לסיום המלחמה, ובנוסף לכך מתן אפשרות לחזרת עזתים דרך מעבר רפיח. בשלב זה ייתכן שמדובר בהפעלת לחץ לצורך ויתורים נוספים מצד ישראל ועדיין לא נחתם הגולל על העסקה.
פרטי העסקה האפשרית טרם פורסמו לאשורם, אבל בשלב הזה נראה כי לא מדובר בעסקה כוללת לשחרור החטופים כולם אלא בעסקה חלקית להפסקת אש שעתידה להימשך כ־60 יום. מתווה העסקה כולל שחרור של עשרה חטופים חיים ו־18 חללים לאורך תקופת הפסקת האש. סיוע הומניטרי יוזרם לרצועת עזה בכמויות גדולות. צה"ל ייסוג מחלקים ברצועה, כשעיקר המחלוקת היא, כאמור, על ציר מורג, ציר פילדלפי וסוגיית עומק הפרימטר (מרחב החיץ). בנוסף לכך, ישראל תתחייב לשחרור של מאות מחבלים פלשתינים מהכלא הישראלי.
נסיגת כוחות צה"ל במסגרת ההסכם מחלקים נרחבים ברצועה מהווה ויתור על נכסים אסטרטגיים שעלו בדם חיילים, ויעלו בחיי חיילים חלילה בעתיד. לעת עתה מדובר ב־60 ימי הפסקת אש שבמהלכם יוכלו מחבלי חמאס להיערך מחדש ללחימה – כולל התארגנות, הצטיידות באמל"ח ואימון לוחמים חדשים, וכן מלכוד מבנים וצירים – מה שיוביל בהכרח לפגיעה בחיילי צה"ל עם החזרה ללחימה.
אין חולק כי מדובר בחלון הזדמנויות כמעט אחרון להשבת חטופים, שמצבם הולך ומדרדר מיום ליום. התומכים בקידום עסקה כוללת מתריעים כי עסקה חלקית שלא תשחרר את כל החטופים כולם מהשבי, תהפוך לגזר דין מוות לאלה שייוותרו מאחור. נוסף על כך עולה הטענה כי לאחר שנה ועשרה חודשים בשבי, החטופים כולם במצב של סכנת חיים מיידית. מנגד עולה החשש כי במקרה שישראל תיתן את התחייבותה להפסקת המלחמה, חמאס עתיד להישאר בעזה, לשקם ולבסס את שלטונו מחדש. עסקה שתשאיר את חמאס ברצועה עלולה לסכן את חיי תושבי מדינת ישראל, ותשאיר את איום ה־7 באוקטובר הבא על כנו.
סעיף קריטי נוסף בעסקה, שכמעט אינו מדובר, הוא זהות המחבלים שישוחררו מהכלא הישראלי ומידת סכנתם. בשלב זה ההערכה היא שבמידה שהמשא ומתן יבשיל לכדי עסקה, ישראל תשחרר מאות מחבלים, מהם מחבלים כבדים וכאלה שנידונו לכמה וכמה מאסרי עולם. סוגיית שחרור מחבלים במסגרת עסקה, בוודאי כאלה עם דם על הידיים, היא נושא טעון ומורכב שנוגע לסוגיות ביטחוניות, אבל גם לשאלות של מוסר וצדק. וכשעל הכף מונחים חיי חטופים, הדבר הופך מורכב שבעתיים. בשביל משפחות נפגעי הטרור מדובר בידיעה קשה ומטלטלת ביותר. האופציה שישוחררו מי שרצחו את יקיריהן בדם קר היא מכמירת לב. אך יותר מכך, היא מכרסמת בהרתעה הישראלית ובתחושת הצדק הלאומי.
זאת ועוד, שחרור מאות רבות של מחבלים עלול לגבות מחיר דמים כבד בעתיד. בעוד פני החטופים מוכרים לכולנו, לקורבנות שיירצחו בידי משוחררי העסקה הנוכחית אין עדיין פנים ושמות. על פי ניסיון העבר, שחרור סיטוני של מחבלים יביא לחזרתם לטרור ביהודה ושומרון, ברצועת עזה וברחבי העולם. רבים מהמשוחררים לא יניחו את נשקם. על פי הערכת גורמי ביטחון, יותר מ־50 אחוזים מהמחבלים ששוחררו בעסקת שליט שבו לעסוק בטרור. חלקם אף עתידים להתברג בשדרה השלטונית והפיקודית של חמאס ושל ארגוני טרור נוספים, בדומה למנהיג חמאס יחיא סינוואר, ששוחרר מהכלא הישראלי במסגרת עסקת שליט, הנהיג את חמאס בעזה והוביל לטבח הנורא ב־7 באוקטובר. לזאת יש להוסיף את העובדה כי המחבלים בכלא הישראלי נתפסים בחברה הפלשתינית כמודל לחיקוי, ושחרורם באמצעות חמאס מצייר את ישראל ככנועה ומושפלת ומעלה את ערך חמאס בעיני הציבור הפלשתיני.
גם להכנסת כמויות גדולות של סיוע הומניטרי לרצועה במסגרת העסקה יש השלכות דרמטיות על המשך המלחמה. עד כה חמאס, שהשתלט על הסחורה הנכנסת, הרוויח מאות מיליוני דולרים מהסחר בסיוע, ומשאבים אלה עזרו לו להמשיך ביתר שאת בלחימה. הקמת מרכזי חלוקת הסיוע בדרום הרצועה בידי ישראל פגעה בחמאס, ובשל כך התעקש במשא ומתן על סגירתם של המרכזים הללו במהלך הפסקת האש. עם כניסתה של סחורה והשתלטותו מחדש על הסיוע יזכה חמאס ברווחים מחודשים, כאשר חלק מהשלל הרב ייאגר במחסני הארגון ויעניק לאנשיו אורך נשימה וחמצן ארגוני לקראת חידוש הלחימה.
המשא ומתן נמשך כל העת, ולמרות הקשחת עמדות חמאס ההערכות הן כי קיים סיכוי להבשלת עסקה בימים או בשבועות הקרובים.
המחיר רק הולך ועולה
תת־אלוף במילואים ארז וינר יוצא נגד התנהלות צה"ל והדרג המדיני בסוגיית העסקה להשבת החטופים, שבעקבותיה חמאס מעלה עוד ועוד את דרישותיו: "הבעיה הגדולה בתהליך היא האופן שבו הוא מנוהל", הוא קובע, "למעשה ממשלת ישראל הגדירה את מטרות המלחמה, מטרות שנוסחו להבנתי המקצועית מתוך חשיבה מעמיקה ובשום שכל. המטרה הראשונה היא הכרעת החמאס מבחינה צבאית ושלטונית, המטרה השנייה היא מניעת איום עתידי מרצועת עזה על העורף, המטרה השלישית היא להחזיר את התושבים של העוטף הביתה בבטחה, והמטרה הרביעית היא יצירת תנאים להשבת החטופים. זה לא נכתב מתוך חוסר התחשבות בחטופים או מתוך זלזול, חס וחלילה, אלא מתוך הבנה שככל שאתה פועל בצורה יותר אגרסיבית ואינטנסיבית להכריע את האויב – אזי ברגע שהגעת לנקודת ההכרעה, אתה יכול לדבר על החזרת החטופים שלך", הוא מסביר את הרציונל, "ואכן, בחודשיים הראשונים כך פעלנו. ב־27 באוקטובר צה״ל נכנס לתמרון משמעותי, פגע קשה בחמאס ובמקביל לא הכניס סיוע, אפילו גרגר ופירור. התוצאה הייתה עסקת החטופים הראשונה. מאה ומשהו חטופים שוחררו בה ויחסית, אם נסתכל על מה שמדברים היום, במחירים נמוכים", הוא מציין.
"לאחר מכן, הלחץ האמריקני להכניס סיוע התגבר והסיוע הוכנס ישירות לידי חמאס, יחד עם זה שהורדנו את הרגל מהגז, ופה מתחיל התהליך הבעייתי. מטה החטופים שהוקם לקח בעלות על סוגיית החטופים, התעלם מהעובדה שלא כל החטופים ולא כל משפחות החטופים חושבים כמוהו וניסה להעלים את קולם של האחרים", הוא קובל, "וברגע שהלחץ מופעל על ממשלת ישראל וראש ממשלת ישראל, ברגע שחמאס מבין שיש לו גורם מסייע בצד שלנו, שרק קורא לישראל להתפשר ולעצור, אזי המחיר רק עולה ועולה".
"גורם מסייע לחמאס", זו אמירה שאנשים יתקוממו עליה.
"כן. לפני שבוע חטפתי כשהשתמשתי בביטוי 'דת החטופים'. הסברתי אז – וזו הזדמנות טובה לשוב ולהדגיש – שאני לא מתכוון למשפחות החטופים, אלא למי שעושה בהן שימוש פוליטי ובכך מעלה את המחיר. העניין הוא שהתהליך הזה של אותה קבוצה, שפועלת כל הזמן בלחץ על ממשלת ישראל, לא על העולם ולא על האו״ם ולא על האחרים, מוביל לעליית מחיר החטופים", הוא פוסק.
"מצד שני, גם בתוך הצבא, האחראי על סוגיית החטופים מטעם צה"ל – האלוף במילואים ניצן אלון – מפקד על גוף שמטרתו המקורית הייתה לאתר את החטופים וכמובן ליצור את ההזדמנויות המבצעיות לחילוצם. באיזשהו שלב במהלך המלחמה – אחרי שהיו כמה פגיעות בשגגה בחטופים – הוא החליט לשנות את הגדרת משימתו להגנה על החטופים. הגנה, הכוונה לכאורה גם מפני חיילי צה״ל, עד כמה שזה נשמע אבסורדי", הוא מפטיר, "וכך למעשה הוא פועל כשהוא כל הזמן שם סייגים הולכים וגדלים על אופן הפעלת הכוח של צה"ל ברצועה, ומגביל את יכולתו לפעול באזורים נרחבים. כך יוצא שגם הגוף הזה מצהיר שהדרך הנכונה, היעילה ואפילו הבלעדית לשחרור חטופים היא ללכת לעסקה. ומאותו רגע אנחנו רואים שמחיר העסקאות רק הולך ותופח, וגם חמאס – שקורא נכון את תמונת המצב – אומר לעצמו: רגע, למה אני צריך לתת חטופים במחיר זול, אם אני יכול לקבל יותר".
הלקוח משדר שהוא מעוניין בעסקה בכל מחיר.
"בדיוק. שיעור ראשון במשא ומתן זה לגרום לצד השני להבין שהמשך ההתעקשות שלו תגרום לו הפסדים עד לאובדן העסקה. איך לא מנהלים משא ומתן? מייצרים אצל הצד השני הבנה שאתה רוצה את העסקה בכל מחיר ויהי מה. ככה לא עושים משא ומתן", הוא מלין, "אפילו עכשיו הם רואים את ראש המטה הכללי, בכל שיחה עם חיילים ובכל הצהרה לציבור, אומר: 'אנחנו פועלים כדי להשיג עסקה, הלחץ הצבאי שלנו נועד להשיג עסקה'. זאת אומרת, החמאס מבין שאנחנו כבר לא מתמרנים או תוקפים בשביל להרוג אותו, לכבוש ולהכריע, אלא בשביל להגיע לעסקה. אז הוא אומר לעצמו: אוקיי, אם כל מה שהם רוצים זה להגיע לעסקה – אני יכול להחזיק מעמד, להוריד את הראש ולדרוש ככה ולדרוש אחרת".
וינר מסביר שמחירי שחרור חטופים האמירו בעסקה השנייה. "המשמעות הגדולה מאוד של המחיר התחילה בעסקה הקודמת. כי בעסקה הראשונה צה״ל לא נסוג מהשטח, הכוחות נעמדו איפה שהם היו. צה״ל אומנם הכניס סיוע הומניטרי מוגבל באותם ימים של העסקה עצמה, אבל לא לפני ולא אחרי. וחוץ מהפסקת האש של אותם עשרה ימים, צה״ל פעל בכל העוצמה ובכל האנרגיה. בעסקה השנייה, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, ישראל לא רק עושה עסקה גרועה מבחינת שחרור מספר גדול של מחבלים כדי לשחרר שבויים – את זה היא עשתה גם בעסקת ג'יבריל ובעסקת שליט – אלא בפעם הראשונה למעשה היא נכנעת לתכתיבי ארגון טרור.
"בעיקר אני מדבר על הנסיגה מצפון הרצועה ונסיגה מציר נצרים, שמאפשרת חזרה בלתי מבוקרת ובלתי נשלטת לצפון הרצועה. שחררנו מחבלים עם דם על הידיים, נסוגונו משטחים, וכמובן הכנסנו סיוע הומניטרי בכמויות אדירות מדי יום, כשהיה ברור שזה הרבה מעבר למה שצריך באמת. חמאס השכיל להשתלט על אותן משאיות ולשמר אצלו במחסנים, וכך הוא יצר לעצמו יכולת עמידה קדימה של עוד כמה חודשים", הוא מצביע על הנזק הרב הטמון בעסקה מסוג זה, "וצריך לומר גם שככל שמכניסים יותר משאיות מכל מיני מקורות וגורמים כאלה ואחרים, היכולת באמת, עם כמה שמשתדלים, לבדוק אותן ביסודיות ולהימנע מהברחה של כל מיני חומרים דו־שימושיים ואחרים, קטנה והולכת. ובימים אלה אנחנו מדברים על עסקה נוספת שמתוכננת".
לאן אנחנו הולכים להערכתך?
"כרגע לפחות, על פניו נראה שראש הממשלה נחוש להגיע לעסקה".
וגם חמאס יודע את זה.
"חמאס גם רואה איך הצבא מדבר על עסקה ולא על שום דבר אחר. יותר מזה, חמאס שומע את התדרוכים של בכירי הצבא שנגמר הכוח ונצמצם במילואימניקים ונעשה מצור ונעשה כיתור. כל הדברים שחמאס לא מתרגש מהם ויודע שהיהודים לא באמת יודעים לעשות אותם, בטח ובטח כשהעולם מתחיל ללחוץ, והם יוצרים את נרטיב הרעב ונרטיב הסבל הנוראי. ולכן, אנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא לא טובה ולא בריאה".
"צה"ל צריך לדהור להכרעה"
מה ישראל אמורה לעשות עכשיו? לו היית לוחש על אוזנו של ראש הממשלה, מה היית אומר לו?
"הייתי אומר לראש הממשלה שעסקה חלקית היא רעה למציאות הביטחונית, היא רעה גם בשביל החטופים שיישארו מאחור", אומר וינר, "כי מה יישאר לך כבר כדי לחלץ את השאר? רק נסיגה כוללת ואתה תדרוש כמובן הפסקת אש כוללת ופירוק של חמאס וכדומה, ואני לא רואה איך זה קורה כל כך מהר. חמאס יעשה איתך עוד פעם את אותו סיבוב, ועוד פעם אתה תתקוף, ועוד פעם הוא יעשה משא ומתן, ויחזיר לך עוד שניים או חמישה חטופים, וחוזר חלילה. אנשים אומרים, רגע, כיסחתם את איראן ב־12 יום, כיסחתם את נסראללה בכמה שבועות, סוריה התרסקה ונפלה ואתם גיבורים, אבל החמאס האלה עושים לכם בית ספר. כבר אפשר לשמוע את הקולות שהולכים ומתרחבים, כולל במחנה שלנו, ש'כנראה אי אפשר להכריע', ו'כנראה זה מה שאפשר לקבל מחמאס'. קולות של חולשה מול חמאס".
ונראה שחטיפת יהודים זה העסק הכי משתלם במזרח התיכון.
"כן, זו סוגיה שהיא בכלל סוגיה אסטרטגית, ולא נוגעת רק למערכה הזאת", הוא מדגיש, "כי אם אני איראן או חיזבאללה, אני לא משקיע עכשיו לא בגרעין ולא בטילים ולא בכל שאר הדברים שעולים הרבה כסף, אלא אני בונה חיל חטופים והולך לחטוף יהודים בארץ ובעולם. בעלות מול תועלת, זו ההשקעה הכי כלכלית. אם אני עכשיו מפקד משמרות המהפכה, ובטח אם אני חמאס או מארגוני הטרור השונים, אני אומר: הבנו, זאת נקודה".
לא שהם לא ידעו את זה קודם.
"הם ידעו, אבל זה הומחש להם באופן ברור".
ונתניהו לא מבין את זה?
"נתניהו מבין את זה לחלוטין. קודם כול אני אומר לזכותו, שהוא מבין ושהוא אסטרטג־על הכי גדול, בטח בתקופה הזאת. אני לא חושב שהוא לא מבין. יחד עם זאת, אני חושב שהוא מכניס בסל השיקולים היבטים נוספים שאני לא בקיא בהם, כמו כל מיני סוגיות אסטרטגיות ואחרות, ועד סוגיות כמו למשל שהוא רואה שהצבא שלו גורר רגליים, שהצבא שלו לא דוהר להכרעה, ושהצבא שלו, כולל ראש המטה הכללי החדש שהוא בחר, מדבר רק על עסקה ועסקה", מאשים וינר, "אני לא פוטר אותו מאשמה, בסוף הוא ראש הממשלה. בכל מקום ובכל רעיון ובכל שיחה נתניהו אומר הכרעה והכרעה. אבל זה לא יכול להישאר בגדר אמירה גרידא. זה צריך לבוא לידי ביטוי בפרקטיקה, ביישום", הוא אומר.
"כשאנחנו קוראים שהיה ויכוח בקבינט והוא דפק על השולחן ואמר שהוא מתעקש שתהיה הפרדה אזרחית – השאלה בסוף מה קורה. ובסוף מה שקורה זה שהרמטכ״ל הוציא שתי חטיבות סדירות מעזה, כנראה בצדק, כי המילואימניקים כבר גמרו את הסוס של הסיבוב הזה, הם באו להכריע והם עשו אומנם דברים חשובים. הם לא דשדשו. הם הרגו מחבלים, השמידו תשתיות טרור ועשו הרבה מאוד ברצועה, אבל יש טקטיקה ויש אסטרטגיה", הוא מחדד, "הטקטיקה של להשתלט על שטח ולהשמיד תשתיות אויב היא טקטיקה, וככל שאתה משמיד בתת־הקרקע ועל הקרקע ומרחיק ודוחק באויב זה בסדר גמור, אבל זה לא פותר את הבעיה שנקראת חמאס. זה לא פותר את העובדה שחמאס עכשיו, אם הוא מקבל חודשיים הפסקת אש וכמות בלתי מוגבלת של סיוע הומניטרי – הוא משתקם. החמאס שנפגוש ביום ה־61, אחרי הפסקת האש, יהיה חמאס יותר חזק ויותר מאורגן. הוא יכין לנו בשטח מטענים ומבנים ממולכדים ועוד הפתעות שעולות בחיי חיילים".
אתה סבור שרק על ידי הכרעת חמאס אפשר לשחרר חטופים?
"מציאות שבה נוכל באמת לשחרר את כל החטופים תקרה רק מתוך הכרעת חמאס. או שחמאס נכנע, על פי מודל ביירות 82' כשערפאת עלה על אונייה והלך, או מת ומתחיל להתפרק הלכה למעשה. זאת אומרת, כשאין שטח בשליטת חמאס ואין שלטון חמאס".
אנחנו רחוקים מהנקודה הזאת?
"אנחנו לא שם, ואנחנו לא פועלים כדי להגיע לשם", הוא פוסק בנחרצות, "אנחנו מפעילים לחץ סכמטי, רחב יריעה, אבל כשאתה מפעיל לחץ והאויב מבין שהלחץ שלך הוא מוגדר, וכשהוא מבין שאתה לא תפנה אותו מצפון הרצועה כי אתה חושש לחטופים, וכי הפצ"רית לא מרשה לך, וכשהוא מבין שבגלל שהשארת שם כמה מאות אלפי עזתים אז אתה גם תכניס להם מזון, והמזון שנכנס, בטח לצפון הרצועה, נכנס בלי שום בקרה ובלי שום שליטה – אז כשזה מתנהל ככה, אי אפשר לצפות שנגיד הוקוס פוקוס ונכריע את חמאס".
אז מה כן?
"הסוד להכרעת החמאס הוא הנעת אוכלוסייה, בעיקר מצפון הרצועה, כדי לייצר שטחים שאין בהם אוכלוסייה אזרחית, ואז לא צריך לספק שם סיוע, ואפשר להטיל עליהם מצור ולטפל בהם בנוהל יזום. כל עוד אתה לא נוגע בליבה, לא משתלט על הסיוע האזרחי השתלטות מלאה ולא מתחיל להפריד אוכלוסייה מחמאס, זה לא יקרה. יש את עניין ההפרדה האזרחית והעברת האוכלוסייה העזתית למרחבים שבשליטת צה"ל לאחר סינון ובידוק, מה שמאפשר גם להתחיל את סוגיית ההגירה בצורה נוחה ויעילה וגם שליטה מלאה בסיוע האזרחי, לוודא שכל מה שנכנס לא מגיע לחמאס. לכן אני מאמין שהכרעת החמאס אפשרית ומחויבת המציאות, צריך פשוט ליישם את העקרונות המפורטים. הצבא צריך לדהור להכרעה ולהשאיר לדרג המדיני לדון בעסקאות".
"חייבים להיות צ'רצ'יליאניים"
פרופ' הלל פריש, חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) ומומחה לעולם הערבי, מתריע מפני השלכות הרות האסון של נכונות ישראלית לעסקה עם חמאס. "יש לי תפיסות מאוד נחרצות בעניין המחירים שישראל נדרשת לשלם על שחרור חטופים", הוא מבהיר בפתח דבריו, "אנחנו עושים טעות פטאלית שגורל של יחידים קובע בסוגיות של ביטחון לאומי. ואני חושב שאם היה כאן בן גוריון הוא אפילו לא היה נושא ונותן עם חמאס לגבי החטופים. ועדת שמגר, שבחנה את העסקה לשחרורו של שליט, לא פרסמה את מסקנות הדוח אבל כן פורסמה מסקנה שאסור למנהיגים להיות חשופים למשפחות החטופים, כדי שהם לא יושפעו בעניינים גורליים לביטחון הקולקטיבי של המדינה. והיום קורה בדיוק ההפך. ככל שאני קורא ולומד את האתרים של חמאס, אני מבין שזה הקלף החזק שלהם. הם רואים עד כמה אנחנו רגישים לעניין החטופים, כשבמפורש אסור לנו לנהוג כך".
פרופ' פריש מציין כי הדרך הסלולה של חמאס לניצחון היא באמצעות החטופים: "תשלום המחירים שחמאס דורש תמורת שחרור חטופים משמעותו השלמה שלנו עם המשך שליטה של חמאס בעזה, נסיגה של צה"ל מהרצועה ושחרור נרחב של מחבלים מהכלא. מציאות כזאת תוצג על ידי חמאס כהישג וכהוכחה לצדקת דרך הג'יהאד ותחזק את התמיכה בו ובדרכו. זה יהיה הניצחון הערבי הגדול ביותר מאז קום המדינה, ברגע שטנק המרכבה האחרון יחצה את הגבול. כלומר, זה יהפוך לתמונה אייקונית. אני משוכנע שאל־ג'זירה יחד עם חמאס כבר עובדים על איך לתפוס את זווית הצילום הטובה ביותר של אותו טנק. משום שזה יהיה ניצחון כל כך גדול לחמאס אם לא נכריע אותו ונסיים את המלחמה בשלב הזה", הוא מזהיר.
יש לנו פה סוגיה מוסרית של חטופים חיים, חיילים ואזרחים, שנמקים במנהרות חמאס ואי אפשר להישאר אדישים אליהם.
"אני לומד את הלכות עניים בי"ד החזקה של הרמב״ם. מצד אחד הוא כמובן אומר שאפשר להמיר הכול, כולל אפילו כספים לקניית ספר תורה או בית כנסת, לצורך פדיון שבויים. אבל מצד שני, אחרי שהוא אומר את כל זה, הוא מציין שאין פודים שבויים יותר מכפי דמיהם, וכאן מדובר רק באספקט הממוני, ולא באספקט האסטרטגי הקולקטיבי של שבעה מיליון יהודים".
פרופ' פריש מצביע על מחיר דמים שתגבה נסיגה משטחים ברצועה במסגרת עסקה. "אסביר על פי נתון אחד כמה זה יעלה לנו, ומדוע אולי דמם של החטופים לא יותר אדום מזה של אלה שיקריבו את חייהם על מזבח הנסיגה הזאת. יש לשער שבמהלך ימי הפסקת האש שיהיו במסגרת העסקה עד לחידוש הלחימה החמאס יתבסס, כך שנראה את ההשלכות על ההבקעה מחדש, שיהיו דומות להבקעה בחודש הראשון של הלחימה מסוף אוקטובר 2023 לסוף נובמבר", הוא מסביר, "בחודש הראשון להבקעה נהרגו 89 חיילים, לעומת ממוצע של 22 הרוגים בחודשים שלאחר מכן. זאת אומרת שבפעם הבאה שנצטרך להיכנס, ונצטרך להיכנס כדי להשלים את המלאכה, זה יעלה בחיי עשרות חיילים. משום שתמיד ההבקעה הרשמית אחרי נסיגה היא המדממת ביותר", הוא קובע, "כלומר אנחנו דנים על גורלם של 10 או 15 אנשים – משום שעל החמישה האחרונים חמאס לעולם לא יוותר – ובעדם אנחנו מוכנים לשלם פי כמה בחיי חיילינו. ואני לא מדבר על ההשלכות הכלכליות של גיוס של כל מערך המלחמה לעוד שנים, שיעלה עשרות מיליארדי שקלים", הוא מדגיש, "אנחנו חייבים להיות צ'רצ'יליאניים. אנחנו חייבים ללמוד מהתנ״ך. אנחנו לא יכולים להשאיר את חמאס בלי להכריעו".
אולי הלוגיקה היא לשחרר כמה חטופים שאפשר, ואז להכות בהם אחר כך עד הסוף.
"גם לעסקה חלקית יש מחירים. זה יעלה בשחרור מחבלים, זה יעלה בכמויות עצומות של סיוע הומניטרי שיסופק לחמאס, זה יעלה בנסיגות משמעותיות, וזה יעלה בחיי חיילים. זה אולי אפשרי אבל חמאס לא מטומטמים, וזאת הסיבה שהם לא ישחררו את כל החטופים בשום מצב. והם גם לא ישחררו את כולם על בסיס ערבויות כי הם לא מאמינים לטראמפ".
ההשלכות של שחרור המחבלים מבתי הכלא הישראליים, קובע פרופ' פריש, הן דרמטיות. "הייתי אומר שבשלב המיידי זה אולי פחות קריטי, אבל לאורך זמן זה קריטי ביותר. באינתיפאדה הראשונה, שדרת הפיקוד הייתה ברובה ממשוחררי עסקת ג'יבריל. המחבלים האלה מביאים אידאולוגיה, ניסיון והמון ידע. האנשים שנכנסו למעצרים ארוכים או למאסר עולם אלה טרוריסטים מקצועיים קרי רוח. הם מתחילים את היום בחשיבה איך לנצח ולהשמיד את ישראל, והם הולכים לישון עם אותה שאלה, ושלא נשלה את עצמנו, הם לא ישתנו".
מספיק מחבל אחד כמו סינוואר ששוחרר כדי לעשות טבח.
"וזו ההוכחה הכי טובה לגודל האיוולת. כמה חבל ששחררנו אותו ושכמותו".
לאור כל הדברים שמנית והמחירים הצפויים, לשיטתך אסור לישראל ללכת לעסקת חטופים?
"עסקה כוללת לשחרור וסיום המלחמה? זו קטסטרופה. זה ניצחון חמאס בסדרי גודל היסטוריים. זו תהיה הפעם הראשונה שהערבים ניצחו אותנו על מלא, כשניסינו בכל האמצעים להביס אותם", הוא מתריע ומוסיף כי "יש מאמר מצוין של מיכה גודמן על נתניהו. נתניהו הוא באמת תלמידו המובהק של אביו, שהיה היסטוריון ידוע. האמרה הכי בסיסית לגבי החוויה היהודית מבחינתם היא תפיסה חילונית מאוד, שהיהודים תמיד נכשלו בהבטחת הביטחון הקולקטיבי שלהם. הם אף פעם לא הצליחו בכך. אני חושב שנתניהו חושב שהוא האדם שמסוגל לשנות את זה, ואני חושב שהוא מתנגד בכל תוקף לעסקה שתביא לסיום המלחמה לפני שמחסלים את חמאס".
