ללכת בארץ, לפסוע במשעוליה ובנתיביה זהו מעשה שיש בו ערך, שמבטא קשר. לא סתם כבר לפני מאה שנה הקימו יוצאי 'השומר' ובתוכם יצחק בן צבי, יחד עם רחל ינאית (לימים אשתו) ואחרים, את 'אגודת המשוטטים' שהבינה שראוי לטייל בכל פינה ברחבי הארץ וכך להתחבר אליה בכל האיברים.
בשנות ה־80 החלו אברהם טמיר ואורי דביר מהחברה להגנת הטבע ליזום שביל שיחצה את הארץ לאורכה, וישמש מעין חוט שדרה לכל מסלוליה היפים. בשנת 1995 נחנך שביל ישראל, ששאב השראה ממסלולי טיול ארוכים בעולם. השביל מתחיל בחרמון, במקטע צפוני יפיפה שנפתח ממש לאחרונה, ומסתיים לאחר כ־1,000 קילומטרים ומעבר במאות ואלפי מוקדי טבע ונוף באילת – לחוף הים האדום.
לאחר חנוכת השביל החלו קבוצות של מטיילים, ברובם צעירים, לצעוד בנתיב. העונות הפופולריות הן בראשית הסתיו (אוקטובר) – להתחיל מהצפון, ובסוף החורף (פברואר-מרץ) – להתחיל מאילת. המטרה היא להימנע מללכת בצפון בחורף ובמדבר בקיץ. המטיילים מעמיסים על הגב את כל הפקלאות: שק שינה, מים ואוהל. ואיך מסתדרים עם משקל כבד כל כך? אז לעיתים פשוט סוחבים, אבל גם יש שיטות להקל על הגב הדואב. בצפון ובמרכז הארץ ישנה רשימה של 'מלאכי שביל' – אנשים טובים באמצע הדרך, שתמורת תשלום סמלי או בחינם מארחים את המטיילים בשביל, ומאפשרים להם למלא מים ולהצטייד באוכל. במדבריות הדרום נוהגים לעיתים המטיילים להגיע עם רכב לפני תחילת הטיול ולהטמין מים ואוכל בחניוני הליכה.
הכול טוב ויפה, אבל מה יעשה המטייל המבוגר שבאמת אין לו כוח לארגן עשרות קילוגרמים של ציוד על הגב? לפני כשש שנים התחלנו בבית ספר שדה כפר עציון להוציא תוכנית טיולים בשביל ישראל. התוכנית מבוססת על עונות השנה: באביב ובסתיו מטיילים בצפון ובמרכז, ובחורף – בדרום. אורכה של התוכנית הוא שלוש שנים, ובכל שנה הולכים 17 ימי טיול. הלינה ברובה הגדול באכסניות, ובחלקה הקטן בשטח בסיוע צוותי מנהלות. הטיולים מלווים כמובן בהדרכה מקצועית, כדי להכיר את הארץ לא רק דרך הרגליים. הקבוצות מחולקות לשתי רמות: לקבוצות 'מיטיבי לכת' – שהולכות את מקטע השביל כמעט כולו (לעיתים יותר מ־20 קילומטרים) ולקבוצות 'אוהבי לכת' – שבוחרות את החלקים היפים של כל מקטע.
אולם הדבר החשוב ביותר, מעבר לפינוק היחסי, הוא חברי הקבוצה, שבאים ממגזרים שונים ובגילים שונים, אבל כולם אוהבי הארץ ונופיה. לאחר כמה חודשים נוצרת קהילה מטיילת שחבריה נפגשים פעם בחודש, ונוצרות חברויות חדשות שממשיכות לעוד הרבה שנים קדימה.
נביא כאן את דבריו של תולי שיינפלד ז"ל, ממקימי כפר עציון לאחר מלחמת ששת הימים, וממטיילי הקבוצה השישית של השביל:
"ונשאלת השאלה: מה לעזאזל זה הדבר הזה שקוראים לו שביל ישראל? ואולי כיף לכם להרגיש מחדש את מה שהרגשתם אז, בנעורים, רק תרמיל על הגב והחברה, בלי דאגות, ועם מרץ ומאמץ וזעה. קשה לשחזר בדיוק כי מה לעשות, הגיל והכרס, אבל אפילו שמץ מהזיכרון משכר. ואולי ההרגשה בסוף העלייה, שכבר חשבתם שלא יהיה לה סוף ופתאום היא נגמרת והמישור של הפסגה נגלה, והנוף המדהים של המכתש או מישורי הנגב הפורחים בסוף החורף או נופי הכינרת הכחולה נפרסים במלא הודם ומשכרים אתכם, ובנוסף לכול, במרחק של 20 מטר בצל אלון רחב ידיים…
"או אולי זו החברות החדשה שנוצרת, בחבורה היפה הזאת, לאחר שנים של חברויות עם אלו מהתיכון או הצבא, ואלו מהיישוב והשכונה ואלו מהעבודה, פתאום בחלק המתקדם הזה של גילנו, נוצרות חברויות עם פנים חדשות לגמרי ממחוזות אחרים ומגוונים אחרים, ונראה שאולי עד סוף המסע הזה הן יעמיקו ויקבלו איכויות של חברות כמו אלו שמאז, כאלו שבדרך כלל קשה להתחרות בהן".
בשנים האחרונות, בגלל הביקוש, הוספנו על הקבוצה הקלאסית המטיילת יומיים בחודש שלוש קבוצות נוספות:
שביל ישראל חד־יומי – קבוצה שמטיילת יום אחד בחודש, ומסיימת את השביל במשך חמש שנים.
מילדות לבגרות – קבוצה של הורים, סבאסבתא וילדים לאורך שביל ישראל.
ללכת בשביליך – קבוצת המשך למי שסיים את שביל ישראל או למי שסתם לא נעול על השביל ומעוניין ללכת בשבילים הכי יפים בארץ שאינם שביל ישראל.
לפרטים והרשמה: בית ספר שדה כפר עציון – 02-9935133, www.k-etzion.co.il.
