קמפיין הדה־לגיטימציה שמנוהל נגד ישראל ממשיך להחריף. בשבועות האחרונים מרכז הקמפיין מופנה כנגד טענות על הרעבה מכוונת של אוכלוסיית עזה בידי ישראל, מה שלכאורה מהווה הפרה של חוקי המלחמה הבין־לאומיים. אלא שהטענות הללו עומדות בניגוד לעובדות: ישראל מכניסה יותר ויותר סיוע הומניטרי לרצועה, כולל לצפון הרצועה, ובדרך בלתי מפוקחת, מה שמאפשר לחמאס להשתלט על חלקים גדולים ממנו.
למעשה, קמפיין טענות ההרעבה מלווה את ישראל כמעט מראשית המלחמה, ועד היום ככל שישראל הכניסה יותר ויותר סיוע הומניטרי לרצועה, כך הקמפיין התגבר. למשל, רק השבוע המתינו אלף משאיות של סיוע וציוד הומניטרי לרצועת עזה, אלא שהאו"ם סירב לאסוף אותן לחלוקה תחת דרישות הפיקוח של ישראל שהסיוע לא ייפול לידי חמאס.
העובדות משחקות תפקיד משני למדי בקמפיין נגד ישראל, שאליו שותפים ארגונים בין־לאומיים, גופי התקשורת הגדולים בעולם, וגם ממשלות של מדינות ידידותיות כדוגמת בריטניה. "מזעזע ומעורר בחילה. אלה המילים שהשתמשתי בהן אתמול בפרלמנט כדי לתאר את התמונות שיוצאות מעזה", אמר שר החוץ הבריטי דייוויד לאמי לרשת BBC ביום רביעי בבוקר, "אלה לא מילים שאני משתמש בהן בדרך כלל כשר חוץ שמנסה להיות דיפלומטי. כשאני רואה ילדים נורים למוות כשהם מושיטים את הידיים שלהם לעבר משאיות הסיוע, ברור שאנחנו כבריטניה צריכים לזעוק ולפעול כדי לעצור את זה". בריאיון לרשת המתחרה, ITV, שם עומת לאמי עם העובדה שהבעיה היא לא בחוסר סיוע אלא בהשתלטות חמאס עליו, התעלם שר החוץ הבריטי מהשאלות שהופנו אליו, וחזר לתקוף את ישראל.
לאמי לא לבד. ביום שני השבוע חתמו שרי החוץ של 28 מדינות על הצהרה שקוראת לישראל לעצור את המלחמה בעזה. בין החותמות, מלבד בריטניה, נמצאות גם צרפת, אוסטרליה, יפן, בלגיה וספרד. גם מדינות כדוגמת הולנד, יוון וקפריסין חתמו על ההצהרה. במקביל לחתימה היוונית, אוניית תיירים ישראליים לא הצליחה השבוע לעגון ביוון, לאחר שמפגינים פרו־פלשתיניים חסמו את דרכה והיא נאלצה לעגון בקפריסין.
גם האיחוד האירופי, שמנהל כבר תקופה ארוכה מערכה מדינית נגד ישראל, חזר להתבטא בחריפות נגד ישראל. "אי אפשר להגן על ההרג בעזה", צייצה ביום שלישי השבוע שרת החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס. נציבת האיחוד, אורסולה פון דר ליין, הוסיפה כי "אזרחים אינם מטרות. התמונות מעזה בלתי נסבלות, והאיחוד חוזר על קריאתו לספק סיוע הומניטרי באופן בטוח ומהיר ולכבד את החוק הבין־לאומי. ישראל חייבת למלא את התחייבויותיה". למען הסר ספק, אין כל ראיה כי ישראל רואה בתושבי עזה מטרות.
הקמפיין בבריטניה, בדגש על העיתונות הבריטית, הוא מהקולניים נגד ישראל. כך למשל התבטאה העורכת הפוליטית של הגארדיאן, מהעיתונים החשובים בעולם: "חברי קבינט בבריטניה מפצירים בראש הממשלה להכיר במדינה פלשתינית, בזמן שהזעקות ברחבי העולם נגד הרצח בידי ישראל של אזרחים עזתים שגוועים ברעב". ההתבטאות של הכתבת הבכירה בעיתון, שמקפיד לתקוף את ישראל שוב ושוב ומזוהה עם השמאל הבריטי, היא רק אחת משלל התבטאויות, כתבות ואפילו שערי עיתונים שהוקדשו בימים האחרונים לישראל, במסגרת קמפיין ההרעבה.
דוגמה מובהקת נוספת היא של עיתון הדיילי אקספרס, המזוהה עם הימין העמוק, שהציב בתמונת השער שלו את תמונתו של ילד עזתי שדוף.
אבל בעוד שהתמונה נועדה להעביר את מסר ההרעבה, הנתונים בכתבה עצמה כלל לא הסתדרו עם הנרטיב. כך למשל הוצגו טענות משרד הבריאות של חמאס כי 33 בני אדם מתו מרעב במהלך הימים שני ושלישי, 12 מתוכם ילדים. אלא שבמקביל לכך טענו בעיתון כי לפי ארגון הסיוע של האו"ם, כ־700 אלף עזתים לא אכלו במשך כמה ימים, חצי מיליון נמצאים במצבים שונים של רעב, ו־100 אלף נמצאים במצב של רעב אקוטי. עוד טענו בעיתון כי מתחילת המלחמה לפני 21 חודשים מתו 101 עזתים מרעב, 80 מתוכם ילדים.
ההפרש בין המספר העצום של הנתונים ברעב ובין המספר הזעום של המתים ממנו מלמד על סתירה קשה, כזאת שיכולה להעיד מדוע החליטו בעיתון להעלים את כתבת השער שלהם מדף הבית באתר ולקבור אותה עמוק במדור חדשות החוץ, הרחק מעיניהם של הקוראים.
פרט לעובדה שהנתונים בכתבה – שהיא דוגמה לשלל כתבות ברחבי העולם כולו – אינם מתיישבים זה עם זה, גם העובדות המצוינות בה ובגופי תקשורת ברחבי העולם אינן נכונות. כך למשל הטיעון כי מאז חודש מרץ, עם סיום עסקת החטופים, לא נכנס סיוע לרצועה – בזמן שכ־100 משאיות נכנסו מדי יום מאז סוף חודש מאי ולאורך כל חודש יוני וחלקים מיולי.
"מה שאנחנו רואים מהתקשורת העולמית זה אובססיה נגד ישראל", אומר פרופ' גיל טרוי, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, מחבר הספר 'איך להילחם באינתיפאדה האקדמית'. "רואים את זה בצורה מאוד ברורה בנתונים היבשים. הניו יורק טיימס פרסם על המלחמה בעזה בתשעת החודשים הראשונים של המלחמה, התקופה שאותה בדקתי, יותר מ־6,650 אייטמים. לצורך השוואה, על תשעת החודשים שבהם ארצות הברית הובילה את המערכה נגד דאע"ש במוסול פרסם העיתון רק 80 אייטמים, וזאת מלחמה שארצות הברית הייתה הגורם המוביל שלה. על מלחמת האזרחים באתיופיה, שנהרגו בה מאות אלפי בני אדם, היו בעיתון פחות מ־200 אייטמים. ב־13 השנים הראשונות של מלחמת האזרחים בסוריה פרסם העיתון פחות מ־5,500 אייטמים. אי אפשר להסביר את הנתונים האלה שלא באובססיה מכוונת נגד ישראל, ואלה רק הדוגמאות מהניו יורק טיימס. בסך הכול, לפי הבדיקה שעשיתי בעזרת כלי בינה מלאכותית, בין 50 אלף ל־70 אלף אייטמים נכתבו בתקשורת העולמית על המלחמה בעזה בתשעת החודשים הראשונים, כשבפרק הזמן המקביל במערכה במוסול נכתבו רק כאלף".
ואולי זאת לא אובססיה, אלא שהקשב למלחמות בעולם עלה אחרי פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה?
"זה טיעון שהיה אולי אפשר לטעון אילו היינו רואים עקביות. אבל רק בשבועיים האחרונים, עם הטבח בדרוזים בסוריה, ראינו שזה לא נכון. הייתה כתבה אחת ודי נידחת שעסקה בנושא הטבח בסוריה. לקח זמן למצוא אותה. ורוב הכתבה בכלל תקפה את ישראל, בדגש על נתניהו, בטענה שהיא תוקפת את סוריה. אי שם בתחתית הכתבה הזכירו שהייתה איזושהי אלימות כלפי הדרוזים. כל זה בזמן שאנחנו רואים את התמונות והסרטונים שיוצאים משם. זה לא שהעולם נהיה נאור יותר, אלא שהוא ממקד את הזרקור על ישראל בחוסר פרופורציה".
איך אפשר להסביר את זה?
"זה שילוב של כמה דברים. קודם כול, בבסיס, ואי אפשר להתחמק מזה, מדובר באנטישמיות. בעבר היא הייתה מופנית כלפי העם היהודי, והיום היא מופנית כלפי המדינה היהודית. אבל זה רק הנדבך הראשון. מעליו יש עוד הרבה קומות שמובילות לזה. הראשון הוא שזה הסיפור העולמי היום. הקמפיין הפך את ישראל להיות הנושא המרכזי שמביא רייטינג, והנרטיב הוא שישראל אלימה, ונתניהו הוא מקבילו של טראמפ. עיתונאי או משפיע דעת קהל ברשתות החברתיות שרוצה רייטינג יודע שהדרך להשיג את זה עוברת דרך תקיפת ישראל, וכך הקו ממשיך. במקביל יש את האינתיפאדה האקדמית שראינו בשנים האחרונות. האקדמיה והתקשורת למעשה בנו במשך שנים את התשתית שתייצר דה־לגיטימציה לכל צעד שישראל עושה, והרבה פעמים יוצאי אקדמיה הם אלה שהנחילו את הקו הזה גם בעיתונות".
למרות המציאות הקשה בחזית שבה ישראל ניצבת, טרוי מאמין שאפשר לשנות אותה. לכן כבר לפני חודשים ארוכים הוא הוציא חוברת, במסגרת המכון למדיניות העם היהודי, שבה מתוארים בהרחבה הרקע לטבח, ההטיה העולמית נגד ישראל, והשוואה בין היחס העולמי למלחמה בעזה ובין היחס למלחמות אחרות ב־20 השנים האחרונות. במקור החוברת יצאה באנגלית ובצרפתית, והשבוע גם בעברית תחת השם "המדריך החיוני להבנת 7 באוקטובר".
"הסתמכות מתמשכת על נתונים שגויים"
"קמפיין ההרעבה ורצח העם נגד ישראל הוא הכול חוץ מענייני ומבוסס על עובדות", אומרת ליאורה הניג־כהן, חוקרת בכירה במכון המחקר NGO Monitor. "כבר בימים הראשונים שלאחר 7.10 ראינו את האמירות האלה, וזה כשישראל אפילו לא התחילה לפעול ברצועה. מי שמובילים את האירוע הם שורה של ארגונים שכבר יותר מ־20 שנה מנהלים קמפיין רחב נגד ישראל, קמפיין שהושקעו בו עד היום כספים עצומים".
אנחנו יודעים מי הם הארגונים הללו?
"בהחלט. מדובר בעיקר בארגונים בינלאומיים, פלשתינים וסוכנויות או"ם, שחלקם במוצהר הם ארגוני BDS, וכבר מעל 20 שנה מובילים קמפיין דה-לגיטימציה נגד ישראל, כולל האשמת ישראל באפרטהייד, פשעים נגד האנושות וכדומה, ניסיונות להטיל עליה סנקציות, כולל אמברגו נשק ועוד. כל זאת בשפה של 'זכויות אדם' והמשפט ההומניטארי הבינלאומי.
הארגונים הללו הם למעשה מקורות המידע של הנתונים שיוצאים מהרצועה?
"במידה רבה כן. מדובר בשורה של ארגונים שמתעטפים באצטלה של ארגוני זכויות אדם, ואף ממומנים שנים ארוכות על ידי ממשלות במערב. הנתונים שהארגונים האלה מוציאים נמצאים בשימוש של פוליטיקאים ברחבי המערב, שמשתמשים בהם שוב ושוב כדי לתקוף את ישראל".
למה ממשלות המערב עדיין סומכות על הגופים הללו, למרות שפעם אחר פעם הנתונים מראים שהגופים הללו מתבררים כשקריים?
"כי רבים מהגופים הללו, מלבד העובדה שהם מתהדרים בטייטל 'ארגוני זכויות אדם', עובדים תחת המטרייה של האו"ם. הדוגמה הבולטת היא OCHA – משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, שפועל בעזה, באיו"ש ובמזרח ירושלים. מדובר בגוף קיצוני ועוין לישראל, אך הוא משמעותי מאוד להזנת הנתונים והשפעה על מקבלי ההחלטות בעולם. חלק גדול מאותם ארגונים קיצוניים, כולל כאלה הקשורים לארגוני טרור, פועל במסגרת OCHA והם בין השאר אלה המזינים את הנתונים לדוחות התקופתיים שמפרסם OCHA. חלק גדול מהנתונים לגבי המלחמה בעזה – מספר ההרוגים, הרכבם, הרעב וכדומה – מקורו מדוחות תקופתיים ש־OCHA מפרסם. הנתונים שעליהם מסתמך OCHA כוללים משרדי ממשלה בעזה – קרי חמאס, ארגונים הקשורים לארגון הטרור החזית העממית, וארגונים שהצדיקו את טבח ה־7 באוקטובר, אך מכיוון ש־OCHA זה משרד של האו"ם, הנתונים בעיני העולם נתפסים כרשמיים ואמינים".
במסגרת המאבק על האמת העובדתית, כתבו שורה של חוקרים ישראלים מחקר אקדמי מקיף באורך של 277 עמודים, שמוכיח כי הטענות נגד ישראל בדבר רצח עם והרעבה כשיטת לחימה אינן מתיישבות עם העובדות בשטח, וכי המציאות רחוקה שנות אור מהאישומים נגד ישראל. מאחורי המחקר עומדים ההיסטוריונים פרופ' דני אורבך וד"ר יגיל הנקין, ד"ר יונתן בוקסמן, מומחה למחקר כמותי, ועורך הדין יונתן ברוורמן המתמחה בדיני מלחמה.
לאורך עמודי המחקר, שהתפרסם תחת מרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן, מראים החוקרים כיצד שיטות המחקר ואיסוף הנתונים שעל בסיסן נולדו ההאשמות נגד ישראל שגויות מן היסוד, וכיצד העובדות הידועות לנו מוכיחות את ההפך המוחלט מהקמפיין שמתנהל נגד ישראל.
כך למשל מסיקים כותבי המחקר על טענות ההרעבה: "הטענות להרעבה טרם 2 במרץ 2025 בוססו על נתונים שגויים, ציטוט מעגלי וכשל בביקורת מקורות. לא מדובר בפרשנות מוסרית או משפטית אלטרנטיבית לנתונים השנויים במחלוקת עובדתית, אלא בהסתמכות מתמשכת על נתונים שגויים אמפירית, תחזיות שלא התממשו, ואי־הכרה בשגיאה גם לאחר זניחת הנתונים השגויים. בפועל, בממוצע, ברוב אזורי הרצועה ולאורך רוב המלחמה, הכניסה ישראל לרצועה יותר סיוע הומניטרי מכפי שנכנס בשנים שלפני 7 באוקטובר, גם אם נתחשב באובדן מקורות הייצור המקומי".
לגבי הטענות על רצח העם, טוענים כותבי המחקר כי הטענות מתעלמות במכוון מאופי הלחימה של חמאס, שמשפיע דרמטית על מספר המתים האזרחיים: "מאפיין מרכזי בגוף המחקרי שמאשים את ישראל בפשעי מלחמה חמורים ומכוונים בעזה, לא כל שכן רצח עם, הוא התעלמות מוחלטת מהצד השני במלחמה, קרי חמאס, ומשיטות הלחימה שלו. לא ניתן לנתח את פעולות צה"ל, או כל צבא אחר, ללא התייחסות לתנאי הלחימה יוצאי הדופן שבהם הוא פועל. קל וחומר – לא ניתן לגזור מסקנות מוסריות או משפטיות ללא הבנה והתייחסות לבסיס העובדתי של הלחימה, וזאת מכיוון שמלחמה היא פעילות הדדית מטבעה, שבה פעולות צד אחד משפיעות על הצד האחר, על האמצעים שהוא נוקט ועל מרחב הפעולה האפשרי שלו".
כמו כן מתמודדים כותבי המחקר עם הטענות על מעשי טבח שישראל כביכול ביצעה ברצועת עזה לאורך המלחמה: "חשוב לציין כי עד לתאריך כתיבת שורות אלו בשלהי מאי 2025, לא מצאנו ולו עדות פורנזית אמינה אחת לטבח אזרחים המוני מטווח קרוב, או להוצאות להורג של חסרי ישע מטווח קרוב, וטענות מסוג זה מגיעות לרוב מגורמים תומכי חמאס שלא מגבים את טענותיהם בראיות ממשיות. זאת לעומת שפע ראיות פורנזיות לטבח או הוצאות להורג כאמור לעיל, שיצאו מהעימות בחוף העלאווי בסוריה ב־2025, מהקרב על מוסול, ממלחמת עיראק השנייה וכמובן גם מטבח 7 באוקטובר 2023. עם זאת, ישנן ראיות פורנזיות חמורות ומבוססות כנגד חיילי צה"ל מתקרית הירי בפרמדיקים בתל א־סולטן במרץ 2025".
"אנחנו רואים המון פברוקים"
"הנקודה הזאת חשובה מאוד כדי להבין עד כמה הטענות נגד ישראל אינן מתבססות על מקורות אמינים", אומר ד"ר יגיל הנקין, מרצה במרכז האקדמי שלם, עמית במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ומעורכי המחקר. "כשיש אירוע חמור, כמו הירי על הפרמדיקים, יש לא מעט ראיות שמוכיחות אותו. אבל בכל שאר המקרים שבדקנו עד לתאריך כתיבת המחקר אין שום ראיה. ולמרות זאת האשמות הללו נאמרו שוב ושוב כלפי ישראל".
מה אנחנו יכולים ללמוד מפרשת הירי על הפרמדיקים?
"הרבה מאוד דברים. קודם כול, שבמלחמה קורות גם תקלות, וישראל יודעת לחקור את התקלות הללו ולטפל בהן. אבל מעבר לכך, מדובר בתקלה קשה שהתרחשה שנה וחצי אל תוך המלחמה. זאת הראיה הראשונה שיש לנו לאירוע מהסוג הזה. אין ראיות חזקות יותר להוכיח שישראל לא מבצעת מעשי טבח מכוונים, ובטח שלא כמדיניות, ברצועת עזה. תקלות יכולות להיות, כמו שהיה עם שלושת החטופים שנורו על ידי כוחות צה"ל, אבל האשמה ברצח עם או בהרעבה היא האשמה במדיניות מכוונת לביצוע הפשעים הללו. רואים מההתנהלות של ישראל שזה לא המצב בכלל".
ואולי פשוט ישראל הייתה מוצלחת מספיק כדי שלא יהיו ראיות?
"בעולם שבו אנחנו חיים אין דבר כזה שאין ראיות למעשים שכאלה. אנחנו רואים את מה שקורה כרגע בסוריה ואת הטבח בדרוזים. הראיות החלו להתפרסם אחרי יומיים בערך, ומאז מי שרוצה למצוא סרטונים של הזוועות שם יכול להגיע אליהן בקלות. כאן במשך שנה ותשעה חודשים אין שום ראיות. אנחנו רואים המון פברוקים, כמו אותו סיפור מראשית המלחמה שחמאס טען שישראל הפציצה בית חולים ויש שם 500 הרוגים, נתון שיצא דקות לאחר נפילה של רקטה של חמאס בחניית בית החולים המדובר שהסתיימה ללא נפגעים. מאז חמאס השתכלל בשיטות שלו, אבל הבסיס נותר זהה. אין ראיות לטענות שהוא טוען, אלא לכל היותר דברים שהוצאו מהקשרם, ובעיקר ראיות הפוכות".
בסוף אנחנו מדברים פה על עובדות שמתעלמים מהן מצד אחד, ושימוש בנתונים שניתנים על ידי גופים שכבר הוכיחו את עצמם ככאלה שמעבירים נתונים כוזבים מהצד השני. איך זה מתיישב עם העובדה שהגופים שמהדהדים את הנתונים הללו אמורים לשאוף לחקר האמת?
"יש בעיה מובנית. אנחנו מדברים על מציאות שבה כמעט אי אפשר לדעת מה הנתונים האמיתיים. לנו לקח זמן רב לפנות את כל החללים מהטבח, וגם חודשים אחר כך עוד נמצאו שרידים במרחב העוטף. בקרב על גרוז'ני במלחמת צ'צ'ניה הראשונה היו מחלוקות עצומות על הנתונים, כי אף אחד לא ידע באמת כמה הרוגים היו שם. אלה פערים שנעו בין 6,000 הרוגים ל־25 אלף, וזה לא מקרה חריג בלוחמה עירונית. אבל מצד שני אנחנו רוצים להסתמך על נתונים, אז אנחנו תקועים עם הנתונים שיוצאים מחמאס ומשותפיו גם כשאנחנו יודעים שהנתונים הללו לא נכונים. אז לשם הזהירות אנחנו מנסים לצמצם את המספרים, אבל הם עדיין מנורמלים לפי טענות חמאס. זה כמו שאני אגיע לשוק, ואכנס לבאסטה של מוכר השטיחים שיטען שהמחיר של שטיח מסוים הוא 500 שקלים. אני אוכל להגיד לו שזה נשמע לי מוגזם והמחיר הוא לא יותר מ־200 שקלים, אבל בפועל המחיר של השטיח הוא 20 שקלים. כלומר ברגע שכל הנתונים הקיימים הם הנתונים של חמאס, מראש הנרטיב של הנתונים יתייחס למספרים האלה, גם אם הם לא נכונים, ואנחנו יודעים שהם לא נכונים".
ובכל זאת, אנחנו רואים שלרוב מקבלים את המספרים שיוצאים מחמאס כאמת מוחלטת. למה?
"זאת כבר בעיה אחרת של קרימינליזציה של עצם הרעיון של מלחמה. אחרי מלחמת העולם השנייה המערב השריש בתוכו את התפיסה שעצם קיומה של מלחמה הוא נוראי, וכל צעד מלחמתי הוא צעד פלילי. לכן אם התוצאות של המלחמה לא תואמות את איך שהמלחמה צריכה להיראות בעיניהם, הרי שהיא פשע. אבל החוק הבין־לאומי שונה מאוד מכך. כשמאשימים את ישראל לאחר שתקפה בתי חולים בכך שזה פשע מלחמה, זה ממש לא בהכרח נכון. הרי לפי החוק הבין־לאומי אם בית החולים משמש מסווה לפעילות טרור, הוא מאבד את ההגנה שלו והופך ליעד לגיטימי במלחמה. זאת רק דוגמה לעיוות שיוצרים בדיני המלחמה בגלל התפיסה שעצם המלחמה היא פשע".
המחקר של הנקין וחבריו זכה לביקורות רבות מחלקים מהאקדמיה בישראל. חלק ניכר מהביקורות לא היה על שיטות המחקר שבהן השתמשו החוקרים, אלא על עצם המחקר שעוסק בהפרכת הטענה שישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה.
"זה חלק ממסע הדה־לגיטימציה שאנחנו רואים ברחבי האקדמיה בשלל נושאים", טוען פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומומחה לפוליטיקה וממשל. "כבר לפני שנים האקדמיה איבדה את האיזון ואת הפתיחות המחשבתית שכה קריטית לה. פעם אחר פעם אנחנו רואים סתימת פיות של כל מי שלא מיישר קו עם המילייה המרכזי. ראינו את זה ברפורמה המשפטית, ואנחנו רואים את זה גם במקרה הזה של מחקרים שמוכיחים שישראל לא מבצעת רצח עם".
בנוגע לרפורמה עוד נניח שאפשר היה להבין שפגעו למרצים הללו בנימי נפשם. אבל מה האינטרס שלהם במקרה הזה לתמוך בקמפיין של מי שמנהל מלחמה נגד ישראל?
"בשביל להבין את זה צריך להראות מי היא קבוצת הייחוס שאליה פונים אותם אקדמאים. הם לא תומכים בחמאס, אלא רוצים להיות מקובלים על עמיתיהם ברחבי העולם. הם רוצים שלא יחרימו אותם, שיזמינו אותם לסמינרים ושיהיה להם איפה להיות בשנת השבתון. הם סבורים שאם הם יהיו יותר צדיקים מהאפיפיור ויתקפו את ישראל בחריפות, זה ייתן להם תעודת כשרות אצל הקהל שהם מחפשים".
אבל בפועל זה לא עובד.
"בוודאי שלא. הדוגמה הכי מדהימה התרחשה בימים האחרונים, כשהאגודה הסוציולוגית הישראלית הוחרמה על ידי האגודה העולמית. ולמה זה כל כך בולט? כי ידוע בכל האקדמיה הישראלית שהמקום שבו נמצאים המרצים הכי פוסט־ציוניים הוא החוגים לסוציולוגיה. היו אפילו חברים באגודה הישראלית שהצדיקו את החרם על עצמם".
