התחלה// נולדה במושב כרם בן זמרה, ובו גדלה עד גיל שמונה וחצי. "הייתי ילדה מושבניקית על כל המשתמע מכך. הייתי יוצאת החוצה וקוטפת פירות מהגינה, רוכבת על סוסה והולכת יחפה". העשירית מ־11 ילדים.
אבא// הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל. "איש הכול־בו של מושב כרם בן זמרה: רב, שוחט, מוהל, קצין הביטחון ומנהל בית הספר. היה צדיק ומקובל. עם המעבר לירושלים מונה לתפקיד רב הכותל והמקומות הקדושים, ובו שימש במשך 28 שנים. בד בבד חידש את לימוד תורת הסוד בישיבת המקובלים 'בית א־ל' ברובע היהודי. החלום שלו היה למסור את מפתחות בית המקדש למשיח".
אמא// הרבנית אסתר גץ ז"ל. "עקרת בית ועיקר הבית. חיה לצידו של אבא מתוך מטרה לשרת תלמיד חכם, לפי סדר היום שלו. כמו אשתו של רבי עקיבא, היא אפשרה לאבא שלי לעלות במעלות התורה ועבודת ה'".
אבנר// במלחמת ששת הימים נפל אחיה אבנר הי"ד בקרב על שחרור ירושלים בדרך אל הכותל. "הוא חטף כדור מצלף ירדני במקום הנחת תפילין של ראש. הוא שכב שרוע בחצר המטרה במשך 24 שעות, עד שהצליחו לפנות אותו. קברו אותו תוך כדי המלחמה, ולא השתתפנו בהלוויה שלו. קיבלנו את הידיעה שהוא נפל רק אחרי שקברו אותו, והגענו לקבר המוכן שלו בירושלים".
אחות שכולה// בגיל שמונה וחצי קיבלה את התואר 'אחות שכולה'. בתוך שנת האבל החליטה אימה שהיא לא יכולה להשאיר את אבנר לבד בירושלים. "עזבנו את המשק ואת המושב ועברנו לגור בירושלים". בהתחלה התגוררה המשפחה בדירות מזדמנות, עד שהשתכנה ברובע היהודי בעיר העתיקה שאך שוחררה. "בגיל 12 חגגתי שם את בת המצווה שלי. בבית ברובע גיליתי בספר 'הר הבית בידינו' איך אחי נפל בקרב, והבנתי את משמעות הנפילה שלו ושהוא נהרג על קידוש השם, כשראיתי את ההיסטוריה של ירושלים מול עיניי".
ילדת הגגות// "הכרתי כל סמטה וכל גג ברובע. היינו מגיעים דרך הגגות עד שער שכם ושער יפו. לא הייתה תנועת נוער פעילה ברובע היהודי, אז הקמנו את הסניף המקומי 'בני החומות'. הפעלנו את עצמנו בשבתות, בסיוע מדריכים מישיבת הכותל".
ספסל הלימודים// ביסודי למדה בבית הספר 'בניהו', שאותו ניהל אביה במושב כרם בן זמרה. לאחר המעבר לירושלים החלה ללמוד ב'בית יעקב'. "בזמנו זה היה יותר פתוח. זה היה בית ספר דתי לכל דבר, לא הייתה ההקצנה שיש היום". לאחר סיום לימודיה בכיתה י"ב למדה לתואר ראשון בחינוך במכללה בירושלים. "לא עשיתי שירות לאומי, כי זה לא היה מקובל כל כך באותה תקופה".
החצי השני// במהלך השנה הראשונה ללימודים הכירה את בעלה לעתיד, וולוול (זאב) הורוביץ. "באותם ימים הוא למד בישיבת הכותל בחברותא עם בן הדוד שלי, הרב דני גץ, שהיה השדכן". השניים נישאו במהלך הפרק הצבאי של מסלול ההסדר, וכל עוד וולוול היה בצבא התגוררו אצל ההורים ברובע. מאז הספיק וולוול לקבל הסמכה לרבנות בכולל של הרב גורן וגם להפוך לעורך דין מוסמך, אך הוא בעיקר יזם וקבלן שבונה את הארץ, בדגש על יהודה ושומרון.
חלוצים// בסיום השירות הצבאי עבר הזוג הצעיר להתגורר ביישוב מצפה יריחו, שהיה אז בתחילת דרכו. "לצד רווקים שהתגוררו במקום, היינו המשפחה השנייה עם ילדים. גרנו באשקובית עם עוקב מים וגנרטור. היינו צריכים לוודא שיש מניין בשבתות לפני שהיינו יכולים לנסוע. לפעמים היינו מזמינים אורחים מבחוץ כדי שיהיה מניין. הייתה לנו אחריות קולקטיבית, עד שהיישוב התבסס".
נורה אדומה// לאחר סיום לימודי ההוראה, החלה לעבוד בתור מורה בבית הספר 'מוריה' ברובע היהודי. כשנפתח בית ספר במצפה יריחו, קיבלה את תפקיד הניהול. "הייתי מנהלת צעירה יחסית. באחד הימים הגיעה אחת המורות כשהיא חבולה ובוכייה. כששאלתי אותה מה קרה, היא ענתה שנפלה מסולם. הכנסתי אותה לחדר וביקשתי ממנה לספר בדיוק מה אירע. ואז היא שיתפה שבעלה הכה אותה והתעלל בה קשות. לא יודעת מאיפה היה לי האומץ, אבל כבר באותו ערב הגעתי עם בעלי אליהם הביתה. הודענו לבעל המכה: 'או שאתה הולך לטיפול, או שאנחנו לוקחים את אשתך למשטרה וכל הישיבה שלך יודעת שאתה גבר מכה'. זה עבד. הוא הלך לטיפול, ולמיטב ידיעתי הם חיים ביחד בשלום עד היום".
חינוך ומשפט// המקרה הזה, לפני כ־30 שנה, היה הטריגר שהניע אותה ללמוד קורס טוענות רבניות. במקביל יצאה מטעם משרד החינוך ללוות בתי ספר בצמיחה. "ליוויתי כמה בתי ספר ביהודה ושומרון". בהמשך מונתה על ידי החמ"ד לפתוח בית ספר וללוות מנהלים חדשים בשנה הראשונה לעבודתם. לימים הגיעה לצומת דרכים ונדרשה להחליט אם להמשיך בתחום החינוך או להתמקד בתחום המשפט. "בלב כבד עזבתי את מערכת החינוך ופתחתי משרד בתור טוענת רבנית. נוסף על כך יצאתי ללמוד משפטים יחד עם בעלי במכללת שערי משפט. זאת מתוך הבנה שתיקים רבים מתנהלים גם בבית המשפט וגם בבית הדין, ורציתי להתמחות בשתי הזירות יחד".
עסק משפחתי// כשהפכה להיות עורכת דין מן המניין, פתחה יחד עם בתה הדס משרד בוטיק שעוסק בסרבנות גט, עגינות, אלימות במשפחה ועוד. "בתקופת הקורונה, האתגרים בתחום התעצמו והרגשתי שהגעתי לרוויה. החלטתי להוריד הילוך ולקחת תיקים רגועים יותר. ואז הגיעה ההצעה מפורום תקנה".
זמן תקנה// לפני כשלוש שנים החלה לנהל את פורום תקנה, העוסק בטיפול ובמניעה של פגיעות מיניות מצד בעלי מרות וסמכות בציבור הדתי. "הגעתי לשלב בחיים שבו כבר רציתי לתת ולתרום לחברה, וקיבלתי עליי את התפקיד. הפורום נכנס לתמונה כשהמתלוננים מסרבים להגיש תלונה במשטרה, אך מבקשים למנוע מהפוגע או הפוגעת להמשיך במעשיהם החמורים. עיקר הסיבות שהתלונות הללו אינן מגיעות למשטרה הן בעיקר חוסר בשלות נפשית של הנפגעים לחשוף את הסיפור הקשה שחוו, או חוסר רצון לחוות חקירה או עימות עם הפוגע. מבחינתם זאת פגיעה נוספת".
יש דין// כמעט בכל יום מתקבלת אצלה פנייה לפורום תקנה. כשמתקבלת תלונה, היא מועברת לוועדה מקצועית. "יחד אנחנו בוחנים את המקרה. הוועדה דנה ומאשרת את קבלת התלונה, ואז מקימים הרכב שבו יושבים ארבעה אנשי מקצוע: איש חינוך, איש טיפול, משפטן ורב – ראש ההרכב. אחרי שאנחנו שומעים את התלונה, ההרכב מזמין את הנילון. ברוב המקרים, הנילונים מודים במעשיהם ובהתאם לכך מוטלות עליהם התראות או מגבלות. לפעמים זה להוציא אותם ממערכת החינוך או מהרבנות, או לאסור עליהם ללמד נשים. הכול בהתאם לחומרת המעשה".
שיתוף פעולה חוקי// ברגע שמדובר בתלונה עם היבט פלילי ולא רק בחציית גבולות, הפורום מדווח על כך לפרקליטות המדינה, והיא מעניקה את אישורה להמשך טיפול. "לפעמים מתגלה שישנן כבר תלונות נגד הנילון. לפעמים גם אם היה היבט פלילי, חלה עליו התיישנות, ולכן מבקשים מאיתנו להמשיך לטפל. הכוח של הפורום נובע מהמחויבות החברתית של הקהילה לטהר את המחנה, כמו גם מכוחה של הפרקליטות מההיבט החוקי".
ככה ייעשה// זמן קצר לאחר כניסתה לתפקיד, הגיעו שני צעירים בני 30 לפורום תקנה. הם טענו שכאשר היו קטינים פגע בהם מדריך, שהיום הוא איש מערכת החינוך. "הבחור סיפור שערב שבת אחד הוא חווה פוסט־טראומה בעקבות הפגיעה. הוא העלה את הסיפור לפייסבוק, ומישהו שקרא את הפוסט יצר איתו קשר וסיפר שגם הוא נפגע על ידו. השניים פנו לרשות שבה מלמד הפוגע, אך הרשות סירבה לשתף פעולה מכיוון שלא הוגשה תלונה במשטרה, וכך הגיעו לפורום תקנה. לבקשת הפרקליטות הוגשה תלונה במשטרה אולם חלה התיישנות, וזה חזר לפורום. זימנו את הנילון, אך הוא סירב להגיע. הפורום פרסם את שמו והזהיר את הציבור מפניו. היום הוא מחוץ למערכת החינוך".
רבת פעלים// במהלך השנים כתבה כמה ספרים, בהם 'הצנחן שלא זכה לגעת באבני הכותל', שיצא לאור 50 שנה אחרי נפילתו של אבנר, אחיה. היא הקימה ומנהלת פינה חמה לחיילים בצומת מצפה יריחו, וכן מנהלת את בית הרב גץ בירושלים. "בהתרגשות ובידיים רועדות, לפני שבועיים העברתי לספרייה הלאומית את כל הארכיון של אבא שלי, כולל 12 יומנים שכתב בהיותו רב הכותל, המספרים את ההיסטוריה של עם ישראל דרך המשקפיים של הכותל. העברתי גם את פנקס המידות שלו שנמצא בכיס מעילו, ואת הצוואות שהשאיר ונמצאו חמש שנים אחרי פטירתו – צוואה למשפחה, צוואה לתושבי כרם בן זמרה וצוואה לקבורה על פי הקבלה. היה קשה להיפרד, אבל שמחתי שזה נמצא בידיים טובות".
הנחת// חמישה ילדים: הדס (46) עורכת דין, יונית (44) פסיכותרפיסטית, אלידע (40) הנדסאי, אבישג (36) מורה בשליחות חינוכית בארצות הברית, ומוריאל (30) אשת תיירות ומפיקת אירועים.
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי עוסקת בתחום עיצוב פנים ואסתטיקה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// קמה בשש וחצי בבוקר והולכת לישון בשעות הקטנות של הלילה. סדר היום עוסק בניהול פורום תקנה: ישיבות, פורומים, פגישות עם מתלוננים ונילונים, הכנת מסמכים וניהול הפורום. "העבודה נמשכת גם בבית, במוצאי שבתות ובתשעה באב. אין שעון בעבודה הזאת".
פלייליסט// "אוהבת את שיריהם של יהורם גאון ורוחמה רז. שירים שגדלתי עליהם והם מרגיעים אותי".
השבת שלי// "שבת מנוחה, מחכה להדלקת הנרות כדי לשבת. אם אין אורחים, מנצלת את השבת להעשרה רוחנית ולימוד, ממלאת את המצברים לכל השבוע".
דמויות מופת// ההורים. "לוקחת מהם השראה לכל החיים".
מפחיד אותי// "מוטרדת מכך שחסרה לנו אהבת חינם ופוחדת מההשלכות".
משאלה// "שנזכה לשבת בשלווה בארץ שלנו ושלא נדע עוד מלחמות".
כשאהיה גדולה// "אקרא ספר בנחת על חוף הים".
לתגובות:
***
