חיים במתנה

פז"מ כלייה

תרמתי כליה לפני עשור. תורם מספר 164.

מאין באת

הוריי נמנים על מייסדי היישוב עפרה, כך שנולדתי וגדלתי בעפרה ובמוסדות החינוך שלה. לאחר מכן למדתי בישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. בתום לימודים של שנה וחצי בישיבת הסדר, התגייסתי לחטיבת הצנחנים. במהלך השירות הצבאי עזבתי את מסלול ההסדר, המשכתי לקצונה וזכיתי להשתתף במבצעים רבים כגון חומת מגן וגאות ושפל, ובמילואים במלחמת לבנון השנייה. גם כיום אני זוכה לשרת כמפקד פלגת לוחמי קשר בחטיבת הצנחנים במילואים בדרגת רב סרן. במלחמה הייתי מגויס יותר מ־200 ימים, ובקרוב נעלה לעוד קו בגבול סוריה. בפן המקצועי, לאחר כמה שנים בתפקיד רכז מחוז ירושלים בבני עקיבא, שבהן שילבתי לימודי משפטים, התמחיתי אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי), וכעורך דין עבדתי גם בכנסת, בה זכיתי להוביל כמה חוקים שנכנסו לתוקף.

חיים של שליחות

בעשר השנים האחרונות אני חבר ההנהלה של ההסתדרות הציונית העולמית, ובארבע שנים האחרונות גם ראש המחלקה לתפוצות. במסגרת התפקיד מאז תחילת המלחמה יצרנו פרויקטים רבים שתכליתם לחבר את יהודי התפוצות לגבורת הלוחמים ולסיפורי הנופלים, כדי שהדור הצעיר בתפוצות יהיה מחובר יותר לאומה של גיבורים שהתגלתה כאן. בעבר עמדתי בראשות ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר. במסגרת התפקיד הקמנו מעוזים חדשים של התנועה ברחבי העולם, יצרנו את מוזיאון פלוגת הכותל בירושלים והבאנו לפתיחת תוכניות עלייה חדשות שהביאו מאות עולים צעירים לישראל.

רגע מכונן

אני מקבוצת המיעוט ב'מתנת חיים' של אלו שתרמו בתוך המשפחה. אחי הבכור, הרב אלישיב מאיר, הוא ר"מ בישיבה הגבוהה במצפה רמון. הייתה לו מחלת ילדות של בעיות בתפקוד הכליה, והוא ניסה כל מיני דרכים אלטרנטיביות לשמור על תפקוד מיטבי. ברגע שהרופאים אמרו שהוא מתקרב לדיאליזה, ידענו שזה הזמן לתרום לו כליה. כשהתחיל בירור ראשוני בתוך המשפחה על האפשרות לתרומת כליה, ביקשתי לקחת על עצמי את המשימה המיוחדת הזאת.

קופצים למים

תרומת כליה לא הייתה צעד מקובל בימים ההם, ואני מודה לאחי על הזכות שהוא נתן לי לתת לו, כי אני מרגיש שבזכותו יכולתי לקחת חלק בייעוד שלנו בעולם, שהוא לתת לאחר. גם את 'מתנת חיים' לא הכרתי לפני כן, ואחי פתח לי את הדלת לעולם המופלא של העמותה וגם לזכות להכיר את הרב הבר זצ"ל.

הלכתי אל התרומה בשמחה ובעיניים פקוחות. אשתי קצת יותר חששה, אבל היא הבינה את גודל המשימה ונתנה את ברכתה. החלק הכי מרגש בתהליך היה לשבת בביתם של הרב והרבנית הבר ולשמוע את הסיפור האישי שלו שהוביל להקמת העמותה. הוא השרה עליי ביטחון גדול בתהליך מכל הבחינות, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה רפואית. בשלבים המקדימים נוכחתי לגלות שכאשר התרומה היא בתוך המשפחה, התהליך הרפואי הרבה יותר מהיר והוועדות הרפואיות פחות בררניות.

הודאה נוספת יש לי לתהליך התרומה, שכן בעקבותיו גיליתי כי יש לי אלרגיה קטלנית לחומרים רפואיים המופקים מחזיר. הייתי המקרה הראשון בישראל שפיתח רגישות קטלנית מהחיה הטמאה הזאת. מה שנקרא, כמו יהודי טוב.

גאולה

החיים של אחי השתדרגו בבת אחת, כי הוא בעצם קיבל סוללה נוספת. פשוט קיבל חיות, לצד הרבה פחות התמודדות עם בתי חולים. זה שיפר לו את החיים בצורה מדהימה.

חיים חדשים

ממרחק השנים, תרומת הכליה הייתה בשבילי מתנה ענקית. זאת הדרך הכי קרובה של גברים להביא חיים לעולם. הקושי הרפואי וההחלמה קטנים לאין שיעור לעומת מה שזה נותן לנו בתכלית ובמתנה הגדולה של האפשרות לתת. הזכות לתת למישהו אחר היא שווה לזו של המקבל, שכמובן מקבל את החיים, ואפילו גדולה ממנה. גם מבחינה בריאותית, החיים שלי כיום הם בריאים יותר אחרי תרומת הכליה, כי המודעות שלי לתזונה, לספורט ולאורח חיים בריא גדולה יותר. אפשר לעשות הכול, אפילו להילחם בצבא. אנחנו אנשים בריאים לחלוטין. כבוד גדול להשתייך למועדון המפואר של תורמי הכליה בישראל בכלל, ובפרט ב'מתנת חיים', שהיא פורצת הדרך הגדולה בתחומה בישראל, וככל הנראה אף בעולם.

חבר מביא חבר

עצם הידיעה על אדם שתרם כליה גורמת לאנשים בסביבתו של התורם לעשות את הצעד הזה בעקבותיו. זכיתי להיות הראשון מהיישוב שלנו, רחלים, ומאז תרמו ארבעה נוספים. לא נכון ללחוץ על אנשים לתרום, אבל זה עניין של מודעות וחשיפה ציבורית, שבסופה הרצון של אנשים יבוא לידי ביטוי. בתרומת כליה יש ערך סגולי גבוה מאוד. זו לא רק העזרה הרפואית לאדם הנתרם, אלא זה הופך את החברה שלנו לחברה מוסרית וערכית יותר.

השראה לחיים

הרב הבר הוא ההשראה שלי, בליווי שלו, בדאגה שלו, באמירת התהילים שלו בלילה של תרומת הכליה ובביקור הראשון למחרת. מסירות הנפש שלו להקמת העמותה ולליווי של התורמים, זה משהו שנותן כוח גם היום, כמה שנים אחרי פטירתו. זהו כוח גדול של מסירות ושל נתינה שממשיך היום בעוצמה גדולה על ידי הרבנית רחל הבר, והמעגל הזה רק הולך ומתרחב. לאחרונה פגשתי חבר טוב שתרם כליה לפני חודש, והרגשתי שזה פשוט מידבק. יש תמיכה ציבורית גדולה מאוד בתרומת כליה, ואני מקווה שזה יביא בקרוב לחיסול רשימת הממתינים לתרומה בישראל.

רגע של נחת

כל אדם שתרם כליה, המעשה הזה נוכח בצורה חזקה מאוד בחיים שלו. זה אחד השיאים הגדולים בחיים מבחינת היכולת לעבוד את ה'. התרומה הזאת שינתה את חיי לטובה, ופתחה אצלי את הרצון לתת לחברה יותר ולפעול בצורה ערכית. בקיצור: מתנת החיים משנה חיים.